קיבוץ עין שמר
קיבוץ עין שמר
חסר רכיב

קול קורא, או סוף מעשה במחשבה תחילה // אורי חופי

לדעתי, אנחנו כקהילה שיתופית, נמצאים בעידן שהולך ומתפתח למציאות של מחסור באוכל
בסיסי. 70% מהקמחים (חיטה) מיובאים מרוסיה ואוקראינה, ובמחסנים בישראל יש לא יותר
מאשר חיטה ל- 3 חודשים.

לכן המחשבות שלי מחזירות אותי לאותה תקופה שבה הקיבוץ היה משק אוטרקי, וייצר את האוכל
שלו ללא תלות במקורות חיצוניים. אם נחזור לתקופה ההיא, שבה יש לנו גן ירק ואנו מגדלים -
ומייצרים את האוכל שלנו, לא נהיה תלויים באספקה חיצונית .

100 דונם תירס מאכל, יתנו לנו כ- 60 טון אנרגיה נהדרת. נוכל לכסות את הקיבוץ בעצי פרי -
המייצרים גם הם מזון ומוסיפים למחסן האנרגטי. ניתן להפוך חלק מהדשאים לגן ירק, ולהקים -
(בנוסף לחממה של אביטל) חממה לגידול ירקות למאכל .

כך יהיה אפשר לקיים את הקהילה בתנאים קשים של מחסור כללי במזון, שעלולים להגיע בעתיד .
הלוואי שלא נצטרך, אבל חייבים להיות מוכנים.
יש כאלו שיצחקו, אבל ממש לא אכפת לי, כי אין נביא בעירו.

הערת המקלידה מירב חופי :
אני תומכת בהצעה של אבא שלי.
לא רק שהמדינות המגדלות אחוז גדול מהחיטה בעולם נפגעו כעת במלחמה, אלא יש בעיות הולכות
וגדלות בקווי התובלה, במיוחד הימיים, וגם זה יקשה על הגעת סחורות לישראל.
רבים מסתכלים קדימה ומבינים שהעולם חוזר לייצור מקומי של מזון. גם בעתיד יהיה מסחר עולמי, אבל בהיקפים קטנים לעומת היום .
כל מי שתחומי האקולוגיה והחקלאות קרובים לליבו, יודע שבשנות ה- 90 כברה קובה משבר כלכלי חריף. מתוך הויקיפדיה: " התפרקות ברית המועצות וסיום השלטון במזרח אירופה בראשית שנות ה- 90 , הובילו להפסקת הסובסידיות הזרות לכלכלת קובה. לפני התפוררות המשטר הסובייטי, קובה נהנתה מסיוע כלכלי סובייטי, מנפט במחירים מוזלים ומיכולת לייצא סוכר במחיר גבוה בהרבה ממחירי השוק.
הפסקת סיוע זה הובילה במהרה לשפל כלכלי עמוק. בשנת 1992 הידק הממשל האמריקני את אמברגו הסחר על קובה, והוריד עוד יותר את רמת החיים בה עד למצב של משבר הומניטרי" .

בעקבות משבר זה, החלו הקובאנים לגדל את מזונם באופן עצמאי, ובכל מקום צצו גינות ירק. נוכל ללמוד מהקובאנים שהדבר אפשרי, ועדיף להתכונן, לצאת מהשאננות ולהביט קדימה באומץ. כפי שאבא שלי כתב סוף מעשה במחשבה תחילה .

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב