אילן יגודה נולד ב- 8.4.1940 בתל אביב להוריו יצחק ומאשה, אח צעיר ליוסי.

בגיל 13 החליט לעזוב את בית ההורים בתל אביב ולעבור לבד לגור בקיבוץ למורת רוחם של הוריו. לאחר שכנועים רבים, לבסוף התרצו ההורים והסכימו שיגיע לעין שמר מפני שכאן שהה אחיו יוסי לזמן קצר בתקופת הגרעין ובנוסף, לאמם של יוסי ואילן קרוב משפחה בעין שמר, דב הנדל, שנרצח בשנת 1937 בחדר האוכל ע"י פורעים ערבים.

בשנת 1953 הגיע לעין שמר כילד חוץ, לכיתה ז' במוסד, לקבוצת זית בקיבוץ ונקלט חברתית גם בזכות היותו שחקן טוב בכדורגל וכדורסל.

בהמשך הגיעו גם הוריו ואחיו הבכור, יוסי, לקיבוץ במבצע "מן העיר אל הכפר". עם הגעת הוריו ואחיו לעין שמר תוך יום אחד הפך מילד חוץ לבן הקיבוץ.

לאחר לימודיו במוסד התגייס לצבא יחד עם חבריו מקבוצת זית. אילן התגייס לשריון, עבר קורס מפקדי טנקים ובהמשך קורס קצינים, ושירת כקצין בשריון. בהמשך שירת במילואים, במסגרתם עבר קורס מ"פ ומג"ד והשתתף במלחמות ששת הימים ויום כיפור. את חנה לבית סקלרץ, הכיר במהלך שירותו כקצין.

כשהשתחרר מהצבא חזר לעבוד בפלחה וכנהג משאית. במשך השבוע נהג עם המשאית בכל רחבי הארץ, בשבתות לקח איתו את חנה וטיילו יחד בכל רחבי הארץ.

בהמשך עבד במסגרייה, היה רכז ייצור במפעל הגומי, רכז משלוחים באמבר, ניהל את צי המשאיות, קצין ביטחון בהוד חפר, רכז מחלקת משלוחים באמבר.                                                  

עם יציאתו לפנסיה הצטרף לצוות התשתיות ועבד בתחזוקת הדירות בעיקר לוותיקי הקיבוץ והענפים ובחלוקת בלוני גז. עזר לפתור כל תקלה קטנה כגדולה ותמיד בחפץ לב ובמאור פנים.

לאורך השנים מלא תפקידים בקיבוץ: ריכוז ועדת עבודה, חבר בוועדת דירות, ועדת בטיחות וועדת רכב.

במשך השנים נולדו לחנה ואילן 4 ילדים: אורנית, הראל, יוחאי ואלמוג. הילדים הביאו אור ושמחה לבני הזוג. אילן היה אבא למופת, מאוד אהב ודאג לילדיו והיה שותף מלא בגידולם.

עם השנים נישאו כל ילדיהם והקימו משפחות משלהם. אילן וחנה התברכו ב- 11 נכדים ולפני כחצי שנה נולד נינם הבכור. אילן וחנה הקימו משפחה לתפארת, שבט יגודה, שבט חזק ואיתן בקיבוץ המעורב ופעיל בתחומים רבים וענפים מרכזיים בקיבוץ.

לדברי אילן: "במבט לאחור, ההחלטה שעשיתי כילד, והגעתי לעין שמר, הביאה לכך שיש לי משפחה גדולה והנאה גדולה מהחיים. בכל מקום שהייתי, הרגשתי שמיציתי את יכולותיי. זו הייתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיים והיא שינתה את חיי."

 

 

אנו משתתפים בצערה הרב של חנה

הילדים ובני זוגם: אורנית ואילן, הראל וגלי, יוחאי וג'ני ואלמוג ושלי

הנכדים:

נבו, מיטל וענבל,

עומר, רועי, נוגה ואייל, דור ושחר, פלג ויובל והנין - יפתח

ולכל משפחת יגודה הגדולה והענפה

אילן היקר, אדמת עין שמר אוספת אותך עליה בעצב וביגון, תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.

