רימון | 1943

חברים נוספים: יובל לוריא, עמוס רולניק, יורם אלון, מיכה מילשטיין, עידו זמיר, אברהם טולדו, נורית איתן.

סה״כ – 15 ילדים (5 בנות ו־10 בנים).

התחילו כיתה א׳ בשנת: 1943.

מורים: צבי סוזין (כיתה א׳), חייקה בן־אברהם (ב׳–ג׳), צבי שפילמן (מורה שכיר ד׳–ו׳).

מספר מיכה מילשטיין:

הסיפור על שיעורי הריתמיקה של בתיה סוזין ומיכה מילשטיין—

בתיה נקשרה לצביקי סוזין מההשלמה ובאה לחיות בעין־שמר. כבת למשפחה מבוססת מרחובות, הייתה בתיה דמות שונה ומיוחדת מאוד בנוף הקיבוץ הצעיר — היו לה בגדים אחרים, תסרוקות מפוארות וצבעים עזים.

כשהתבשרנו שבתיה תלמד את קבוצת "רימון", ההתרגשות שלנו הייתה עצומה.

בתיה נכנסה לכיתה, הוציאה תוף והודיעה לנו שאנחנו זרעים זעירים באדמה ועכשיו עלינו לנבוט. שכבתי על הרצפה המום, הדם אזל מראשי, לא הבנתי איך אני אנבוט. הצצתי לצדדים והנה לא רחוק ממני אהוד ואמנון נובטים...

בתיה אמרה: "ילד, למה אתה לא נובט?"

אמרתי: "אני לא יודע לנבוט".

בתיה כבר המשיכה בשיעור ועכשיו אמרה לנו להיות פרפרים שעפים מפרח לפרח למצוץ צוף.

ושוב אותו סיוט — סביבי כל הילדים מעופפים בין הפרחים, ורק אני לא יודע מה לעשות עם עצמי.

בתיה אמרה: "ילד, צא מהכיתה ואל תבוא יותר לשיעורים שלי".

מאז, לאורך כל חיי בעין־שמר, כשרציתי לרקוד, היו חבריי מגרשים אותי במילותיה של בתיה: "אתה לא רוקד, לך מכאן". מעולם לא ניסיתי שוב לרקוד.

בתמונה כיתה י״א, 1955.

מימין לשמאל, עומדים:
מיכה מילשטיין, אהוד דקל, ברוך (ניצול שואה - בן דוד של עוזי סגולי), מאחוריו עומד אריה מיידן (ניצול שואה), אחריו עומדת אסתר טרינץ (ניצולת שואה), מאחוריה אברהם טולדו (גר בעין שמר והמשפחה עברה לכפר מנחם), לידו עומד אורי פיאלקוב גם דן דוד של עוזי סגולי, לפניו בצד ימין עומדת ברכה זומבק (ניצולת שואה), 

משמאל לימין, עומדים:
יגאל סיטנר, יורם אלון, עמוס רולניק, נורית איתן, ?, אסתר טרינץ (מאומצת ע"י משפחת אבלסון ), יובל לוריא, לפניו מרים קליימן (אלבינגר), לפניה רחל הוך, לפניה נירה קישיק.
משמאל לאמנון חרודי נמצאת אריאלה 

(ילדת חוץ, חניכת השומר הצעיר מחיפה), לשמאלה שולמית מגן מלצר (ניצולת שואה, בת דודה של גדעון מגן), ראובן מתחת לשולמית (מדרום אפריקה)

הסיפור על המבחן בהכתבה—

באותם ימים, היו הכיתות הבוגרות בחברת־הילדים עורכות הצבעה האם לקבל את הקבוצה החדשה והצעירה לחברת־הילדים — לשיחות, לפעילויות, למסיבות וכו׳.

יום אחד הופיע ב"רימון" עוזי מור מהקבוצה הבוגרת "אורן", והודיע לי שיערוך לי הכתבה ואם אצליח לכתוב בלי שגיאות הוא יצביע בעדנו לקבלה לחברת־הילדים.

עוזי, כפי שהעיד על עצמו בעלון הקודם, היה ילד שובב מאוד שלא הרבה לשבת בכיתה וללמוד.

אבל עוזי הכתיב, אני כתבתי ולבסוף הוא לקח את הדף, בדק וכתב: "עפס שגיאות".

אמרנו לו שככה לא כותבים "אפס" ויש לו טעות. עוזי אמר שאם כך הוא יצביע נגדנו.

לימים כשעוזי מונה לקצין חינוך בצה״ל, הזכרתי לו את המקרה והבטחתי שאספר לרמטכ״ל...

בתמונה ש״ש בהראל, 1960.

מימין לשמאל, עומדים: נורית איתן, אורה (ילדת גולה), אסתר (ילדת גולה), אבשלום (ילד חוץ), יורם אלון.

יושבים: עדנה חרודי, נירה קישיק, מיכה מילשטיין.