לוין רוזה
כ' בכסלו תרפ"ב - י' באב תשנ"א
20/12/1921 - 21/07/1991
מאחורי החיוך השקט של רוזה לוין הסתתר סיפור חיים של כאב, הישרדות ותקווה. למרות כל מה שעברה, היא בחרה שוב ושוב בדרך של נתינה, חמלה ואהבת הזולת.
רוזה נולדה ברוסיה למשפחה קשת יום. ילדותה ונעוריה עברו בצל עוני, מחסור וטלטלות החיים. את המכה הקשה ביותר ספגה כאשר נשלחה לעשר שנות עבודת פרך בסיביר בצל האנטישמיות ששררה באותם ימים, – שנים של סבל, בדידות ומאבק הישרדות, מבלי לדעת אם אי פעם תזכה לצאת לחופשי.
לאחר שחרורה עלתה לישראל בסוף שנות החמישים. תחילה התגוררה במעברה ועבדה בעבודות קשות וצנועות – כעוזרת בית וכטבחית – עד שמצאה את מקומה בקיבוץ עין שמר. באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת הצטרפה לקיבוץ, ועבדה במטבח, בעיקר בתחום הדיאטה. אלו היו, כפי שנכתב עליה, השנים הטובות בחייה.
למרות כל מה שעברה, רוזה לא איבדה את אנושיותה. להפך – היא ידעה להעניק אהבה ודאגה לכל מי שנזקק לה. היא פתחה את ליבה בפני אנשים ובפני בעלי חיים כאחד, ותמיד הייתה מוכנה לעזור, גם כאשר לה עצמה כמעט ולא היה דבר. טוב ליבה, נדיבותה ורצונה להקל על סבלם של אחרים היו חלק בלתי נפרד מאישיותה.
בשנותיה האחרונות נאבקה במחלה קשה, אך נשאה את כאבה באומץ עד לפטירתה, בי' באב תשנ"א, 21 ביולי 1991.
ביום השנה לפטירתה אנו זוכרים את רוזה לוין – אישה שחייה היו רצופי אתגרים, אך ליבה נותר פתוח וטוב. דמות של צניעות, נתינה וחסד, שהשאירה אחריה זיכרון של אנושיות עמוקה ואהבת אדם.
יהי זכרה ברוך.
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!