 

אבא אילן/ אלמוג יגודה

אבא חשבתי מה הייתי רוצה לכתוב לך, ונזכרתי שלפני חמש שנים בדיוק חגגנו לך יום הולדת 80 ואני בירכתי אותך בשם כולם, בסוף הברכה שאלת אותי בתמימות האופיינית שלך איך תיארת אותי כל כך טוב, אז החלטתי לקרוא לך פעם נוספת ואחרונה את הברכה הזאת:

אבא שלי בן 80.                                    

אז החלטתי לכתוב את כל מה שהוא מזכיר לי ואת כול מה שאני חושב עליו -

אבא שלי הוא תבנית נוף חייו: תל אביב הקטנה, עין שמר ובית אלפא.

אבא שלי זה עבודה קשה, נחישות וסבלנות. אבא שלי זה ידיים טובות, שכל ישר ולב ענק. אבא שלי זה צניעות, תמימות ואהבת הזולת.

אבא שלי זה מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ובעיקר מלחמת יום כיפור.                          

אבא שלי זה רמת הגולן, סיני והחרמון.            

אבא שלי זה ארץ ישראל היפה זו שהיתה ולא תהיה עוד,
אבא שלי זה נהיגה במשאית, נסיעות בכול הארץ וטיולים עם אמא בעולם.            

אבא שלי זה מפעל של איש אחד מסיק זיתים בסתיו, אגוזי מקדמיה ופקאן בחורף, לימונים באביב ותירס בקיץ. אבא שלי זה הליכות בשדות, רכיבות באופניים וכמובן ספורט בטלוויזיה.

אבא שלי זה הפועל, מנצ’סטר יונייטד, טור דה פראנס וכל ספורט שיש.

אבא שלי זה מוסיקה יוונית, חווה אלברשטיין, אריק אינשטיין, יוסי בנאי והגשש החיוור.

אבא שלי זה הבחירה בדברים החשובים של החיים, אבא שלי זה מעט מילים והרבה מעשים.

אבא שלי יעזור לכול אדם שנקרה בדרכו.

אבא שלי זה הסבא המושלם לכול נכדה ונכד. ומלפני חצי שנה גם זכית להיות סבא רבא.

אבא שלי זה האיש שהוא הבן זוג והשותף הכי טוב שאמא שלי היתה יכולה לבקש.

אבל יותר מהכל הוא אבא של אורנית, הראל, יוחאי ולמזלי הוא גם אבא שלי.

לסיום:

אנחנו מבקשים להגיד מספר תודות.

לכול החברים והמשפחה תודה על ההתעניינות והביקורים זה היה מרגש ומחמם  את הלב.

לצוות המרפאה ובעיקר לצאלה תודה רבה על הליווי והטיפול המסור באבא.

לאילן, גלי, ג׳ני ושלי אין לנו מילים להודות לכם על התמיכה הגדולה, ההתגייסות והנתינה האין סופית באבא ובנו.

לאמא תודה על מי שאת וכל מה שעשית עבור אבא לאורך השנים ובעיקר בחודשים האחרונים, את דמות למופת עבורנו.

ואחרון לך אבא תודה על כל השנים וגם על התקופה האחרונה שעשית אותנו למשפחה יותר טובה, אחים יותר טובים ובעיקר אנשים יותר טובים.

 

לאבא/ הראל יגודה

לאבא שלי יש סולם ואבא שלי הוא הכי בעולם ואבא שלי יודע לתקן את הכול.

מערכת היחסים שלי ושל אבא היתה מיוחדת אולי בגלל שהייתי הבן הראשון, אולי בגלל שאני אוהב סיפורים ואולי סתם. אבל כבר מגיל אפס הבנתי שאבא יעשה כל דבר בשבילי ואני תמיד אקשיב לסיפורים שלו.

אני זוכר איך בפורים 73 אבא מופיע במדים באמצע המסיבה ואומר מה חשבת שאני לא אגיע?

