הזהב הלבן של עין שמר
ענף הכותנה שהחל להתפתח בעין שמר בתחילת שנות ה-60, היה במשך שנים רבות אחד מענפי החקלאות המרכזיים של הקיבוץ. מעבר להיותו מקור הכנסה חשוב למשק, הוא שיקף גם את רוח התקופה – שילוב של עבודה חקלאית מאומצת, חדשנות מקצועית והתגייסות קהילתית רחבה.
במהלך השנים התרחבו שטחי הכותנה בהדרגה. בתחילה נזרעו כאלף דונם בלבד, אך בהמשך הגיעו השטחים לכ-1,900 ואף לכ-2,450 דונם בעונות מוצלחות במיוחד. בשנים טובות הניב הענף יבול של כ-1,000 טון כותנה גולמית, שנמכרה במחירים גבוהים והיוותה תרומה משמעותית לכלכלת הקיבוץ.
גידול הכותנה דרש טיפול אינטנסיבי לאורך כל העונה: זריעה מדויקת, השקיה, הדברה, ובעיקר עבודות עישוב ודילול בתחילת הצמיחה. בתקופה שבה עדיין לא היו מכונות מתקדמות לכל שלבי העבודה, חלק גדול מהעבודה נעשה בידיים.
כאשר נוצר מחסור בכוח אדם בענף הכותנה, הוכרזו בקיבוץ “גיוסי כותנה” – ימי עבודה מיוחדים שבהם יצאו חברי הקיבוץ לשדות כדי לסייע בעבודות העישוב והטיפול בגידול. לעיתים השתתפו בגיוסים עשרות חברים וחברות, ולעיתים גם בני נוער מהמוסד החינוכי. כך למשל, בעונה אחת התקיימו תשעה גיוסים, שבהם השתתפו קרוב למאתיים חברים שעישבו יחד שטח של למעלה מ־1,500 דונם.
עם הזמן הפכו ימי הגיוס להרבה יותר מאמצעי להתמודדות עם עומס העבודה. הם היו גם ביטוי מובהק לרוח הקיבוצית ולשותפות של כלל החברים במאמץ החקלאי. העבודה המשותפת בין תלמי הכותנה לוותה בשיחות, בשירה ובתחושת אחריות משותפת לענפי המשק.
העלונים בארכיון מספרים כי לעיתים נקראו כל החברים והחברות הבריאים בקיבוץ – עד גיל 55 – לעזוב את שגרת יומם ולהצטרף לעבודה בשדה. לא פעם יצאו עשרות אנשים יחד, ולעיתים אף כ־60 משתתפים ביום שבת אחד, כדי לעשב את השדות.
גיוסים אלו יצרו הווי קיבוצי מיוחד. המשתתפים היו משכימים קום עם עלות השחר, נוסעים יחד על הטרקטורים אל השדה, ולעיתים אף מתפתחות ביניהם תחרויות ידידותיות – מי יסיים ראשון את השורה או מי ימלא יותר סלי כותנה. בתוך העבודה המאומצת היו גם רגעים של הפוגה: סנדוויצ'ים שחולקו בשדה וארטיקים שהקלו מעט על חום היום. עבור רבים מבני הקיבוץ נחקקו ימים אלה בזיכרון כחוויה קהילתית מאחדת וכחלק בלתי נפרד מנוף הילדות של תקופת הלינה המשותפת.
כדי להתמודד עם השטחים הגדולים והאתגרים החקלאיים, אימץ הענף שיטות עבודה מתקדמות. בין השאר נוסו מערכות השקיה חדשות באמצעות צינורות אלומיניום על גלגלים, שנועדו להקל על השקיית שטחים נרחבים. בנוסף הונהגו “השקיות הנבטה” מוקדמות, שנועדו לשפר את יעילות ההדברה נגד עשבים.
במקביל נבחנה גם הקמת מנפטה נוספת באזור התעשייה של העמק, כדי לצמצם את עלויות ההובלה של הכותנה לאחר הקטיף.
כמו ענפי חקלאות רבים, גם ענף הכותנה ידע תקופות מורכבות. בשנים מסוימות פגעו תנאי מזג האוויר בנביטה או בצמיחה, ולעיתים היה צורך לזרוע מחדש שטחים גדולים. בנוסף השפיע “משבר הכותנה” הארצי על רווחיות הענף.
אחד האירועים הקשים ביותר היה שריפה גדולה בגרנות הכותנה, שבה נשרפו כ-6,000 חבילות כותנה – כ-500 טון – יחד עם מחסן הענף. הנזק הכלכלי נאמד בכ-3 מיליון דולר, אך בזכות הביטוח ניתן היה להתאושש ולהמשיך בפעילות.
שדות הכותנה היו במשך שנים חלק בלתי נפרד מנוף עין שמר. בעונות האסיף הפכו השדות למרחבים לבנים כמעט לחלוטין, מראה שהפך לאחד הסמלים של החקלאות בעמק.
עבור רבים מחברי הקיבוץ היו עבודות הכותנה גם זיכרון אישי: ימי עבודה ארוכים בשדה, גיוסים משותפים, והתחושה שכל הקהילה שותפה לעשייה.
גם היום, כאשר פני החקלאות השתנו, נותר ענף הכותנה חלק חשוב מסיפורו של הקיבוץ – פרק משמעותי בתולדות העבודה, הכלכלה והחיים המשותפים בעין שמר.
מכתב אישי - כתב ארז חרודי בשם צוות גיוסי כותנה - שנות ה-80 (הובא לארכיון ע"י עדנה חרודי)
מרה אבנר
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!