יגאל תיבון נולד לפני שמונים ואחת שנה, בן ליעקב פפרמן וכרמלה לבית מנדולה, בוגרי השומר הצעיר ברומניה, וממייסדי קיבוץ דליה. הוא העריץ את אביו שהיה איש צבא וכלכלה, ואף כיהן כראש המועצה האזורית מגידו; והיה קשור לאחותו הקטנה יעל, לימים יעל זכאי.

ברוח התקופה והאמונה בחינוך המשותף, יגאל לא גדל בבית המשפחה אלא בבית הילדים הקיבוצי ובמוסד החינוכי הרי אפרים, שם התגבשה בו מצד אחד אהבת הקבוצה ומצד שני צורך גובר בחופש וביטוי אישי ואמנותי.

הוא ניגן בפסנתר, תחביב אותו שימר גם בבגרותו, ולקראת הצבא פלירטט עם האופציה של שירות בהקה צבאית ואפילו עבר את המבחנים, אולם בסופו של דבר התגייס לשירות קרבי בסיירת גולני ולאחר מכן בבי"ס למ"כים.

אחרי השיחרור פגש את מילכה דגאי מעין שמר והשניים הפכו לזוג וב - 1968 נישאו. לאחר תקופת ניסיון קצרה בדליה הם עברו לעין שמר, שם נולדו ילדיהם גלית ולירון. יגאל החל לעבוד במטעים ובמפעל הגומי, אך במקביל לא זנח את החלום האמנותי. הוא נסע לחו"ל והשתלם בבימוי ובקולנו ע שהפך להיות תשוקתו הגדולה.

עד מהרה הדביק בתשוקה זו גם את חברי וילדי הקיבוץ וסחף אותם לשורה של הרפתקאות קולנועיות שהפכו לקאלט מקומי: בעקבות התרנגולות, המבוקשים, מי משובה, צור והכדור, נערת הצמרת ועוד המון סרטונים וכתבות ליומני עין שמר המיתולוגיים.

בשנות ה - 80 ריכז מגמות קולנוע בתיכון 'חוף הכרמל' ובתיכון למדעים ואמנויות בחדרה, ניהל סדנאות  לבימוי והפקה, ייסד וניהל צוותי הפקה של טלוויזיה קהילתית, והפיק וביים משדרים לערוצים האזוריים בכבלים. הוא הקים צוות הפקות ייחודי בשם "גליריס", ראשי תיבות של גלית ואיריס, בנותיהם הבכורות שלו ושל שותפו אבנר ארבל, ייסד את 'ארגון יוצרי הסרטים בתנועה הקיבוצית' ונמנה עם הבמאים הראשונים של "שדות" – חברת הפקות הסרטים של התנועה הקיבוצית.

התמסרותו הגוברת לעשייה הקולנועית הובילה אותו למסלול התנגשות עם הקיבוץ, שלא ידע איך לאכול את העיסוק הלא קונבנציונלי. יגאל שהרגיש נפגע ומוגבל, בחר בחופש. הוא יצא לחיים עצמאיים, ביים אירועים והפיק סרטים לפרנסתו, והקדיש את עצמו לאמנות ולמשפחתו שתפסה מקום יותר ויותר חשוב בחייו.

בשנים מאוחרות יותר פנה יגאל לבימוי והפקה של סרטים אישיים ומעמיקים יותר, ששיאם היה "שדה האפונים הירוקות", דרמה דוקומנטרית אודות קבוצתו מהמוסד החינוכי. הוא השקיע את כל כולו באיסוף החומרים, בגיוס משאבים ובהפקת הסרט שבו התחשבן ביושר ובאהבה עם ילדותו ונערותו הקיבוצית.

בכלל, עם הזמן התרכך יגאל, ולמרות שלא איבד את שנינותו ועוקצנותו, הוא הפך מפוייס ונינוח יותר. בשנים האחרונות זכה לעדנה כאשר נקרא שוב ושוב להקרין את סרטיו ולספר עליהם לחברים וקהלים חדשים, ומי  שהגיע למכבסה, היה פוגש אותו שם, יושב בנחת עם העיתון, זורק מילה ללקוחות, ומחכה לשעה שבה יוכל לשבת עם מילכה לארוחת צהרים זוגית.