או איך כל פעם שהיה משחק של הפועל, אבא היה מגניב לבית הילדים טרנזיסטור עם אוזניה ומחביא לי את זה מתחת לכרית.

כשהייתי בצבא אבא היה יושב שעות על שעות ותופר לי את האפוד או ביום כיפור שאמרתי לו שאין אוכל, הוא ואמא הופיעו במחסום מגידו להביא לילד אוכל, כשכל החיילים לא מבינים מה הזוג משוגעים האלו עושה בדרכים ביום כיפור, אבל מה לא עושים בשביל הילד. 

החלק שלי זה לשמוע שוב ושוב את הסיפורים על תל אביב הקטנה, על הרופא האנגלי שטיפל בו, על גניבת הגויאבות מהבית של בן גוריון, על המשחקים של הפועל תל אביב שהוא ויוסי האח הגדול שהוא כל כך אהב היו הולכים לראות. את המחלה הזו הוא העביר לרוב השבט כך שהיום הנכדים והנין שלו לובשים אדום ושרופים על הפועל. 

את הסיפור איך ילד בן 13 מחליט שהוא רוצה לעבור לקיבוץ וגורר בדרך נס את כל המשפחה בעקבותיו, 

על הצבא שלו, על מלחמת ששת הימים ובמיוחד על מלחמת יום כיפור, שבדרך נס הוא מסיים אותה חי, אבל מאבד הרבה חברים טובים. אבל מה שלמדנו מאבא יותר מהכל זה שהדבר החשוב ביותר בחיים זה המשפחה והיא מעל הכל. אבא היה דוגמא לאיש משפחה שתמיד אפשר לכולם הכל ותמיד עזר בלי לשאול הרבה שאלות והיה כל כך גאה בשבט שהוא הקים בקיבוץ.

 

לאילן שלי/ חנה יגודה

חלפו להן 62 שנים של הליכה משותפת ועכשיו הגיע זמן הפרידה.

הקמנו משפחה נהדרת שבה התגאית בכל הזדמנות.

כשהילדים והנכדים כולם סביבנו ונוסף לנו גם נין שהספקת ליהנות ממנו.

התחלנו את דרכנו בבית אלפא שבה רכשת לך חברים רבים ומקום נוסף שיהיה לך כמו בית.

לאחר ששבנו לעין שמר נפלה על כולנו מלחמת ששת הימים, ולאחר מכן מלחמת יום כיפור שבה איבדת רבים מחבריך הטובים והשאירה בך חותם קשה ביותר, ושירות של 9 חודשים שהיה אתגר לכל המשפחה.

במשך השנים חווינו שנינו חוויות של טיולים לחו"ל שמאוד אהבנו.

בעבודותיך השונות תמיד היית מסור ואהוב על שותפיך לעבודה. במיוחד אהבת את הנסיעות במשאית של אמבר מספר 17 בכל הארץ.

עם יציאתך לפנסיה חזרת הביתה ופנית לשרת את החברים בכל דבר שהזדקקו. גז, תיקונים ועוד. דבר שגרם לך הנאה והציבור ידע להעריך ולא משנה מה השעה, תמיד נענית לקריאה.

אנחנו אהבנו את הטיולים בארץ ובחו"ל אבל בעיקר אהבת את זמן המשפחה והם החזירו לך את כל האהבה שלהם בטיפול בך בתקופה האחרונה.

ועכשיו אתה נאסף לאדמת עין שמר שכה אהבת ואני אמשיך לשמור על המשפחה שלנו שהייתה הדגל שלך.

אוהבת אותך, חנצ'ה.

 

הספד לסבא/ עומר יגודה

את המילים האלו אני כותב בדרך חזרה מהצפון. בדיוק סיימנו כוננות עם שחר כשקיבלתי את הבשורה שידעתי שתבוא אבל קיוויתי שלעולם לא אצטרך לשמוע.

