עברנו את פרעה, נעבור גם את זה/ מנו אלון
התקופה היא לפני מלחמת ששת הימים, מאי ,1967 התקופה הזאת הייתה תקופה שמזכירה מאוד תקופות מאוד קשות בשנים האחרונות, הקיבוץ עמד לחגוג את שנת הארבעים להיווסדו, הייתה הרגשה שהולכים לאירועים מאוד משמחים, אבל מה שקרה זה שב-15 במאי, זה בדיוק היה יום העצמאות והודיעו שכוחות מצרים נכנסים לסיני, התחילה תקופה של כוננות, תקופת כוננת של שלושה שבועות לפני ששת הימים, המתח היה מאוד מאוד גדול, הייתה הרגשה שדברים פה קורים וסכנה מאוד גדולה, בכל הארץ הרגיש את זה, סכנה למדינה, ממש הרגשה של סוף המדינה, ובאותו זמן בקיבוץ התחלנו להכין את המופע של שנת הארבעים, עם במאי, והכינו אפילו ספר, הספר אנשים ושורשים נכתב אז, והתחילו לגייס אנשים ליחידות המילואים, ואז בחזרות למופע כל כמה ימים יצאו חבר'ה למילואים, ניסו להביא מחליפים ולקחו אפילו מחליף מקיבוץ אחר אבל למחרת יצאו כבר אחרים, הייתה הרגשה מאוד קשה. בנוסף אחת הבעיות הייתה שאנשים יצאו מענפים, אז החלאות הייתה ברובה חברי קיבוץ, דבר שהיום כבר כמעט לא נראה, היום יש חמישה פה, שלושה פה, אז הפסיקו את הלימודים לתלמידי י"ב והם התחילו לעבוד בענפים, בזמנו היה מקובל שבכל ילדי הקיבוץ עובדים בתקופת המוסד בקיבוץ אז זה לא היה חדש שהם צריכים לעבוד, אבל הם היו צריכים לעבוד ימים שלמים וממש הפסיקו את הלימודים. בנוסף עשו אימונים בנשק לוותיקי הקיבוץ, שהיו בני חמישים פלוס ועשו להם אימונים במחשבה שכולם צריכים להיות מתורגלים בירי.
ההרגשה הייתה של עסק הולך להתפוצץ, ומי שמכיר את ההיסטוריה של אז לוי אשכול היה ראש ממשלה ושר ביטחון ובלחץ שנוצר בסוף העלו את משה דיין שיחליף אותו, והמלחמה התחילה ב5 ביוני וההרגשה הייתה פה בקיבוץ האנשים היו מאוד מלוכדים והיו מתאספים בערב במועדון לחבר, מה שהפתיע זה שמאוד פחדו שיהיו הפצצות אז עסקנו הרבה בחפירות, חפרנו תעלות, כל הקיבוץ היה תעלות. היו מעט מאוד מקלטים, והחברים חפרו אחר הצהריים תעלות. בשלב מסוים גם לי קראו למילואים, זאת הייתה תקופה שהיא מאוד מאוד דומה מבחינת ההרגשות למה שהיה בשבעה באוקטובר, ההבדל ששם ההפתעה הייתה הניצחון הקל יחסית של שישה ימים.
מאיר אריאל כתב את עברנו את פרעה נעבור גם את זה, הוא היה חייל בחטיבה שהייתי בה ואחרי הניצחון החטיבה הייתה בירושלים והוא עלה על הבמה ושר את ירושלים של ברזל על הבמה, זה היה באמפי תיאטרון של הר הצופים שנכבש, וכל החטיבה הייתה והרמטכ"ל ועוד אמנים.
בעלון שפורסם ביולי 1967, שבועות ספורים לאחר תום מלחמת ששת הימים, נכתב על הניצחון הגדול והבלתי צפוי של צה"ל – ניצחון שהותיר את העם בתדהמה, אך גם בכאב עמוק.
שני בני קיבוצנו, אמנון וחנן, נפלו בקרבות. העלון שוזר מילים של געגוע, הלם, גאווה ושבר – כמו ניסיון ראשון לקלוט את עוצמת הטלטלה שעברה על כולנו.
והנה, יוני 2025 – שוב אנחנו בתוך מלחמה.
שוב מתכנסים במקלטים, עוקבים בדאגה אחרי החדשות, מחבקים חיילים, מחזקים משפחות.
גם כעת, כמו אז, פוגשת המציאות הלאומית את הלב המקומי, הקהילתי, האינטימי. ושוב עולות שאלות לא רק על מה יקרה מחר – אלא גם איך נחיה אחריו. מה נזכור, ואיך נמשיך.
הזמנה לקריאה:
מזמינים אתכם לדפדף בדפי העלון ההוא מ-1967 ולחוש את פעימות הלב של קיבוץ עין שמר בתקופה ההיא.
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!