מותה של מילכה לפני חודשים ספורים היה מכה שיגאל לא התאושש ממנה. ליווינו את בני המשפחה והחברים שעשו כל שביכולתם לעודד ולחזק אותו, אולם הוא מיאן להתנחם.

גלית ולירון היקרים, בני הזוג שי ומיטל, והנכדות האהובות סיוון, עמית, מיקה ואליאן, חברותו הרשמית של יגאל בעין שמר אולי הסתיימה מזמן, אבל בפועל נשארו הוא ויצירותיו חלק אהוב ובלתי נפרד מהרקמה החברתית והתרבותית שלנו.

יהי זכרו ברוך .

אבוש יקר ואהוב שלנו ,

לא ייאמן שרק לפני 5 חודשים עמדנו ממש פה ונפרדנו מאמא .

לא ייאמן שלפני כ – 9 חודשים אתה ואמא עוד הייתם צמד-חמד, פעיל ואקטיבי, נוסעים הלוך וחזור ברכב הירוק הקטן של אמא, לקניות, לסידורים, לארוחות אצלנו, לחברים.

לא ייאמן שבשבועיים האחרונים היית מורדם ומונשם ולא היה לך שמץ של מושג על מה שקורה בישראל - מלחמה עם איראן, טילים, אזעקות, טירוף .

אבא יקר שלנו, תמיד היית מיוחד ושונה, אמן ויוצר בכל רמ"ח איבריך, רגיש נפש ועם חוש הומור ובעל תפיסה ברורה וחדה על החיים, על מה שחשוב ומה פחות.

רקפת דיברה על אהבתך הגדולה – הקולנוע – וזה נכון כמובן, אבל אהבתך הגדולה, האמיתית והתמידית היתה קודם כל המשפחה, המשפחה הגרעינית שבנית עם אמא מילכה, אהבת חייך .

במשך עשרות שנים היית יצירתי ופורה, ביימת והפקת אינספור סרטים, שחלקם הפכו להיות נכסי צאן ברזל של קיבוץ עין שמר, ואני זוכרת את עצמי מסתובבת בקיבוץ, ילדה קטנה עם גאווה ענקית, על אבא שלי המוכשר והיפה.

לאורך השנים לירון ואני גדלנו עם אבא שלא הלך עם הזרם, שהיה קשה לעיכול עבור הקיבוץ של פעם. שהפעיל חשיבה עצמאית וביקורתית, ושהיה אוטדידקט וסקרן בצורה יוצאת דופן.

בנוסף לקולנוע, גם עולמות המדע, החלל, הטבע והמוסיקה, הלהיבו אותך והיה תענוג לנהל איתך שיח על דברים שברומו של עולם .

טבעת בי את האהבה לשחייה, לספורט, לבעלי חיים, אלמנטים שהפכו להיות חלק מהזהות המ אוד ברורה שלי.

הפיכתך לסבא, לפני 26 שנה, סיפקה לך ולנו שנים רבות של אושר צרוף .

היית סבא גאה, פעיל, מלמד, מסייע ומסיע, נוכח משמעותי מאד בחיים של בנותינו, ובהמשך כמובן גם של אליאן, ובעיקר נותן לכולן חום ואהבה ללא תנאי , החודשים האחרונים היו קשים מנשוא, נותרת המום מפטירתה של אמא, לא העלית בדעתך תסריט שבו אתה נשאר בלעדיה ואיבדת לחלוטין את חדוות החיים שלך.

עשינו כמיטב יכולתנו אבל לצערי זה לא הספיק, ואני מתנחמת במעט שאולי זה מה שבאמת רצית .