סבא אילן. מה כבר אפשר להגיד עליך? אפשר לדבר על העובדה שגם בגיל 80 אתה עדיין התרוצצת בכל הקיבוץ ועזרת לכל מי שצריך, על הדאגה שלך לכל המשפחה והנכדים וכמובן לסבתא חנה, או על האהבה שלך לספורט ובמיוחד להפועל תל אביב, שדווקא כשהמצב שלך הדרדר סוף סוף התחילה לשחק כדורגל ברמה גבוהה.

אבל אני רוצה לדבר על הקשר שהיה לי איתך. עם כל הנכדים הצלחת למצוא נושאים משותפים, אבל לי ולך יש שני דברים שהיו רק שלנו.

הראשון הוא כמובן חיל השריון והטנקים, שמהם אני הגעתי הבוקר בשבילך. כבר מתחילת המסלול הצבאי שלי, אי שם בצו הראשון, ידעתי שאני אהיה שריונר, כי זה מי שסבא היה. מגיל צעיר אתה מספר לי את הסיפורים שלך ממלחמת יום כיפור, על חציית תעלת סואץ, על הזמן שלך ברמת הגולן, ועל חטיבה 7 האגדית שהייתה חלק בלתי נפרד ממך, ועכשיו גם ממני. מאז שעליתי לגדוד גם אני התחלתי לספר לך סיפורים על מה שאני עושה ולהראות לך את התמונות שצילמתי, וכל פעם שדיברתי על הטנקים ראיתי את הניצוץ בעיניים שלך, אותו ניצוץ שקיים גם אצלי היום.

אני רוצה להגיד לך תודה. תודה שהובלת אותי לשירות הזה, תודה שלימדת אותי את האהבה לטנקים, ורציתי שתדע שהלכתי לשם בשבילך, בשביל להמשיך את הדרך שלך. רציתי שתדע שהמגנט עם התמונה שלך נמצא לידי על התותח בטנק, וכל פעם שאני שם אני מסתכל עליו ונזכר בך, נזכר שאני עושה את מה שאתה עשית לפני כל כך הרבה שנים, וחלק ממך נמצא איתי שמה בטנק.

הדבר השני הוא ארוחת שישי. לא, לא הארוחות בחדר אוכל עם כל הקיבוץ. זה אף פעם לא היה ארוחת שישי שלי. מאז שאני זוכר את עצמי, אחרי חדר האוכל בשישי בערב אני הגעתי לבית שלך ושל סבתא. מה שהתחיל מחטיף וגלידה הפך בשבילי לארוחה הכי חשובה בכל השבוע. כל שישי אני הגעתי אליך, ואחרי שהכנת לי את אותה ארוחה שהכנת כל פעם (כי מה צריך יותר מקוטג', פסטה, מלפפונים, תירס וחביתה), ישבנו אני ואתה, ופשוט דיברנו. דיברנו על היום והשבוע שהיה לנו, צחקנו, לרוב פתרתי כמה חידות בעיתון שאף פעם לא הבנת איך אני מצליח לפתור, וכל פגישה כזאת תמיד נגמרה בצפייה בחדשות. כמובן שהדבר הזה הגיע ביחד עם הרבה עצבים, צעקות על הטלוויזיה ותלונות שלי וגם שלך, כי מה לעשות שאנחנו חיים במדינת ישראל והמצב פה לא משהו.

זה היה הזמן הכי אהוב עליי בכל השבוע, וכל פעם שיצאתי הביתה מהצבא ידעתי להשאיר את שישי בשמונה בערב פנוי. כל דבר אחר זז הצידה, כי זה היה הזמן שלנו. רק שלנו. כמה אני מתגעגע לזמנים האלה, זמנים שלא יחזרו יותר. כמה אני מתגעגע אליך סבא. תמיד אזכור אותך, תמיד אוהב אותך, ומחכה לפגוש אותך לעוד ארוחת שישי למעלה בשמיים, עומר.

 

סבוש אהוב שלנו/ מיטל זהב

סבא בשבילינו זה שבת בבוקר עם טוסטים, משאית של אמבר, הפועל תל אביב, ספורט בכל התחומים, הליכות, אופניים, שריונר חטיבה 7, סודוקו, אגוזים ועוד כל כך הרבה דברים שמייחדים רק אותך. ובעיקר הרבה הרבה אהבה. 

