קיבוץ עין שמר
קיבוץ עין שמר
חסר רכיב

רקוויאם לחדר האוכל || מאת: יובל דניאלי

מבט על מה שהיה ספינת דגל אדריכלית, מקדש מעט ומרכז חברתי תרבותי

"ספינת הדגל" האדריכלית כמעט בכל קיבוץ היה לאורך שנים מבנה חדר האוכל המקומי, שלא היה רק מקום הסעדה אלא גם ובעיקר מקדש מעט לפעילות התרבותית והחברתית בקיבוץ. המקום הציבורי המושקע והמטופח ביותר.  

אדריכלות הקיבוץ תמיד עניינה אותי. ראיתי בה ביטוי אדריכלי למסגרת חברתית – אידיאולוגית בהתפתחותה והשתנותה. זו הסיבה שהספר החדש "הסעודה האחרונה בקיבוץ" (אסיה הוצאה לאור) שהגיע אל שולחני בארכיון "יד יערי", סקרן אותי. שמו לוקח אותי אל מחוזות היסטוריים-אומנותיים רחוקים מתוך כוונת מכוון לתת באמצעותו תיאור מצב עכשווי. הקדמה לרקוויאם לחדר האוכל.   

דמות נעלמה 

המחברים, האדריכלים ד"ר צבי אלחייני ומיכאל יעקבסון, בחרו להתמודד עם שקיעתו של חדר האוכל הקיבוצי דרך הארת דמותה ועבודתה האדריכלית המרשימה של ארנונה אקסלרוד, שעבדה כאדריכלית פעילה ומשפיעה במחלקה לתכנון של הקיבוץ המאוחד והתנועה הקיבוצית מ-1966 ולאורך חצי יובל שנים. הפגישה עם יצירתה האדריכלית של אקסלרוד באמצעות הספר היא הפתעה מרחיבת דעת. 

עבודותיה של אקסלרוד לא תועדו במשך השנים, כך על פי מחברי הספר, ודמותה כמו נעלמה בתוך המנגנון התכנוני שאמור היה לתת לה את הקרדיט הראוי. הספר המחקרי מאיר לראשונה את פועלה האדריכלי ועושה בכך צדק היסטורי, הגם שארנונה אקסלרוד לא זכתה לכך בחייה.  

ארנונה (שמה גזור מנחל ארנון שהרשים את הוריה בטיול שערכו בעבר הירדן) נולדה ב-1935 ברמת הכובש, בת לרחל לבית פולונסקי ולבצלאל זריצקי. שנה לאחר מכן עזבה המשפחה את הקיבוץ לחיפה ולתל אביב. היא בוגרת הטכניון בחיפה שנישאה לחבר ילדות, המהנדס אביבי אקסלרוד ובין השנים 1966-1958 עבדה במשרדו של האדריכל שמעון פובזנר בתל אביב. מ-1966 הייתה חברה בצוות מחלקת התכנון של הקיבוץ המאוחד ומאוחר יותר, עם מיזוג מחלקות התכנון של הקיבוץ המאוחד ואיחוד הקבוצות והקיבוצים (ב-1968), המשיכה לתכנן במסגרת החדשה עד פירוקו של המשרד התנועתי ב-1989. לאחר מכן עבדה כאדריכלית עצמאית עד פטירתה בשנת 2019.  

בטון חשוף ופשטות צורנית 

מבנה הספר הוא אלבומי ומשולבים בו עשרות תצלומים, היסטוריים ועכשוויים המוסיפים אינפורמציה חזותית מרשימה, בעיקר הודות לצילומיו של עמית גורן, צלם אומן המתמחה בצילומי אדריכלות, עיצוב פנים ונוף. 

לספר שלושה פרקים מרכזיים:

הפרק הראשון בין העיר לקיבוץ: הקדמה מתאר את דמותה וקורות חייה של ארנונה ומשולבים בו תצלומים היסטוריים משנותיה הראשונות של האדריכלית המוסיפים הבנה לרוח התקופה. בפרק מוזכר המושג "ברוטליזם" באדריכלות, סגנון שרווח בשנות ה-70-50 המאדיר את הבטון החשוף ושימוש בצורות בסיסיות מגוונות. בית הקיבוץ המאוחד (רח' סוטין 27) הוא דוגמה לסוג זה של תכנון. בתנועה הקיבוצית בשנות ה-80-70 הרבו אדריכלים להשתמש בסגנון זה בתכנון חדרי האוכל והבניה הציבורית, שעיקרו פשטות צורנית המצביעה על חוסן קיבוצי ואמונה בדרכו.