אבוש אהוב שלנו, היית ייחודי ונשארת כזה עד יומך האחרון, השארת חותם בעולם הזה, יצירה ענפה ומשפחה אוהבת , היית אבא וסבא מדהים ועם כל העצבות הנוראית היום, יש גם תחושת הקלה מסוימת, שאתה לפחות כבר לא סובל יותר ,

נוח על משכבך בשלום אבא יקר

יגאל מילכה וגלית

אבא, עכשיו שאתה במקום שרצית להיות, אחרי לכתה של אמא, אנחנו המומים וכואבים כל כך .

אבא, איך אני מספר לילדה שלי שהיא רק בת 8, שלפני רגע קמנו משבעה ושוב חוזרים לשבת שבעה פעם שניה, אבא כל כך קיוויתי שנמצא נחמה האחד בשני, שתזכה לראות ולחוות איתנו עוד הרבה רגעים נפלאים.

לא אשכח שאליאן נולדה, כמה אור ואושר זה הביא לך, בבת אחת נעשית שוב צעיר ולא הפסקת להתפעל מאליאן ומהדרך שבה אנחנו מגדלים אותה .

תמיד היית בשבילי דמות לחיקוי, והיום אני נפרד ממך ומודה לכל החברים והמשפחה המורחבת שהגיעו, לא אשכח את המשפט שתמיד היית אומר לי: "רק חום ואהבה" ו"אין כמו משפחה "

אבא אני רוצה להגיד לך שאני מרוסק, אבל גם להגיד לך המון תודה על כל השנים הנפלאות שהיית לצידי, כאבא, כחבר .

יכולתי להתייעץ איתך על הכל, היינו מדברים וצוחקים המון.

אני מבטיח לך, כמו שהבטחתי לאמא, שנמשיך לשמור על אחדות המשפחה ונהיה חזקים.

נוח על משכבך בשלום אבא יקר

יגאל היקר, אז זהו, אנחנו נצטרך עכשיו לדבר עליך בלשון עבר. אני לא אוכל לבוא יותר לשבת לידכם, לידך וליד מילכה ולראות אתכם טלביזיה ובו זמנית להרגיש אהבה עוצמתית, אמיתית וכנה שבאה מכוונכם.

יגאל היקר כמה עזרת לי בחיים, תמיד הקשבת, עודדת והראית שהבלתי אפשרי הוא אפשרי.

אני כואבת היום את לכתך, עצובה מאוד לדעת שגלית ולירון נותרו ללא אם ואב, ללא העולם שהוריהם הביאו להם.

יגאל חשוב לי להגיד לך תודה רבה, תודה רבה שהכנסתם אותי למשפחתכם ותמיד דאגתם להזכיר לי זאת. אז עכשיו יגאל אתה יחד עם אהובתך מילכה כמו שרצית. אליאן איבדה את הסבא מקיבוץ עין שמר ואני איבדתי איש נאור, חם ואוהב שלימד אותי יחד עם אשתו זכרונה לברכה מילכה מהו קיום.

יגאל והנכדה אליאן

היום אנחנו נפרדים מיגאל תיבון - קולנוען, איש משפחה, אדם מיוחד שאהבתי מאוד, יגאל היה יוצר בנשמתו, בעל ידע עצום, העריץ את צ׳ארלי צ׳פלין ואת אלברט אינשטיין, חקר את החלל, האמין שיש גלקסיות נוספות, אוטודידקט עם משמעת עצמית גבוהה ליצירה.

יגאל היה חברת הפקה של איש אחד, בשקט, בצנעה, עקב בצד אגודל, השאיר מורשת קולנועית של עשרות סרטים מרגשים, תמיד עם אמירה וביקורת חברתית מעודנת אך ברורה.

סרט מיוחד שהפיק יגאל לבקשתי הוא ״הולך על הידיים״ סרט מרגש על אבא שלי, אחיקם.

תהליך הכנת הסרט שארך כשנתיים חיבר מאוד בין יגאל לאבא שלי והשאיר לנו המשפחה אוצר יקר ערך שלא יסולא בפז.

