הררי (גרינברג) חילק (יחיאל)
ג טבת התרסג - ל ניסן התשמד
1/1/1903 - 1/5/1984
חילק נפטר ממחלה, באחד במאי 1984. הוא נולד בשנת 1903 בלודז' בפולין. אמו בת לשושלת רבנים גאונים, סביו היו סוחרי (מכות בפס מתכת התלוי ליד חדר-האוכל).. .
היה מובן מאליו, שהמצטרף לקיבוץ מביא את המזוודה שלו למחסן-הבגדים, מוסר אותה
על התוך שבה לעובדות המחסן, והללו אחרי כביסה ותיקונים, סימנו את הבגדים במספרים
– 1 , 2 , 3 בהתאם לגודלם. ביום שישי הביאו את הבגדים לחדרי החברים לכל השבוע. לא
היו בגדים קבועים לחברים. הכביסה נעשתה בידיים...
בית-האבן הוקם בשנת 1923 , ממספר סיבות :
הקדחת - רבים חלו בקדחת )מלריה( בכרכור וסביבותיה... לא ניתן היה להחלים בתנאי
המגורים באוהלים. היה צורך לדאוג שלפחות חלק מהחולים והמחלימים, יגורו בבית
קבוע.
הביטחון – השטח בין גן-שמואל לחדרה ומחדרה עד כפר-סבא, היה ריק מיישובים
יהודיים. ישבו בו בדואים וערבים. גם בכיוון צפון לא היו יישובים יהודיים... היה צורך
בבית שישמש מחסה לתושבים. פלוגה מגדוד העבודה קיבלה על עצמה את העבודה
והעסיקה פועלים מכרכור ומחברי הקבוצה. הבנייה נמשכה חודשים רבים. בית-האבן היה
המבנה הראשון ביישוב שלנו, והיחיד במשך 12 שנה"...
הוא נולד בשנת 1903 בלודז' בפולין. אמו בת לשושלת רבנים גאונים, סביו היו סוחרי פחם, ואביו עסק כמובן בטקסטיל והרבה לנסוע לצורך עסקיו.
בגיל 12 הצטרף לתנועה, בסוף שנת 1932 עלה לארץ.
עוד טרם עלייתו הוא נישא לאללי (גבריאלה) ובהמשך נולדו טלילה ואירית (פיקי).
בתחילת דרכו בעין-שמר, עבד חילק בפרדס, בפלחה, בגן-הירק ובקבוצת הבניין, בהצלחה
חלקית בלשון המעטה. לאחר כשנה התמנה לגזבר ואחר-כך יצא לשליחות מטעם התנועה
בארצות-הברית. בשנת 1940 חזר לקיבוץ ומונ ה למקים ולמנהל הראשון של מפע ל
"גלעם" המשותף לעין-שמר ומענית .
בשנת 1948 יצאה המשפחה לשליחות בארגנטינה, וכאשר חזרו אחרי שלוש שנים, מתמנה
חילק למזכיר ארגון הקניות ואחר-כך למנהל הסמינריון המרכזי של השומר-הצעיר
בגבעת-חביבה. במשך 30 שנה )עם הפסקות לצורך שליחויות ביבשת אמריקה(, עד יום
מותו, הוא עובד בגבע ת-חביבה כמנהל, מרצה, חוקר, עורך ויזם.
באחד מהתיקים העמוסים של חילק בחדר-ההנצחה, מצאתי חוברת "מתולדות המקום
והקיבוץ" המכנסת סיפורים קצרים שלו על ראשית הקיבוץ:
"לאבותינו שיצאו ממצרים היתה המצה, שנאכלה מבצק שלא הספיק להחמיץ. המצה הפכה
סמל למצוקה. גם בקיבוץ היו ימים של מצוקה... בימים ההם ניכר היה מספר האנשים
שיצאו השכם בבוקר לעבודת-חוץ. היה הכרח להתייצב בעבודה, אחרי הליכה מייגעת
בחולות, בשעה 7:00 בבוקר. לכל אחד היה תרמיל ובתוכו בקבוק תה )אף בחלומותינו לא
הופיע תרמוס(, לחם פרוס, ביצה )או חצי-ביצה(, לפעמים חלבה, זיתים והעיקר – כדור
בשר, שקשה היה לקבוע את הרכבו )לחם, בצל, בשר(... הארוחה העיקרית היתה בערב,
בקיבוץ. לפנינו הוגשה המרקיה עם מרק דל ושתי צלחות ממתכת, היינו ישובים על
ספסלים מעץ ליד שולחן מעץ, היתה נטייה לשבת במקומות קבועים. אל הארוחה היינו
נקראים על-ידי צילצול (מכות בפס מתכת התלוי ליד חדר-האוכל).. .
היה מובן מאליו, שהמצטרף לקיבוץ מביא את המזוודה שלו למחסן-הבגדים, מוסר אותה
על התוך שבה לעובדות המחסן, והללו אחרי כביסה ותיקונים, סימנו את הבגדים במספרים
– 1 , 2 , 3 בהתאם לגודלם. ביום שישי הביאו את הבגדים לחדרי החברים לכל השבוע. לא
היו בגדים קבועים לחברים. הכביסה נעשתה בידיים...
בית-האבן הוקם בשנת 1923 , ממספר סיבות :
הקדחת - רבים חלו בקדחת )מלריה( בכרכור וסביבותיה... לא ניתן היה להחלים בתנאי
המגורים באוהלים. היה צורך לדאוג שלפחות חלק מהחולים והמחלימים, יגורו בבית
קבוע.
הביטחון – השטח בין גן-שמואל לחדרה ומחדרה עד כפר-סבא, היה ריק מיישובים
יהודיים. ישבו בו בדואים וערבים. גם בכיוון צפון לא היו יישובים יהודיים... היה צורך
בבית שישמש מחסה לתושבים. פלוגה מגדוד העבודה קיבלה על עצמה את העבודה
והעסיקה פועלים מכרכור ומחברי הקבוצה. הבנייה נמשכה חודשים רבים. בית-האבן היה
המבנה הראשון ביישוב שלנו, והיחיד במשך 12 שנה"...
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!