המצפן הפוליטי - על מנהיגות, בחירות 1988 ו"ימי פורים העליזים"

פוליטיקה של "כיסאות" מול דרך ורעיון

כמו אז – כך גם היום: התובנות של יהודה ממשיכות להיות מסקרנות, נכונות וכואבות. הפוליטיקה ממשיכה להתדרדר, והפוליטיקאים הולכים ומתרחקים מהעם – הן מימין והן משמאל.

במאמרו "על מנהיגים ומנהיגות", כותב יהודה מילים נוקבות:

"כאשר ראיתי אותם, את המנהיגים, חשופים לעין-כל, מתכתשים לא על דרך, לא על רעיון, כי אם על 'כסא', מוכנים לבלוע חיים איש את רעהו, ובלבד לתפוס עמדת זינוק לשלטון – נתקפתי בדרגות שונות של תיעוב."

יהודה מזהיר מפני מציאות שבה האמביציות האישיות הופכות לערך עליון, ומבקר את ה"התבזות" של המפלגות הגדולות המוכנות לוותר על עקרונותיהן בשביל שרידות פוליטית. כמשקל נגד לפוליטיקאים של ימיו, הוא מציין בהערכה מנהיג מנוגד לחלוטין לעולמו – הרב עמרם בלוי ממנהיגי "נטורי קרתא" – לא מתוך הסכמה אידיאולוגית, אלא מתוך הערכה נדירה לאדם שהיה נאמן וישר דרך עם אמונתו עד הסוף.

"מפורים העליזים": מ"איש שקוף" ל"מלך" ליום אחד

לצד הביקורת הנוקבת, כולל העלון קטע פליטון הומוריסטי ומבריק בשם "ימי פורים העליזים". בקטע זה מתאר יהודה בציניות נפלאה מה קורה ברגע שהוא מעז להכריז על עצמו כ"קול צף" בקיבוץ לקראת הבחירות:

• התפכחות מול הטלוויזיה: יהודה מספר שכאשר עקב אחר תשדירי הבחירות, הוא הבין שהמפלגות לוקחות את הבוחרים הנאמנים כמובן מאליו, ומשקיעות את כל משאבי החיזור דווקא ב"קולות הצפים".
• המפנה החברתי: בעבר, כשהיה מצביע אוטומטי, אף אחד לא שם לב אליו והוא היה "שקוף". ברגע שהפך למתלבט – פתאום רכז הוועדה הפוליטית מזמין אותו לשיחה אישית על כוס קפה, פעילי המפלגה מחזרים אחריו, וחברים שבדרך כלל חולפים על פניו מנפנפים לו לפתע ב"בוקר טוב".
• הסערה בקיבוץ: הצעד מעורר עליו זעם מצד חבריו, המאשימים אותו בבחינת "אתה יורק לבאר ממנה אתה שותה", ואף מנסים להקטין אותו בשאלה העוקצנית: "אתה יודע מה צף על פני המים?".

התשובה המנצחת: לכל המשמיצים עונה יהודה בחדות פילוסופית:

"לא אני צף, כי אם קולי צף – וקולי עשוי מחומר שלא צף ולא שוקע."

יהודה מסכם בחיוך כי הוא מודע לכך שכל "ההילולה" הזו של ימי פורים העליזים היא זמנית בלבד, וברגע שתסתים מערכת הבחירות – הקול יחזור לקדמותו והוא יחזור להיות אזרח רגיל ושקוף.