יגאל מבחינתי היה ארץ ישראל היפה, קיבוצניק, לוחם סיירת גולני, איש משפחה, אדם שפיו וליבו שווים, מסתפק במועט, והמשפט שהיה שגור בפיו לאורך עשרות שנים :

"מה שחשוב זה רק חום ואהבה, יותר מזה לא צריך " הקשר של יגאל עם הבנות שלנו היה הדוק ומיוחד, יגאל ומילכה היו שותפים קבועים לנסיעות משפחתיות קסומות מדי שנה, בקיץ לצפון לצליחת הכנרת ובחורף לדרום לקיבוץ יוטבתה, שם נהנינו מאירוח חם והדרכה מקצועית של בת עמי, בת כיתתה של מילכה מעין שמר , הבנות תמיד אמרו שהן מרגישות שיגאל ומילכה הם כמו הורים שניים, סוג של משפחה גרעינית מורחבת .

הזוגיות של יגאל עם מילכה היתה יוצאת דופן, היא נמרצת עם קצב חיים מסחרר והוא איטי ומיושב, הם השלימו אחד את השני, לעיתים אפילו באופן משעשע..

מותה של מילכה לפני 5 חודשים היה עבורו קו שבר, שממנו לא הצליח להתאושש, גלית אהובה, עשית הכול על מנת להקל, לסייע ולתמוך באבא בעדינות, ברגש ובאחריות גדולה, אין מילים לתאר את העוצמה השקטה שלך ואת האהבה שהרעפת על אבא, לירון, אח יקר לגלית, הענקת לאבא תמיכה גדולה בתקופה הקשה הזו ואני בטוח שהוא גאה בך מאד. אני מבקש בשם משפחתנו להודות לכל מי שליווה אותנו בחודשים האחרונים – לרופאה האישית של יגאל נאוה, לחבורת האפונים המסורה, ולאנשי קיבוץ עין שמר הנפלאים, שהיו שם בכל שלב ועם כל צורך שעלה . 

יגאל - מבטיח לשמור על המשפחה מאוחדת ושמחה, בדיוק כמו שאתה ומילכה ביקשתם, נוח על משכבך בשלום

טקסיות זה דבר שאף פעם לא הערכת יותר מדי. המילים הגדולות, ההכנות המקדימות, הממלכתיות מסביב.

אהבת פשוט, כנה, קצר ולעניין. אז כך גם החלטנו לכתוב את ההספד, כמו שאתה אוהב. בכל זאת תסלח לנו רק קצת, כי היינו רוצות שידעו איך זכינו. זכינו בסבא שאין עוד הוא I did it my way כמוהו בעולם, באדם שהמשפט תמציתו. אדם שהלך בדרכו המיוחדת מהרגע שאנחנו זוכרות את עצמנו- דרך שהייתה מבוססת על ערכים של אותנטיות, שורשיות, אהבה למשפחה ולאנשים הקרובים אלייך, לאומנות, ליכולת לראות מעבר למה שנראה כלפי חוץ, נאמנות לעצמך ולמה שמוביל אותך. היית הדמות שאליה נשאנו עיניים – אדם שהלך הרוח שלו, האמנות והסקרנות שבו, הובילו אותו והפכו אותו למה שהוא: איש של עומק, של משמעות, של אמת. אמן בנפש.

מגיל צעיר היינו שלושתנו בנות בית אצלכם. הקשר הקרוב איתך נבנה מתוך חיי היומיום, היינו באות אל הבית שלכם אחרי בית הספר, עושות שיעורים, אוכלות אתכם ארוחת ערב .

תמיד אמרת לנו: "אל תדפקו בדלת – זה הבית שלכן." וזה לא היה רק משפט – זו הייתה הדרך שבה חיית. תמיד דאגת שנרגיש את האהבה הזאת שהיא ללא תנאים, שהיא גדולה מקשר רגיל של סבים ונכדות. בכל רגע חשוב ומשמעותי בחיים שלנו – היית שם. תמיד בצד, תומך, מעודד, מרומם.

הנוכחות שלך הייתה לנו לעוגן. וגם בשיחות שלנו – לא הסכמת להישאר על פני השטח. סלדת משיחות ריקות.

