שיקום מתוך השבר: עליית הנוער בעין שמר במהלך שנות הארבעים
בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, קיבוץ עין שמר פתח את שעריו בפני קבוצת ילדים ונוער, שניצלו מאימי המלחמה ושנות נדודים ארוכות באירופה ובמזרח התיכון
רובם המוחלט היו יתומים או כאלו שהגיעו ארצה בגפם, ללא הוריהם.
התמודדותו של הקיבוץ ושל מחלקת עליית הנוער עם קליטתם מספקת צוהר מרתק למאמץ השיקום החינוכי והנפשי של צעירים אלו בשנות הארבעים.
קבוצת העולים ההתחלתית בעין שמר מנתה 20 ילדים (12 בנים ו-8 בנות), שמרביתם היו סביב גילאי 10 עד 14.
התכנון של מוסדות עליית הנוער היה להרחיב את המסגרת באופן הדרגתי ולקלוט כ-30 ילדים נוספים בתוך חודש, במטרה להגיע לקבוצה מלאה של 50 חניכים.
הילדים הגיעו ממגוון רחב של ארצות מוצא: רומניה, הונגריה, פולין וסוריה, וכן מערים במזרח אירופה והבלקן כדוגמת בורגאס, סופיה, סרייבו, פלובדיב וצ'רנוביץ.
קליטתם של הילדים לוותה בקשיים פיזיים ונפשיים משמעותיים. הילדים סחבו עמם טראומות מתקופת הנדודים, מה שבא לידי ביטוי במצבי רוח ירודים, בכי מגעגועים, ולעתים בהתנהגות תובענית ומרירה.
הקושי הנפשי הוחרף בשל המציאות הפיזית העגומה: תנאי המגורים ההתחלתיים בעין שמר היו צפופים עד מאוד, ובחדרי השינה לא היה מספיק רווח אפילו להצבת ארונות אישיים.
מצב זה יצר חוסר סדר מוחלט ומנע מהילדים – שכבר חוו עקירה וחוסר יציבות – למצוא תחושת שייכות, ביטחון או "פינה מצומצמת" אישית.
כדי לתת מענה למצוקת המרחב ולהעניק לילדים תחושת בית, פעלו המדריכים להקמת "מועדון" שיהווה עבורם מפלט ומקום ליצירה.
בשגרה, ניהלו חניכי קבוצת הגיל הצעירה סדר יום שכלל ארבע שעות לימודים וארבע שעות עבודה במשק.
במקביל, צוות ההדרכה השקיע רבות בפעילויות תרבות והפגה כדי לשמח את הילדים ה"צמאי חיים"
החניכים ארגנו חגיגות, קראו קטעי קריאה בקפידה, יצאו במחולות וריקודים בפני קהל, ואף העלו ביוזמתם הצגות קטנות.
אחד משיאי הפעילות היה טיול אל הים, שבו שטו הילדים בסירות וקיאקים – אירוע שהוגדר על ידי המחנכים כחוויה עמוקה ומרתקת שהסבה להם שמחה רבה.
המחלקה אף טיפחה כישרונות פרטניים ומימנה, בסכום של 4.200 לא"י לחודש, שיעורי נגינה בפסנתר עבור הנערה רחל, תחת פיקוח על התקדמותה בלימודים.
המעטפת כללה גם טיפול קפדני בפרט מבחינה רפואית ואדמיניסטרטיבית. ד"ר ספירו, מנהל השרות הרפואי של עליית הנוער, דאג להבטיח כי הילדים זכאים לזכויות רפואיות מלאות בקופת חולים החל מיומם הראשון במסגרת.
במקרים שבהם חניכים חוו קשיי השתלבות קיצוניים, ניסו להתאים להם פתרונות; למשל, בעקבות קשייה החברתיים והפיזיים של חנה זילברמן במסגרת העבודה, הומלץ להעבירה להשתלמות מקצועית מותאמת.
מאידך, המדור להדרכה בהנחיית חנוך ריינהולד, וכן הקיבוץ הארצי, הקפידו על יציבות ולא אישרו עזיבות פזיזות. כך נדחתה דרישתו של הנער יצחק זיידלד לעבור על דעת עצמו לעין שמר, וכך גם נאסר שחרור חניכים מתחת לגיל 16.5 ללא בירור חינוכי מעמיק.
החברה הצעירה התמודדה גם עם שכול ישיר. באוגוסט 1948 נהרג בתאונת דרכים הנער צבי סטרולוביץ, רק בן 14, לאחר שנהדף על ידי רכב משטרה בדרכו לביקור קרובים בחיפה.
צבי, שתואר כילד עדין ואהוב על הכול, הובא למנוחות בשדות הקיבוץ.
מותו הכה בתדהמה את חבריו; חייקה, מדריכת החברה, כתבה עליו הספד כואב בעלון "בעין-שמר", וחברו הטוב יוסף ביטא את תחושת השבר של הניצולים הצעירים בשאלתו המצמררת: "מדוע תמיד פוגע האסון בטובים ביותר?"
סיפורה של חברת הנוער בעין שמר בסוף שנות הארבעים משקף, בקנה מידה מקומי ואנושי, את מפעל עליית הנוער כולו. למרות הצפיפות הפיזית, העבר המצלק של החניכים והטרגדיות שפקדו אותם בדרך, הצליחו המדריכים והמסגרת הקיבוצית ליצור סביבה תומכת, לשלבם בעבודה ולימודים, ולצקת אל תוך חייהם רגעי חסד של תרבות, יצירה ותקווה מחודשת.
קבוצת ילדים יהודיים מסוריה, שהוברחו לארץ ישראל ב - 1944 (וויקיפדיה)
רשימות
הארכיון של עליית הנוער נשמר בארכיון הציוני המרכזי בירושלים. זהו מקום מרכזי לחומרים היסטוריים של גופי התנועה הציונית, ובהם גם אוספים נרחבים של מחלקת עליית הנוער—תיעוד על קבוצות הנוער, התכתובות, הבקשות, והדוחות. אם אתה מחפש חומרים ספציפיים, זה המקום לחפש, והם גם מציעים שירותי עיון מקוונים.
עליית הנוער
מה אנחנו בעין שמר יודעים כיצד הם גדלו להיכן עברו מעין שמר, האם יודעים כיצד גדלו והתפתחו