סבא שלנו תודה על הזכות להיות הנכדים שלך. לאורך השנים הרעפת עלינו נתינה, שמחה, חיוביות ולמדנו ממך המון.

לכל נכד ונכדה מהגדול עד הקטן היה מקום ייחודי בלבך ונתת את ההרגשה שהוא הנכד הכי הכי של סבא. 

תמיד התגאת כשדיברת על הנכדים, על הנבחרת ועל המשפחה שהקמת עם סבתא. 

הבית שלכם היה פתוח לנו הנכדים לאורך כל הדרך כמו בית שני ואין לזה תחליף. 

נתגעגע כל כך וכל כך תחסר, תמיד תהיה בליבנו ובכל זיכרון. מבטיחים לשמור על סבתא. 

אוהבים הנכדים.

 

הספד לאילן/ גלי יגודה

כבר חצי שנה חושבת מה להגיד לך.

חיכיתי ממש עד הרגע האחרון כדי ליצור איתך את הקשר שלי. זכיתי. אפשרת לי למצוא מקום לידך, ללוות אותך.

הרשית לי לראות אותך זקוק, נעזר. אפשרת לכולנו.

ראיתי כמה קשה לך. כמה אתה קרוע בין הגוף המתכנס שיודע בדיוק מה לעשות, לבין הנפש שכמהה אל האנשים שסביבך. אל החיים שלך. התנגדת ולא ויתרת וזכיתי, זכינו, לעוד זכרונות. ישבתי לצדך והתבוננתי איך אדם הופך לזכרונות.

דיברנו, סיפרת, יותר אני פחות אתה. אתה לא איש של הרבה מילים. הבנתי שזה מה שאתה עושה. מתבונן. פעם מזמן, ממש בהתחלה שלנו, כשפגעתי בהראל באיזו הזדמנות, אמרת לי בשקט שאתה לא כועס עלי. אבל חשוב שאדע שהראל רך כמו מרשמלו בפנים. וזה מלווה אותי מאז. הופתעתי אז והחודשים האחרונים לימדו אותי שזה פשוט אתה. לאורך השנים אמרת כל מיני דברים כאלו. מן תובנות יפות כאלו על האנשים שאתה הכי אוהב. דברים שהתבוננת בהם ואתה רוצה שאנחנו נשים לב. כיוונת אותנו.

כמו שנאמר בתולדות חייך. ידעת כל הזמן עד כמה הבחירות שלך היו נכונות וטובות. עד כמה אתה בר מזל ומוקיר כל אחד ואחת מאיתנו וכמה אנחנו משמעותיים עבורך. אמרת לנו את זה בכל הזדמנות. ממש עד הסוף התפעלת מהנכדים והנין ומעשיהם, והתפלאת עליהם. תמיד אהבנו להזכיר לך שזה בזכותך. שזו המורשת שלך ושל סבתא.

לא קיבלת בהכנעה את המסע והתנגדת כמו שרק אתה יודע. בשקט. מבהיר לנו ולכולם שלא מקובל עליך המצב. אבל בכל זאת הסכמת לנו להיות, לעזור, ללוות.

אני רוצה להודות לך אילן, על המשפחה שיצרת בה מצאתי חיים מלאי פלא. על כך שאפשרת לי להיות איתך במסע האחרון שלך ונתת לי מקום ומשמעות. אני מבטיחה שנשמור על סבתא, אהבתך הגדולה ביותר, ונמשיך גם להתבונן ולהתפעל מהאנשים האהובים עלינו. אוהבת המון, גלי.

 

 

דוד אילן האהוב/ עידן יגודה

כשאלמוג בישר לי הבוקר שעצמת את עיניך שהספיק לך מהסבל, עלו בי כל כך הרבה זיכרונות יפים, שמתי לי בטלפון שירים של אריק איינשטיין וכבר התחלתי להתגעגע.

