המסמך שהביאו עדנה חרודי לארכיון מציג בפנינו רגע מכונן בתולדות עין שמר, רגע שבו הופכת התארגנות של חלוצים, חלומות, עמל ודרך אידיאולוגית משותפת לגוף רשמי, מוכר על ידי הרשויות, נושא שם וזהות “עין שמר”. בתוך הדף הפשוט לכאורה, שנחתם בשנת 1932, מקופלת היסטוריה חברתית מורכבת: מפגש בין קבוצות חלוצים שונות, יחסי כוח ואיזונים עדינים, אידיאולוגיות ורגשות, ובעיקר תהליך היווצרותה של קהילה שהפכה לבית.

בבסיסו של הסיפור עומדת קבוצת עין־גנים, קבוצה חלוצית שמקורה בפתח תקווה, שעברה להתגורר בכרכור ולאחר מכן הגיעה אל החצר הראשונה בעין שמר. הם היו קבוצת חלוצים מנוסים אך עייפים. מאחוריהם שנים קשות של מחסור במים, בעבודה ובתנאים בסיסיים. בשנת 1932 עמד הקיבוץ הצעיר בעין שמר במצב שבו היה זקוק בדחיפות לתמיכה בכוח אדם, לרוח חדשה שתניע אותו קדימה. 

קבוצת בנימינה שנולדה מתוך קיבוץ עלייה א’ שהתארגן בחדרה בסוף שנות העשרים,  מנתה בתחילתה כמאה צעירים. הם חולקו לשתי קבוצות: חלקם הגיעו לעין־גנים ואחרים ליישוב ההכשרה בבנימינה, המכונה גבעת הפועל. צעירים אלה היו מלאי חיוניות, כוח פיזי, ותודעה אידיאולוגית פוליטית מגובשת. הם הגיעו לעין שמר בשנת 1932, כחיזוק שנשלח על ידי הקיבוץ הארצי, וכניסתם לחיי הקהילה המקומית הייתה מהותית, משמעותית ומעצבת.

ואולם, המפגש בין הקבוצות לא היה פשוט. בניגוד לחברי עין־גנים השחוקים מעומס השנים, אנשי בנימינה היו חזקים, תוססים ודעתניים. תערובת זו יצרה תחושת איום בקרב חלק מהוותיקים: כאילו הקבוצה החדשה “בולעת” את הישנה, משנה את אופייה ואת כיוונה האידיאולוגי. היו גם מחלוקות פוליטיות לא מבוטלות, במיוחד סביב שאלות של קרבה לעמדות קומוניסטיות או להנהגת הקיבוץ הארצי. לצד אלה התקיימו גם היבטים אנושיים פשוטים: צעירים רבים, עם רוח חדשה ויכולת ביצוע גבוהה, תפסו במהירות עמדות השפעה ויצרו דינמיקה פנים־קבוצתית שדרשה הסתגלות.

דבריה של עדנה חרודי חושפים כי בתוך סיפור זה התקיימה מורכבות נוספת: העדות בעל פה שסיפרה פייגה אילנית על כך שמנהיג עין־גנים, צבי לוריא, העדיף כי קבוצת שומריה תגיע לעין שמר במקום בנימינה, בין היתר מסיבות חברתיות הקשורות בקשרים אישיים, ובכך תרם להעמקת המתח. גם מחלוקת סביב חברים שנתפסו “שמאליים מדי” יצרה שבר עמוק שהוביל לפילוג קבוצת בנימינה עצמה. רוב חברי בנימינה עזבו לבסוף לגן שמואל, ואילו בעין שמר נותר גרעין קטן של חמש משפחות, משפחות ששורשיהן נטועים עמוק ביסודות הקיבוץ עד היום. הם היו אנשי רוח, אנשי רעיון, שלימים עיצבו את המרקם התרבותי והספרותי של המקום, ובהם אריה שמרי (ריבא) הסופר וקובה ריפתין.

והנה, בתוך כל המורכבות הזו, נכתב ונחתם המסמך משנת 1932. הוא מאחד על דף אחד את שמותיהם של מייסדים משתי הקבוצות – עין־גנים ובנימינה – כולם חתומים יחד על הקמת האגודה השיתופית “עין שמר”. זהו מסמך שמעניק ליישוב את שמו ואת צביונו, מסמך שבו המייסדים מייפים את כוחו של עורך הדין לרשום את התקנות אצל רשם האגודות השיתופיות בהתאם לפקודת 1920, ובכך הופכים התארגנות שנולדה מתוך צורך והשראה לגוף רשמי שיכול להתמודד עם העולם המינהלי, המשפטי והלאומי של התקופה.

חתימותיהם של האנשים המופיעים במסמך – משה איתן (שטקרמן), גצל ארליכמן, יעקב בראון, יוסף אשכולי, יעקב בראון, חיים חדוותי (שפיץ), מנחם פרבר, צבי לוריא, אריה שמרי (ריבא), אשר שנפלד ואלחנן שפירא ...הן הרבה יותר מחתימות. הן עדות לשותפות שנולדה לא רק מתוך חיכוך וקושי, אלא  גם מתוך אמונה עמוקה בעתיד משותף. בעיני עדנה חרודי, המסמך “נורא חשוב” לא רק מפני שהוא מעניק לעין שמר את שמה אלא מפני שהוא משקף את האיחוד הזה, את הרגע שבו הקיבוץ קם כגוף רב־שכבתי, תוצר של שתי קבוצות שהפכו לקהילה אחת.

ברשימת חברי קבוצת בנימינה שנשארו בעין שמר נכללות המשפחות שיורשיהם עד היום מתגוררות בקיבוץ:
משפחת שמרי – מרים ואריה, משפחת שינפלד – מלכה ואשר, משפחת בראון – טולה ומכס, משפחת ריפתין – ז'ניה וקובה, ומשפחת ארליכמן, חנה וגצל.

במבט היסטורי, המסמך מציג את רגע היסוד של עין שמר לא רק כמעשה רשמי אלא כתהליך חברתי. הוא לוכד את ההצטלבות בין עייפותם של ראשוני עין־גנים לבין התחדשותה של הקהילה בזכות קבוצת בנימינה. הוא מראה כיצד חלוצים שונים, בעלי תפיסות עולם מגוונות, בחרו למרות הכול להיות שותפים לדרך משותפת. וכך, מתוך חיכוך וצמיחה גם יחד, נולדה אבן היסוד של עין שמר  כפי שהיא מוכרת עד היום.

המסמך, אם כן, איננו רק דף מן העבר; הוא נקודת מוצא להבנת זהות המקום. הוא מזכיר כי הקיבוץ שנבנה כאן נולד משילוב של כוח, רוח, מחלוקות, אידיאולוגיה, והכרעות של אנשים שהתמסרו ליצירת חיים קיבוציים. הוא מספר על מורשת שבנויה לא רק מבניינים ושדות, אלא מיחסים בין קבוצות, מסיפורים אישיים ומבחירות חברתיות שעיצבו קהילה שלמה.

על התרומה הגדולה של עדנה חרודי־ארליכמן בהבאת סיפור חשוב כלכך לקהילתנו – תודה מקרב לב

מרה אבנר

• תמונה ראשונה:  מסמך רישום עין שמר כאגודה ותמונות החתומים | באדיבות עעדנה חרודי
• תמונה שנייה:  הודעה בעתון הרשמי של א"י – פלסטינה על רישום האגודה (מודגש) | באדיבות עודד דגאי – מנהל מקרקעי עין שמר