הפסקת אוכל ומנוחה, עישוב כותנה 1988 . מרים שנפלד ומרלן אלבז בכותנה
04/06/1988
כשהיינו ילדים, תבנית חיינו הייתה בנויה וקשורה בעבודת האדמה ובחקלאות. לפי עונות
השנה היינו מלווים את ההורים שלנו, עובדים בענפים החקלאיים ומצטרפים לגיוסים
במטע, בכרם, בלול ובגן הירק.
כשבגרנו, הכותנה הגיעה לארץ ושולבה בקיבוץ, בענף הפלחה. בהתחלה המיכון החקלאי
לא היה מתאים ומשוכלל, והיינו יוצאים לעישוב ודילול, ולבסוף אספנו את הכותנה
בסלים. באיסוף הכותנה התחרנו זה בזה, מי יאסוף יותר סלים, וליווינו את העבודה
ב"שירי עבדים" שלמדנו במוסד החינוכי עם בתיה שטראוס. עד היום קולו של פול -
רובסון מהדהד באזני .
בהמשך הגיעו הקט פות, אבל עבודת העישוב והדילול, נשארה ידנית. בשבתות בשעות
הבוקר, כשהיינו עולים לטרקטורים לגיוס, היה הווי קיבוצי מיוחד. האחראים נהגו לסמן
ב"וי" מי הגיע לגיוס. בהפסקה המיוחלת חילקו סנדוויצ'ים, ובסיום ארטיקים. חלק בלתי
נפרד מההווי, היה להסתכל אחורה וקדימה, לראות מי המובילים, ומי יושבים על המעדר
ההפוך, מדברים על ענייני דיומא, ושוכחים מהעבודה לשמה הגענו.
החברותא הייתה חלק מרכזי שדרבן אותנו לקום מוקדם בבוקר ולצאת עם עלות החמה,
לפני הברחשים. ערב קודם היינו מבררים מי ועם מי נלך בין השורות .
הימים היו ימי הלינה המשותפת, ועם סיום העבודה מיהרנו לאסוף את הילדים מבית
הילדים, לבילוי המשפחתי בשבת.
מרים שנפלד