תמונה 2 מבוא חמה צלם עמית גרון מבט אווירי מצפון־מזרח לרקע הכנרת
מבוא חמה. מבט אווירי מצפון־מזרח לרקע הכנרת. צילום: עמית גרון

תור הזהב של התנועה הקיבוצית 

הפרק השני כתר לעמל הקיבוצי: עבודות נבחרות מספר בעיקר על הקמת חדרי אוכל או התאמתם המחודשת במרחב הקיבוצי. הפרק מפרט את הפרויקטים שבנתה אקסלרוד, מרחיב על הרציונאל התכנוני של כל פרויקט, כך שהשילוב בין טקסט מפורט היורד לרזולוציות של שיקולי דעת ושימת לב לפרטים הקטנים, פונקציות שימושיות במרחב חדר האוכל, לבין צילום משובח, נותן תמונה ברורה של המבנה והנוף העוטף אותו. 

"חדרי האוכל בתכנונה של ארנונה אקסלרוד שירתו ועודם משרתים קיבוצים ברחבי הארץ, מכפר גלעדי שבאצבע הגליל ועד גרופית שבערבה. בתור הזהב של התנועה הקיבוצית באמצע המאה שעברה, היו חדרי האוכל מעוז חיי הקהילה בימים של שגרה ושל חג. תחת ידיה של אקסלרוד פותחו מבנים אלה ושוכללו בהתאם לצורכי השעה, מגבלות המימון, נתוני השטח והקרבה לגבולות המדינה. בשנים שבהן אידיאות ופרקטיקות של שימור טרם התגבשו בתודעת התכנון בישראל, אקסלרוד ניגשה לבניינים שתכננו אבות האדריכלות הארצישראלית ועטתה עליהם – או העמידה במקומם – מבנים תקיפים ממורשת המודרניזם המאוחר והברוטליזם. מזיגה של סוציאליזם ופרגמטיות, קווים רכים לצד צדודיות בניין עזות, שורה על עולמה המקצועי של אקסלרוד ומנשבת גם בספר זה, המכנס לראשונה את עבודתה ומרחיב את מדף הספרים העוסקים בגילומו הבנוי של הרעיון הקיבוצי והשיתופי" (מתוך כריכה אחורית של הספר). 

דוגמה טובה לחילוף משמרות בין דורי במחלקה לתכנון ולהתאמה מתבקשת של חדר אוכל למציאות חדשה מביאים המחברים במקרה שיפוץ חדר האוכל בקיבוץ גשר בעמק הירדן. חדר האוכל תוכנן על ידי מילק ביקלס (בית השיטה) שהיה ניאו קלאסי בתכנונו. לאחר מלחמת ששת הימים הופגז חדר האוכל וניזוק קשות. היה צורך בטחוני ותפקודי דחוף לשפצו ולהתאימו למציאות החדשה: "גשר הוא מוצב שבו לא מתחלפים ובו האש איננה נפסקת" מצטטים המחברים חבר קיבוץ. קרנו של ביקלס עומעמה במחלקה והשיפוץ ניתן לנציגת הדור הצעיר אקסלרוד שעטפה את המבנה בשלמת בטון ומלט בסגנון "הברוטליזם". צילומים מחמיאים לפועלה וסגנונה האדריכלי מעידים על טיב השיפוץ.

תמונה 3 מצפה שלם בית חריף מועדון ומזכירות מבט אווירי ממזרח לרקע מצוק ההעתקים ונחל חצצון
מצפה שלם. בית חריף – מועדון ומזכירות. מבט אווירי ממזרח על רקע מצוק ההעתקים ונחל חצצון. צילום: עמית גרון

רעיון מתפורר או יחד קיבוצי 

אני חולק על חלק מהמסקנות המובאות בטקסט על מקומו של הסגנון ה"ברוטליסטי" ואופי בניין חדר האוכל: "חדרי אוכל שנבנו באותן שנים שיקפו את הלא מודע של הקיבוצניקים: הם בנו את הפחדים שלהם, כי הם הבינו שהרעיון מתפורר" (עמ' 42, מצוטט מתוך הסדרה "הקיבוץ" שיצרו ענת זלצר ומודי בראון לערוץ 8 ב-2011), כאילו שחדרי האוכל נבנו כמבצרים משוכללים לשמר חיצונית את מה שמתפורר מבפנים. לדעתי, גם בשנות ה-80-70 האמינו חברי הקיבוץ בכוחו המלכד של המרחב הציבורי וחשבו שבנוכחותו יתרום לחיזוק הצוותא הקיבוצי. 

סגנון הבטון החשוף עודן לעתים באמצעות פנימיותו, ביצירות אמנות מקרמיקה, משטחי עץ אלון או יריעות בטיק מודפסות שהוסיפו להרגשת בית חמימה, מזמינה ולא מנוכרת.  

כל עוד ממשיך חדר האוכל ומשמש כמרכז קיבוצי פעיל, נשמר מבנהו המשוכלל. לראיה חדר האוכל בכפר גלעדי (נחנך מחדש ב-1985), אותו ראתה האדריכלית כפסגת יצירתה במחלקה לתכנון. "חדר האוכל שתכננה אקסלרוד ממשיך לפעול גם לאחר הפרטת הקיבוץ. ארוחת צוהרים מוגשת בו מדי יום, ובימי שישי וערבי חג ומועד מוגשת בו ארוחת ערב חגיגית" (עמ' 243).  

