באוקטובר אנחנו מציינים 52 שנה למלחמת יום הכיפורים — מועד שהוא גם יום קדוש ביהדות וגם רגע כואב בזיכרון הישראלי.

בעין שמר הזיכרון הזה קיבל צורה של חיים: גן יוסי.

המשפחה של יוסי, צבי־יוסף ניידס, בחרה להנציח אותו לא באבן דוממת אלא בפינה שוקקת ילדים, צחוק ומשחק. כך נולד הגן בעזרת הקיבוץ ומשרד הביטחון, בעיצוב ידידים ועם אבן בזלת מן הגולן כעמוד זיכרון. הבריכה הישנה מולאה חול, ספסלים נצבעו, עציצים הונחו, והכול נבנה בעבודת קהילה אוהבת.

יוסי, שפיקד על טנק באומץ, היה מסוג האנשים שאינם מרבים בדיבור. הוא פעל בשקט, בצניעות, בעומק של אחריות ואהבה. דמיינו את המרחק בין שאון הקרבות סביב קוניטרה לבין צחוקו של ילד על מגלשה חדשה. בין רעם המנועים של טנק סורי לרשרוש העלים שמעל נדנדה. הפער הזה הוא לב ההנצחה שלנו — להפוך זיכרון לשלם יותר, כזה שמחזיר אותנו לערכים שבהם יוסי האמין: פשטות, יושר, אהבת אדם ושמחת חיים.

מאז ועד היום הגן איננו פינת זיכרון שקטה אלא מקום חי. אחר צהריים של קיץ, בקבוק מים קר, עגלת תינוק חולפת, והורה שמחליף מבט עם סב. כולם חלק מטקס יומיומי של קהילה שבוחרת חיים. הילדים משחקים, הנכדים מצטלמים, ואנחנו מוצאים שם רגע של נשימה. כשקולות הילדים ממלאים את הגן אנחנו זוכרים את החיים שהיו כאן ואת אלה שעדיין פועמים בתוכנו בזכותם.

באותו אוקטובר 2013, כשציינו ארבעים שנה לגן, בחרנו להרים משחקי שיתוף פעולה במקום תחרות. שיחקנו יחד בלי מנצחים ומפסידים ובכך אמרנו בקול שקט שהחוסן הקהילתי הוא הדרך שלנו לזכור. זו הייתה חגיגה של זיכרון במובן היפה ביותר — להביט אחורה באהבה וקדימה באחריות. מאז דואגות ידיים טובות לתחזוקה, לשתילים חדשים ולספסלים מצוחצחים. כי הזיכרון, כמו גינה, זקוק לטיפוח.

זו הדרך של עין שמר לבחור בהנצחה — להפוך כאב למשאב קהילתי. פינות כאלה, בין אם זו המנהרה הלוהטת של פעם או המטוס שבנה גדעון ממיכל דלק ישן, הן ניצחון מתמשך של חיים על אסונותינו. הן מזכירות לנו שאנחנו יחד, קהילה שמחזיקה בזיכרון באהבה ובצניעות.

הגן שלפני הבריכה ממשיך להיות צומת של קולות וצבעים, מקום שבו סיפור אחד נטמע במארג שלם של קהילה. מוזמנים לצפות בתמונות מכל הזמנים, למצוא את עצמנו בהן, להיזכר איפה היינו אז ואיפה אנחנו היום — חסונים יותר, מחוברים יותר, חיים.

והערב נחנוך את “בר Garden  " עוד עדות חיה לאיך שעין שמר מבינה זיכרון. לא כקפיאה על העבר אלא כהמשך חיים. זו המשמעות העמוקה של הקהילה שלנו — לתת לחיים ולחוסן לנצח.