דוד אילן שבזכותו כולנו כאן בעין שמר, הגיע לכאן כילד חוץ בגיל 13, הסיפור הזה של ילד שאמא שלו מביאה אותו לקיבוץ ונפרדת בחיבוק ונשיקה אומרת שלום וחוזרת לעיר השפיע על אילן אני חושב עד יומו האחרון אבל לא כטראומה או כקורבנות אלה כמקור של עוצמה וכוח לכל ימי חייו, הוא התחבר מהר, הראה לקיבוצניקים מזית מי הכי טוב בכדורגל וכך קנה את עולמו. בעקבותיו הגיעו גם סבא סבתא ואבא וכך קם לו שבט יגודה בעין שמר.

בילדותי ראיתי אותך כדוד היפה, החזק, הגיבור, קצין השריון שעשוי ללא חת, זכורה לי תקופת מלחמת יום הכיפורים שהדאגה לשלומך הייתה גדולה מאוד כי לא שמעו ממך במשך תקופה ארוכה ואבא וחנה נסעו לחפש אותך, כשחזרת מהמלחמה הנוראה ההיא סיפרת הרבה על חברים שנפלו ועל הקרבות הקשים בסיני כסמג"ד שריון, כשהיית מגיע לחופשה מהמילואים עם הג'יפ והדרגות רציתי להיות כמוך והיה לי ברור שאלך גם אני לשריון ואחרי הצטרפו גם אורנית. הראל, יוחאי, אלעד, ועכשיו נכדך האהוב עומר ממשיך את דרכך בחטיבה 7 שלך.

אילן לא איש של מילים גדולות ודיבורי סרק אלא איש של מעשים ועבודה, חרוץ צנוע שיד כל בו ואם צריך לתקן משהו גם באמצע הלילה היה מגיע לעזור.

אהבת הספורט הייתה אצל אילן נהדרת זכורים לי הימים שלצעירים בינינו נראים היום דמיוניים אבל כדי לראות משחק כדורגל ישיר מהתחנה בירדן היה צורך באנטנה גבוהה על הגג ולאילן כמובן הייתה האנטנה הכי גבוהה בקיבוץ ואם השידור היה נאבד פתאום היה קופץ בזריזות לגג כדי לסובב קצת את האנטנה כדי שנוכל לראות.

האהבה הזאת התחילה בילדותו כשהיה הולך עם אבא שלי לשבת מאחורי השער של חודורוב, אז גם נדבק במחלה האדומה שממנה אנו סובלים עד היום, ילדים, נכדים וגם הנין בטח כבר לובש אדום.

אילן גם היה ספורטאי מצטיין במשחקי הכדורסל של יום שישי במגרש הבלטות. הייתה לו ההתקפה המתפרצת המהירה ביותר ואף אחד לא יכול לעצור את המהירות שבה טס את המגרש וקולע בצעד וחצי האופייני שלו.

אילן שבצעירותו היה יכול להראות מבחוץ כקשוח מבפנים היה עם לב זהב רך אוהב ונדיב, מי יביא לנו אגוזים ושמן זית עכשיו?

אילן ששמו מתאים לו כל כך היה נטוע כאן עם שורשים חזקים למדינה, לקיבוץ ולמשפחה המפוארת שהקים יחד עם חנצ'ה האהובה שלו.

אילנצ'יק אוהבים אותך, יש לנו כבר סניף יותר מדי גדול שם למעלה תמסור דש בבקשה.

 

 דברים לזכרו של אילן יגודה/ אילן זהב

עצוב !!! אילן יגודה הצעיר הנצחי הלך מעימנו בשנתו ה- 85.

כל המשפחה הגדולה שבט יגודה למטותיו, שבט משפחת זהב ,שבט משפחות סער מבית אלפא, כולנו מבכים את לכתו של אילן יגודה.

משפחת קיבוץ עין שמר עצובים להיפרד מאילן יגודה שהיה חלק מנוף קיבוץ עין שמר למעלה מ -70 שנה. אילן יגודה אינו אלא תבנית נוף מולדתו ...

