קיבוץ עין שמר
קיבוץ עין שמר
חסר רכיב

איזה פורום משפטי יחליט האם זוג שהתגרש רשאי למכור את הבית המשויך לו?

במחלוקת שבין זוג גרוש לבין קיבוץ עינת עלתה השאלה האם הם חברי קיבוץ או חברים לשעבר והאם מדובר בסכסוך פנימי או סכסוך חוקתי

מהו הפורום המשפטי שידון במחלוקת שבין קיבוץ עינת לבין בני זוג גרושים (הם – התובעים) הטוענים כי הקיבוץ הקצה להם מגרש עליו הם בנו את ביתם, אך הקיבוץ אינו מאפשר להם "לסחור בזכויותיהם בנכס" (כלומר, למכור את הבית לצד שלישי).  

באמצעות עורכות הדין, מאיה עזריאל טאוב, מירב אליהו זך, אלינור דגן (בנאי עזריאל שטרן), טענו התובעים, בתביעה שהגישו לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, כי הם חברים בקיבוץ ובעלי זכויות בבית אותו בנו לפי הסכם קליטה עליו חתמו עם הקיבוץ. הם סיפרו שלאחר שהתגרשו, "לא ניתנה להם אפשרות להתגורר בקיבוץ בסמוך זה לזה" ולכן ביקשו להעביר את זכויותיהם בבית, אך הקיבוץ מנע זאת מהם, ומכאן תביעתם להורות לקיבוץ להתיר להם למכור את הבית וגם להשיב להם סכומים שהם שילמו ל"הון האגודה".  

מנגד, הקיבוץ, באמצעות עורכות הדין ליאת קינן ויסמין אלבז (קנולר, ישינובסקי, קינן ושות'), טען שהתובעים הם חברים לשעבר שהודיעו לקיבוץ על עזיבתם. הם לא איכלסו את בית המגורים שלהם ולפיכך אין להם כל זכות בו ומעמדם הוא של בני רשות בלבד לביצוע עבודות בניה בנכס. הקיבוץ סיפר שלתובעים חובות שוטפים לקיבוץ, וכי הם השכירו את בית המגורים לצדדים שלישיים תוך הפרה של הסכם השיוך, עד שהקיבוץ נאלץ לנקוט הליך משפטי לפינוי השוכרים מהנכס.  

הקיבוץ התנגד לבירור המחלוקת בבית המשפט. בתקנון עינת, הסביר הקיבוץ, קיים מנגנון הקובע כי במקרה של "סכסוכים בין הקיבוץ לבין חבר הקיבוץ (בהווה או בעבר)", יש לברר את המחלוקת בפני המוסד לבוררות של התנועה הקיבוצית,  ולכן הוא דרש להעביר לשם את ההכרעה בסכסוך.  

התובעים, לעומת הקיבוץ, כן ביקשו לקיים את הדיון לפני בית המשפט. הם הסבירו שאין זה "סכסוך הנובע מעסקיו הרגילים והשוטפים של הקיבוץ" (שניתן לברר אותו בבוררות), אלא זו מחלוקת בדבר הליכי שיוך דירות בקיבוץ, שהיא "סוגייה חוקתית עקרונית בעלת השפעה על הציבור הרחב"  (אותה יש לברר בבית המשפט).  

מנגנון מהיר ויעיל ליישוב סכסוכים 

השופט יעקב שפסר הסביר על מהותה של "תניית הבוררות בתקנון האגודה השיתופית". בסעיף 52(1) לפקודת האגודות השיתופיות מצויה הוראה לגבי יישוב סכסוכים באגודות שיתופיות. הוראה זו מסמיכה את האגודה (הקיבוץ, במקרה זה) לקבוע בתקנונה כי בירור הסכסוכים בינה לבין חבריה יתקיים לפני רשם האגודות או מוסד בוררות.  

הגיונה של הוראה זו, הוסיף השופט, "נובע מאופיין המיוחד של אגודות שיתופיות" בהן ראוי שהסכסוכים הפנימיים בתוך האגודה יתבררו באמצעות מנגנון מהיר ויעיל, באמצעות בוררות, לפני גופים פנימיים שלה, או לפני גופים אחרים הקרובים להגשמת רעיון השיתופיות (הקואופרציה)". 