תמיד הובלת אותנו לעומק, לדיון, למחשבה- והעשרת אותנו בכל פעם מחדש. היית אומן בכל רמ״ח איברייך, הקולנוע היה משוש חייך לאחר סבתא, הילדים והנכדות-עובדה שהייתה אבן יסוד עבורנו

בסלילת דרכנו, לעשות דברים שאנחנו אוהבות באמת ולא לפחד להתאמץ ולעבוד קשה. מרגיש שלפני רגע היינו כאן לכבד את סבתא, בדרכה האחרונה, ממש על חלקת האדמה הזו. לכתך בטרם עת, מסמל כמה הגוף והנפש מחוברים זה לזה כמקשה אחת. היה לך בלתי נסבל לחיות בלעדיה, ניסית והתאמצת להראות לנו הנכדות, שהכל בסדר. אבל ידענו שאתה כל כך מתגעגע אליה, ולא מסוגל לדמיין את המשך החיים בלעדיה.

כאלה הייתם, בלתי נפרדים. לפחות עכשיו אתם יחד, מאוחדים. אתה תמשיך ללוות אותנו בכל צעד, בלב ובזיכרון, ואנחנו נמשיך לשאת אותך איתנ ו–בהכרת תודה, ובגעגוע שאין לו סוף. אוהבות אותך עד הנצח, הנכדות .

יגאל והנכדה סיון

יגאל יקירי , לפעמים כשבאים לנחם אבלים ואין מילות ניחום מתאימות מחליפים לחיצת יד ופולטים "אין מה לעשות אלו החיים" מביך משהו, נפגשנו כשחזרתי מהצבא, יגאל עשה את צעדיו הראשונים בעין שמר, בתחילה כבש את ליבה של מילכה וזה לא היה דבר של מה בכך, התחרות על משאת נפשם של רבים לא רק בעין שמר אלא בקיבוצי האזור ובארץ בכלל, יגאל הביא עימו יופי כובש, כישרונות

רבים בתחום היצירה האומנותית, נגינה בפסנתר, עיסוק בתחום הקולנוע, צילום עריכה בימוי והכל ללא רכישת השכלה במכללה לאומנות כלשהי.

מראשית דרכו בענף המטעים בעין שמר חלם על היום שבימוי ויצירת סרטים יהפוך לעיסוקו המרכזי. סרטו הראשון "בעקבות התרנגולות" הפגיש אותנו לראשונה, בתקציב זעום הביא צלם מקצועי, עוזר צלם, גייס צוות שחקנים מקומי, כתב תסריט, ויצאנו לדרך. בישראל תעשיית הקולנוע הייתה בראשית דרכה ובקיבוצים המצלמה שמשה לצילום יומני ארכיון.

התרנגולות היה סרט נאיבי שנעשה בתקציב נמוך ללא מלל, מלווה מוזיקה, קולות רקע ועלילת ילדים מרתקת , הסרט קצר הצלחה בעיקר בעין שמר ונתן ליגאל המון ביטחון להמשיך את דרכו בתחום הקולנוע.

לאחר מכן הייתי שותף יחד עם חברים נוספים במספר סרטים קצרים שיגאל יזם , לאור הצלחתם המקומית של כמה מהם יגאל ואבנר שהיה שותף בכיר בסרטיו ייסדו את חברת "גליריס" שילוב שמן של גלית ביתו הבכורה של יגאל ואיריס הבכורה של אבנר.

החברה הובילה מספר הפקות בתקציב גרעוני נתמכה בעיקר בתרומות ולא חדלה להתקיים עד עצם היום הזה. ע"מ לממן את פעילות החברה ולצורך מחיתו יגאל לקח עבודות כמו ביום מופעי יובלות במושבים וקיבוצים, הצגות סיומי בתי ספר, יצירת סרטי תדמית לחברות ולהקות זמר.

בשבילי יגאל היה חבר שכיף היה להחליף עימו דיבור, איש ספר, בעל חשיבה מקורית , הומור, ראיה חדה מאבחנת ולא שגרתית, אמן ויוצר בלתי נגמר, מנומס שיודע להקשיב. עד ימיו האחרונים על שולחן העריכה בחדרו ישנן עבודות לפני סיום וגם אחת שאמורה לעלות להקרנת בכורה .

