המבצע הסודי שנחשף  וההחלטה ששינתה את פני הסכסוך | מרה אבנר

לאחרונה נתקלתי במאמר מרתק מתוך עלון ע"ש משנת 1976, שנכתב ע"י יצחק שמי ז"ל, חבר קיבוץ עין שמר, שהיה מורה ולוחם, איש הגנה וחובב היסטוריה שהקדיש את חייו לערכים, לחינוך, לביטחון ולתרבות יהודית חלוצית.

המאמר מספר על מבצע סודי מתקופת מלחמת העצמאות בשם "מבצע סלע ב'", ומעלה פרטים היסטוריים נדירים ושאלות נוקבות על החלטות שקיבלה הנהגת המדינה בראשיתה – והשפעתן על המציאות שאנו חיים בה כיום.

שורות אלו חושפות לראשונה פרטים דרמטיים ממבצע סודי כמעט בלתי מוכר: מבצע  סלע ב' – שהיה חלק ממבצע "המשולש הגדול" שנערך בסוף אפריל 1948. המאמר, המתבסס על עדויות לוחמים ומשרטט תמונה עוצמתית של רגע ובו לא רק נשק וכוח הכריעו את הקרב, אלא גם החלטות מדיניות שעתידות היו להותיר חותם היסטורי עמוק.

במוקד אותו סיפור עומדת טול כרם – השוכנת במרחק נגיעה מכביש 6 של ימינו, ושימשה כבר אז כמרכז אסטרטגי ומעוז לאויב. אלא שהפעם, לא תכננו הכוחות לכבוש אותה, אלא הוזמנו פנימה. אנשי העיר, כך נטען, ביקשו להיכלל בגבולות מדינת ישראל העתידית – פנייה מפתיעה שביקשה לשנות את מפת האזור בטרם עת.

וכך, באחד הרגעים הדרמטיים של מלחמת העצמאות, נדרשה ההנהגה להכרעה. בן-גוריון, ראש ממשלת ישראל שבדרך, בחר שלא להיענות לבקשת אנשי טול כרם. ההנחיה שקיבל הצבא הייתה לעצור – לא להרחיב את קווי השליטה מעבר לקו שייחשב לימים ל"קו הירוק". בכך, הוא קבע את קו הגבול שילווה את ישראל למשך עשרות שנים, ולא פחות חשוב – הוא קבע את דמותה של טול כרם.

היום, טול כרם נחשבת לאחד ממוקדי הטרור הבולטים בגדה המערבית, עם נוכחות בולטת של חמאס והג'יהאד האיסלאמי. לא קשה לתהות: מה היה קורה אילו קיבל בן-גוריון את ההצעה? האם הייתה נבנית זהות אחרת לעיר? האם היא הייתה משתלבת כחלק מישראל, כפי שקרה לערים ערביות אחרות?

המחדל – אם ניתן לכנותו כך – לא נעוץ רק בהחלטה לא להיכנס לעיר, אלא באי הנכונות לדמיין מציאות אחרת. המבצע עצמו, "סלע ב'", נועד להטעיית הצבא העיראקי ונוהל באופן הרואי ומסוכן, תוך שימוש ברכבת משוריינת ובהונאה טקטית מזהירה. אבל ההצלחה הטקטית לא התפתחה להישג מדיני – דווקא כשנפתחה דלת, בחר בן-גוריון לסגור אותה.

במאמרו של שמי ניכר כי ההחלטה נבעה מחשש לעומס לוגיסטי, רצון לשמור על גבול מצומצם ובר הגנה, ולעיתים – גם חוסר אמון באוכלוסייה המקומית. אלא שהגבול שנקבע אז מתוך שיקול אסטרטגי, הפך עם השנים לקו חיכוך המזין עימותים.

מוזמנים לשפוט את ההיסטוריה בעיניכם.

·         האם ייתכן שוויתור אחד –  הוא שתרם לעיצוב הזהות הלאומית העוינת של טול כרם?

·         האם אפשר היה לשנות את פני הסכסוך לו בן-גוריון היה מקבל את בקשת תושבי העיר ב-1948?

·         ומה אנחנו לומדים ממאמרו של יצחק שמי – על ההיסטוריה, אבל אולי עוד יותר – על עצמנו?

    PDF כאן לקריאת הכתבת מעלון המשק מ-1976 בפורמט 

לקריאת ספר הזיכרונות של יצחק שמי (באדיבותן של בנותיו הגר ושלומית) כאן