ואולם, הוראה זו, ממשיך השופט, מגבילה את מנגנון יישוב המחלוקות רק לסכסוכים "הנוגעים לעסקי האגודה". השאלה היא אפוא אם הסכסוך בין התובעים לקיבוץ הוא כזה הנוגע ל"עסקי האגודה", אם לאו.  

הפסיקה, המשיך השופט, יצרה אבחנה בין סכסוכים הנוגעים ל"עסקי האגודה" לבין "סכסוכים בעלי אופי "חוקתי". אלה האחרונים, אינם נכללים ב"גדר עסקי האגודה", ולכן לגביהם לא תקפה "הוראת הבוררות" שנקבעה בתקנון. "במקום שמדובר בעניין חוקתי", הדגיש השופט, "גם הסכמת הצדדים להתדיין בבוררות, לא תועיל להכשיר את הבוררות".  

מהם  אותם "עניינים חוקתיים" שהסמכות לדון בהם היא רק של בית המשפט? אלה הם עניינים "המעוררים שאלות של חוקיות, כגון חוקיותם של מוסדות האגודה, חוקיות פעולותיה של האגודה או שאלת תוקף בחירתם או מינוים של חברי מוסדות האגודה". 

חלק מסכסוך פנימי 

בתביעה שהגישו התובעים עולות שאלות חוזיות וכספיות. לפי התובעים, הקיבוץ הפר את הסכמי הקליטה והשיוך. הקיבוץ מנגד ביקש לבחון אם התובעים עדיין חברי קיבוץ, ואמר שהם אלה שהפרו את התחייבויותיהם כלפי הקיבוץ.  

סוגיות אלה, אמר השופט, הם חלק מ"סכסוך פנימי בין צדדים הנכלל בגדר "עסקי אגודה". אין מדובר ב"עניין חוקתי". גם השאלה הנוגעות ל"סוגיית החברות בקיבוץ" (בין אם מדובר בסוגיית צירופו של חבר לאגודה ובין אם מדובר בהפסקת חברות בה) היא עניין פנימי, שיש לדון בו בהליך בוררות (כאשר קיים מנגנון בוררות בתקנון הקיבוץ).  

"שיוך דירות בקיבוץ מהווה מהלך חריג, ייחודי והיסטורי, בו משתנה מערך הזכויות בנכסים בשטח הקיבוץ ויש לכך השפעה על זכויות ציבור רחב של אנשים, החורג מעניינם הפרטי של הצדדים, ובעל נפקות קניינית", הוסיף השופט, אך עדיין אין בכך כדי להפוך אותו לעניין "חוקתי מובהק". יש להבחין בין סוגיות בעלות היבט עקרוני חוקתי (כמו בחינת חוקיות הליך השיוך, בחינת תוקף ההחלטה שקיבל הקיבוץ, שאלות הנוגעות לפגיעה בשוויון ובקניינו של חבר קיבוץ ועוד), לבין שאלות הנוגעות ליישום הליך שיוך הדירות.  

בית המשפט העליון צימצם את הפרשנות למושג "עניין חוקתי", וקבע שהוא חריג ל"מגמה הכללית לדון בסכסוכים המתקיימים באגודה השיתופית במסגרת של בוררות", אמר השופט וקבע כי במקרה זה, לא עולות שאלות "בעלות נופך עקרוני-חוקתי" שחייבות להתברר רק בבית המשפט.  

שאלה הנוגעת "ליישום הליך שיוך דירות", הסביר השופט את עמדתו, היא "שאלה פרטנית-יישומית של החלטות השיוך ולא "שאלה חוקתית", ומכאן שאין מניעה לבררה בבוררות. לדעת השופט, גם המחוקק עצמו לא ראה במהלך "יישום החלטות השיוך" סוגייה "חוקתית". דוגמה לכך מצויה ב"תקנות יישוב הסכסוכים" באגודות השיתופיות בהן ניתנה סמכות ל"מוסד פנימי" של הקיבוץ לדון בעניינים שהם "יישום החלטות האסיפה הכללית בנושא שיוך דירות".  

סוף דבר, אין מדובר כאן "במחלוקת המהווה עניין חוקתי מובהק, אף בהיותה קשורה לשיוך דירות" פסק השופט. הוא עיכב את ההליכים בבית המשפט, הורה לתובעים להעביר את המחלוקת להכרעת המוסד לבוררות של התנועה הקיבוצית, וחייב אותם בהוצאות הקיבוץ בסך 8,000 שקלים.  

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב