עין שמר, נוסדה ע"י קבוצת עין גנים בשבועות 1927, ובכך הפך חג השבועות אצלנו – לחג שבו אנו מציינים את מה שצמח פה – מן האדמה, מן הלב, ומן האדם.

בשנת 1960, כתבה חייקה ז"ל, מאמר מרגש על מהותו העמוקה – חג של עמל, השרדות, של חיבור, של תחושת שותפות בין דורות.

חייקה הזכירה שראשית דרכה של עין שמר הייתה במאבק יומיומי על קיום – במים, בשדות, בפרדסים, בלול וברפת. החקלאות לא הייתה "תחום" – היא הייתה דרך חיים, זהות ועתיד. הילדים שנולדו כאן – וביכורי האדמה – היו התוצאה החיה של עמנו וערכינו.

באיור שפורסם שנה קודם לכן בעלון הקיבוץ, נראית דמות של חבר קיבוץ כורע, בידו האחת מכוש ובשנייה ענף דקל הצומח מתוך לִבּו. זוהי דמות סמלית של אדם נטוע באדמה אך מביט לעבר העתיד – מגלם בגופו את מהות המקום: עמל, ערכים, המשכיות.

מוטיב הדקל – הצומח מליבו של החלוץ בציור משער העלון משנת 1959 – ממשיך ומופיע גם בלוגו הקיבוץ: זוג דקלים הצומחים משני צידיו של שער האבן בחצר הראשונים. לא במקרה – זהו סמל עמוק של זהות, שורשיות וחזון.

הדקל הוא לא רק סמל – הוא תמצית הזהות שלנו.