חלומו הגדול היה להוציא סרט עלילתי באורך מלא שכולל את כל מרכיבי הקולנוע המודרני, כל חייו האמין שיום יבוא וזה יקרה .

עולמו חרב ודעך עם לכתה של מילכה אהובתו שהייתה עבורו עוגן שאין לו תחליף .

ימיו האחרונים הפכו קודרים חסרי עניין ,כפי הנראה אלו גם שכיבו את נשימתו.

היה לי חבר והוא איננו .

לכם משפחה יקרה שלא תדעו עוד צער.

יגאל, חבר וידיד ,

מה ניתן לספר על ידידות בת 81 שנים ולשמור על קיצור כמו שאהבת .

והרי אתה שנאת את אלו שהאריכו בדיבור ותמיד היית קצר וענייני. את מילכה, בת זוגתך האהובה, הספדת בשני משפטים, שאומרים הכל: "מהרגע הראשון שראיתי אותך אהבתי אותך. כך לאורך כל השנים ואוהב אותך לנצח" .

נולדנו בהפרש של 28 יום ומהרגע הראשון של חיינו, אנו מופיעים בצילומים תמיד ביחד, באופן טבעי, מבלי להבין למה...

בכיתות היסוד התחרינו על מלכות קבוצת "מעין". לימים, כשחברותנו הלכה והתהדקה, התוודינו על הקנאה ההדדית שחשנו האחד כלפי השני על החוזקות היחסיות של כל אחד מאתנו .

אהבנו ללא חשבון וללא גבול, כמו שהיית אתה בחייך האישיים והמקצועיים.

שתי אמירות שלך מגלמות את אישיותך: האחת, "רק חום ואהבה, כל היתר זה בונוס", והשניה, "תזכור תמיד שכל מעשה של נתינה ועזרה לזולת שתעשה בחייך - שווה לא פחות מאשר כל מעשה היצירה שעשית עד היום".

מקפיד להופיע בלבוש מרושל, כי מה זה משנה, וכדי שזה לא יעיב על היופי הפנימי והחיצוני שלו. חסר אגו ורואה תמיד את העיקר. היה חבר נאמן ודיסקרטי, כזה שיכולת לסמוך עליו ולספר לו הכל. עבר את הבחינות ללהקה צבאית, אך וויתר על חלום חייו והלך לשרות משמעותי יותר בסיירת גולני.

יצירתו הקולנועית משתרעת על פני יותר מחמישים שנה וכוללת מעל ל - 60 סרטים, רובם בהפקה עצמית שלו , כשהוא חופשי מכבליו של מפיק ומממן חיצוני, חותר למטרה, יודע מה שהוא רוצה, תמיד בנועם ובסבלנות.

שיא יצירתו הקולנועית-הסרט "שדה האפונים הירוקות", סרט על קבוצת נערים, מקבוצות "אייל" - יסעור", המגיעה לגיל שישים ומספרת את חוויותיה על פני חמישה עשורים. הסרט זכה לשבחים ולביקורות אוהדות באופן מיוחד .

הסרט הוליד גם את החבורה של האפונים, קבוצה של עשרה זוגות הקשורים לסרט, שמתכנסת מספר פעמים בשנה, לטיולים, הרצאות ומפגש חברי.

יגאל המשיך ליצור עד ימיו האחרונים. סרט אישי, גרסת הבמאי, לסרטו על קיבוץ עין השופט, "כל אחד לפי יכולתו", עמד להיות מוקרן בהקרנת בכורה לפני כמה שבועות, אבל כוחותיו לא עמדו לו וההקרנה נדחתה.

משתתפים בכאבם ובצערה של המשפחה : גלית ולירון, ילדיו, ונכדותיו-בנותיהם המקסימות ;

יעל, אחותו ומשפחתה ; עדה ועודי, הגיסים ומשפחותיהם ;

בשם קבוצת מעין וחבורת האפונים.

לאתר הסרטים של יגאל תיבון (גליר) כנסו