כהן פנחס (פינו)
פינו (פנחס) כהן נולד בשנת 1925 בעיר פלובדיב שבבולגריה, למשפחה יהודית ממעמד בינוני, צאצאי מגורשי ספרד. אביו היה סוחר וקצין בצבא הבולגרי, ואמו למדה מיילדות בצרפת – דבר חריג לאותה תקופה. ילדותו עברה עליו בשכונה היהודית, בחינוך עברי־יהודי ובפעילות אינטנסיבית בתנועת השומר הצעיר, שעיצבה את עולמו הערכי והציוני.
בשנת 1941, על רקע התפשטות גרמניה הנאצית והחשש לגורל יהודי אירופה, עלה לארץ במסגרת עליית הנוער. העלייה נתפסה בעיניו כבריחה והצלה יותר מאשר מימוש של בחירה אישית. בהיותו בן כחמש־עשרה וחצי הגיע לקיבוץ עין שמר כחלק מחברת נוער בולגרית שנקלטה בקיבוץ של השומר הצעיר. הקליטה לוותה בקשיים כלכליים, פערי תרבות ומחסור במזון, אך גם בתחושת שליחות וחיבור רעיוני עמוק.
בעין שמר חי במסגרת של חצי יום עבודה וחצי יום לימודים. הוא עבד בעבודות חקלאיות מגוונות ובהמשך השתלב בענף הצי־פרי, שבו עבד עשרות שנים והיה עד להתפתחותו מענף קטן לענף מרכזי. פינו תיאר את הקיבוץ כקיבוץ חקלאי מובהק, טרם עידן התעשייה, ואת העבודה כערך יסוד בזהות האישית והקיבוצית שלו.
פינו היה פעיל מאוד בתחום הספורט, בעיקר בכדורעף, וליווה את קבוצת הבנים של הקיבוץ שהגיעה להישגים ארציים מרשימים. במלחמת העצמאות השתתף בפעולות שמירה והגנה באזור, ובהמשך שירת בצה״ל, כולל בחיל השריון. הוא עבר קורס קצינים ושימש כמפקד מחלקה, עד ששוחרר מיחידה קרבית מסיבות רפואיות. בשנת 1956, בזמן שנלחם כקצין שריון במבצע ״קדש״ / מלחמת סיני, נולד בנו איציק.
כאשר הכיר את פרלה, היא כבר הייתה גרושה ואם לילדה קטנה – נירה. מספר שנים לאחר היכרותם נולד בנם המשותף איציק. בשל היותו כהן, לא התאפשרו נישואיהם בארץ. לפיכך, בסיוע הקיבוץ ובני משפחתם, נסעו השניים ללונדון ונישאו שם בנישואין אזרחיים בשנת 1960. בהמשך לכך אימץ פינו באופן רשמי את נירה לבתו, במסגרת הליך משפטי בבית משפט בישראל. סיפור נישואיהם ורישומם כנשואים במשרד הפנים שיקף בעיניו את המתח שבין הממסד הדתי לבין החיים האזרחיים במדינה.
פינו מילא תפקידים מרכזיים בוועדות הקיבוץ, ובהן ועדת העבודה וועדת החברים, והיה דמות סמכותית אך מעורבת, במיוחד בעבודה עם בני נוער. הוא הדגיש יחסים קרובים, חינוכיים ולא אלימים, גם אם נתפס לעיתים כקשוח.
בדיעבד העלה מחשבות על כך שלא רכש מקצוע אקדמי, אך לא הביע חרטה על דרכו. הוא הזדהה עמוקות עם הרעיון הציוני של “היפוך הפירמידה” – יצירת חברה של עובדי אדמה ופועלים – והצביע על השינוי הערכי שחל עם השנים, כאשר החברה הישראלית חזרה להעדיף מקצועות אינטלקטואליים. בעיניו, חייו שיקפו דור חלוצי שפעל מתוך אמונה עמוקה, גם אם שילם מחירים אישיים.
ציטוטים נבחרים – קולו של פינו כהן
על חייו והגשמת דרכו
„לא הייתי איש אמביציוזי ולא הייתי מונע על־ידי אמביציות אישיות.”
„המטרה שלי הייתה לבוא לארץ, לעזור בהיפוך הפירמידה ולהיות עובד אדמה.”
„אני מאמין שהדור שלנו מילא את התפקיד שיועד לו – לבוא לארץ ולתרום לבנייתה.”
על העבודה והאדמה
„העבודה במטעים הייתה הבית שלי, הבסיס שלי בעין שמר.”
„לא הייתה לי שאיפה אחרת בחיים.”
(בהקשר לעבודתו כעובד אדמה)
על הסתגלות, חיים וקיבוץ
„קיבלתי את החיים כפי שהם, מבלי לרצות לשנות.”
„תמיד ניסיתי לעשות כמה שאני יכול – ולכן הייתי מקובל.”
על הדור הצעיר
„אני מצפה מהילדים והנכדים שלי שלא יירתעו מלימודים, שידעו להסתגל לשינויים ויהיו אנשים ישרים.”
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!