אתחיל ואומר שאהבתי את אילן כבר מהרגע הראשון שנפגשנו. בשנת 1987 אורנית ואני עבדנו כבני משק בחופש בקיבוץ עין המפרץ. ותפסנו טרמפ עם אילן והמשאית להביא אותנו לעבודה בקיבוץ .

אילן יגודה נולד בתל אביב והגיע בגיל 13 לקיבוץ עין שמר.
אילן היה ספורטאי מצטיין שאהד את קבוצת הפועל תל אביב.
האהדה לקבוצה האדומה הוריש לילדיו ולנכדיו .
אילן אחרי המוסד החינוכי מבואות עירון התגייס לשריון לחטיבה 7.
אילן שרת 25 שנה בשריון בתפקידי לוחם מפקד וקצין.
במלחמת ששת הימים לחם אילן כמפקד פלוגה .
במלחמת יום כיפור לחם אילן כסגן מפקד גדוד בקרבות בתעלה.
אילן יגודה היה לוחם עז נפש תמיד בחוד החנית של הגדוד שלו בשריון.
ויחד עם זאת אילן היה קצין צנוע ובעל ערכי רעות וחברות ופקודיו אהבו אותו מאד.

במלחמת לבנון הראשונה אילן היה קצין ניהול ומלווה שיירות צבאיות לתוך לבנון.
אילן הכיר את חנה אשתו בהסעה של אוטובוס חיילים לדרום הארץ.
אילן היה קצין שריון לקראת שחרור. וחנה היתה משקית תנאי שירות.
חנה בת בית אלפא חיילת מצודדת ויפת תואר מצאה חן בעיניו של אילן הקצין החתיך ומיד נוצר חיבור נפלא - אהבה ממבט ראשון... .זוגיות שיצרה קשר עז למעלה מ 60 שנה . הזוגיות של חנה ואילן היתה מושלמת...

חנה "שרת החוץ" ואילן "מנהל הפרויקטים" ועושה כל מה שחנה אומרת , מציעה ,יוזמת ומתכננת.
נולדו לאילן וחנה 4 ילדים מופלאים , אורנית, הראל, יוחאי ואלמוג.
אילן היה גאה מאד בילדיו, משפחה שאוהבת, מטיילת, ספורטאית ומארחת.
האירוח ניכר במשפחה מהרגע הראשון שנכנסתי למשפחה לפני כמעט 40 שנה.

שבט יגודה היה בית פתוח לרווחה עם מאות התכנסויות ,ארוחות , מסיבות וסתם סיבות להיפגש בשבתות ובחגים.
הבית של חנה ואילן היה אבן שואבת לכל בני המשפחה הילדים, הנכדים החברים של הילדים והנכדים, השכנים וכל מי שחשקה נפשו בארוחה או בקפה ועוגה .

חנה ואילן היו מכניסי אורחים כמו שרה אימנו ואברהם אבינו.
אילן היה אהוב על הבריות ותמיד נכון לתת יד ולסייע לכל חבר וחברה.
אילן תמיד התגאה באחד עשר הנכדים שלו ושל חנה.

נבו הבכור שבנכדים שהיה לו חיבור של  30 שנים כמו חברי נפש .

לפני 15 שנה ערכנו טיול חלומי בלונדון- סבא אילן, אבא אילן והנכד נבו. הביקור בלונדון כלל משחק כדורגל  של מנצסטר יונייטד נגד צ'לסי.

סבא אילן אהב לבשל ולהאכיל את ילדיו כלותיו ונכדיו.

שבט גדול מקסים ומלוכד.

המעטפת לאילן בחדשים האחרונים,

של חנה ,הילדים והכלות בחדשים האחרונים היתה מדהימה רכה ומלטפת.

כיאה למשפחת יגודה החמה והמלוכדת .

ואסיים פסקה מספר קוהלת – שהוא שלמה המלך ....

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

תהילים פרק א...

אַשְׁרֵי הָאִישׁ--    אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים;

וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד,    וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב.

וְהָיָה--    כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם:

אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ--וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל;    וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.

אילן -נוח בשלום על משכבך