 אקלים חברתי משתנה                 

שקיעה כפרית: אחרית דבר ניתן השם לפרק השלישי. בנסיבות אחרות היה השם מתאים לסרט הוליוודי בו נערה ונער צועדים שלובי ידיים בשביל שבין שדרת הברושים אל עבר השקיעה הכפרית הנעלמת בפאתי מערב. הקיבוץ השתנה תוך כדי תנועה, לא כל שינוי באורחות חיים מצביע על שקיעה, להזכירנו שבקיבוצים רבים השינוי באורחות החיים הביא עמו לצמיחה דמוגרפית רחבה. 

הפרק מנתח את הנסיבות שהביאו לירידה במעמדו של הקיבוץ, בתוכו פנימה ובחברה הישראלית. תחילתו במהפך השלטוני ב-1977, במקביל לגאות באינפלציה. "האתוס האידיאליסטי של סוציאליזם וכלכלת רווחה התחלף בהדרגה בנורמות של אינדיווידואליזם וכלכלת שוק קפיטליסטית שחלחלה אל החברה הקיבוצית". המחברים חוזרים על סיבות ידועות, אקלים חברתי משתנה במדינה בו הקיבוץ מאבד ממעמדו המוביל עד כדי עוינות מצד חלקים נרחבים בחברה הישראלית על רקע משקעי עבר. לפתע נהפך הקיבוץ לשק חבטות פוליטי בו כל המרבה בכך הרי זה משובח.  

גורל אכזר של הזנחה 

רבים מן הבניינים שתכננה אקסלרוד סובלים כיום מהגורל האכזר הזה של הזנחה. כמה מהם אף איבדו את מעמדם כמוקדים מרכזיים בסביבתם לאחר שינוי יעוד ומצבם העגום גלוי לעין. הפסקת העבודה במחלקה לתכנון גרמה לאקסלרוד לשיברון לב. עד יומה האחרון המשיכה לציין את עבודתה במחלקה לתכנון כהישג הגדול ביותר שלה שנגדע והותיר בה תחושה של החמצה אישית ולאומית. את הספר בחרו לסיים המחברים במשאלה של האדריכלית: "אני מתגעגעת למחלקה. אם היו קוראים לי היום לבוא לעבוד במחלקה באותו סטטוס, מחר הייתי מתייצבת". (עמ' 265). 

הספר מעלה שורה של סוגיות, שאלות ותאורי מצב בהקשר לשינויים באורחות החיים הקיבוציים והתאמת המבנים אליהם. אני מודע היטב לכך שהאדריכלות הקיבוצית לאורך שנותיה מסקרנת אנשי מחקר בתחום האדריכלות ובמיוחד בהקשר בין אדריכלות לקהילה. המחברים לא היססו להציף את הקורא בשאלות מורכבות שלעתים אין עליהם תשובה ברורה חד משמעית.  

גם היום, לאחר תור הזהב של מחלקות התכנון התנועתיות וצוותי העבודה המקצועיים שעבדו בהן, עדיין זקוקה ההתיישבות הקיבוצית לתכנון אדריכלי משוכלל כדי לשפר את הקיים ולתת תשובות רלוונטיות לקהילות שיתופיות חדשות. 

                           * 

ראוי לציון את הממד המחקרי השיטתי של הספר המגובה במקורות ומראי מקום המלווים את שלושת הפרקים שבו. כיאה לספר אדריכלות מחקרי מוגש בסופו מפתח אישים ופרויקטים. הספר "סעודה אחרונה בקיבוץ" מתווסף למדף הספרים של אדריכלות קיבוצית וישראלית ובכבוד רב.  

סעודה אחרונה בקיבוץ, אסיה הוצאה לאור 

האדריכלות הברוטליסטית של ארנונה אקסלרוד 

טקסט: ד"ר צבי אלחייני, מיכאל יעקובסון 

על המחברים: 

ד"ר צבי אלחייני הוא אדריכל והיסטוריון של אדריכלות ישראלית, אספן, אוצר, עורך והמייסד של ארכיון אדריכלות ישראל במגדל שלום מאיר בתל אביב. 

מיכאל יעקובסון הוא אדריכל וגיאוגרף. מחבר הבלוג "החלון האחורי" שפועל סדיר משנת 2009. במסגרת הבלוג תיעד ופרסם עשרות כתבות על חדרי אוכל ובניה אדריכלית בקיבוצים. אצר תערוכה חשובה במוזיאון "בית אורי ורמי נחושתן" באשדות יעקב "שילוב אמנות באדריכלות ישראל" (2022)

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב