חסר רכיב

דרמי כהן עפרה

דרמי כהן עפרה
כ"ד כסליו ה'תרצ"ה - ה אב ה'תשפ"ב
1/12/1934 - 2/08/2022
קורות-חיים

עפרה נולדה בחנוכה, דצמבר 1934 ,בירושלים, להוריה שושנה ושלום.
אביה היה בעל נגרייה ואמה עבדה עד לידתה של עפרה, בבית החרושת "לודזיה".
עפרה נולדה בבית בעזרת מיילדת.
כאשר הייתה עפרה בת חצי-שנה, נהרג אביה בתאונת-דרכים. הוא רכב על אופנוע עם
חבר, וטנדר נהוג בידי אנגלים פגע בהם והוא נהרג במקום.
עד מותו של האב התגוררה המשפחה בבית הוריו של שלום, ולאחר התאונה עברו האם
והתינוקת לבית אמה של שושנה, ליד התחנה המרכזית הישנה.

עפרה זוכרת את חג פורים, בו עברו הילדים בין הבתים וביקשו מטבעות כמשלוחי מנות.
הזמנים היו של צנע וחלוקת תלושי מזון. האם לא עבדה והתמסרה לגידול של עפרה בבית.
כאשר הייתה עפרה בת ארבע, נישאה האם בשנית לאברהם - עולה מתימן משכונת נווה-
שאנן התל-אביבית. הנישואים הביאו לכך שהמשפחה המסורתית, הפכה דתית יותר.
בני-הזוג החליטו לעבור למושב אלישיב, קיבלו בית ומשק מהסוכנות והפכו לחקלאיים:
"היו לנו רפת ולול במרחק לא רב מהבית, השירותים היו בחוץ ובלילה פחדתי להיכנס,
העדפתי את השדות", סיפרה עפרה.

החיים עם בן-הזוג החדש היו קשים לעפרה ולאמה, על רקע הפערים התרבותיים בין
הצבריות לעולה מתימן. לשושנה ולבעלה השני נולדו חמישה ילדים - הבכורה נפטרה
מדיזנטריה, ואחריה נולדו: חבצלת, שריה, משה ואיתן. לאורך השנים עפרה שמרה על
קשר עם אחיה.

עפרה זוכרת מילדותה את המורה שהיכה אותה, כי הייתה ילדה שובבה שטיפסה על עצים,
עלתה על גגות וחיפשה גוזלי ציפורים.
היא סייעה בגידול אחיה הקטנים ועזרה בעבודות החקלאיות - נהגה בעגלה, חלבה את
הפרות והובילה כדי חלב גדולים וכבדים. לא פעם שמעה את צלצול פעמון בית-הספר
במושב, תוך כדי עבודה במשק המשפחתי. כשרצתה להמשיך לתיכון בכפר הרוא"ה,
התנגד אברהם ודרש ממנה להישאר לעזור במשק.

עופרה התגייסה לצה"ל, למרות התנגדות ו של אברהם, ושירתה בחיל-האוויר כמקפלת
מצנחים. לאחר השחרור נישאה לזכריה דרמי ונולדו עירית ותמיר (מוקה).
אחרי גירושיה מזכריה, הכירה את בנק שפירא במדרשת רופין, והוא הציע לה לעבור
לגור בעין-שמר, במטרה להיטיב עמה ולסייע לה בגידול הילדים.
עפרה הגיעה לקיבוץ בשנת 1973 ,חודשיים לפני מלחמת יום הכיפורים.

בקיבוץ עבדה כמטפלת של "נרקיס", "שקד" ו" אגוז ",במחסן-הבגדים ובחדר-האוכל של "מבואות-עירון".
חניכיה מספרים שהייתה מטפלת חמה, אוהבת ומסורה מאוד, שהייתה מכינה להם אוכל תימני מסורתי.
במשך השנים הייתה חברה בוועדת חברים ובוועדת קשישים, ובשנת 1984 יצאה ללימודים ברמת-אפעל .
עפרה הייתה אישה חביבה, חייכנית, בעלת חוש הומור מפותח. בתקופה בה גרה בתל-אביב שימשה כמשפחת אומנה לשתי בנות ללא בית, ונהגה לסייע לכל מי שיכלה.
בשנותיה האחרונות התדרדרה בריאותה, והיא טופלה במסירות ובאהבה על-ידי שייבי - Thank you so much dear Shaibi, for the dedicated care of Ofra.
עפרה השאירה שני ילדים, חתן – נחמיה וכלה – אווה, ארבעה נכדים: שגיא ולירן (של עירית), זוהר ולימור (ש ל תמיר), ושתי נינות : עופרי (על שם עפרה, של שגיא) וזוהר (של לירן).
קרא חיים חננאל

עפרה, אמא, חברה, אהובה שלנו –
קשה וכואב לי לעמוד כאן להספיד ולהיפרד ממך.
רוצה להודות לך על השנים הרבות, היפות, הטובות והמבורכות שהענקת לנו, ונתת לנו כוח, אהבה ותמיכה. ויתרת על עצמך ונתת לאחרים.
זוכרת את המילים שלך ב זמנים קשים של חיי: "תתמודדי, אל תיכנעי, תלחמי, תרימי את הראש, חייכי, קבלי הכל באהבה. שום דבר אינו קבוע, אל תתני לעצב להשתלט. כל יום הוא מתנה, כל יום הוא נס".
תמיד היה חשוב לך שנהיה משפחה מלוכדת.
גם ספר שלם לא יספיק כדי לתאר את מעשייך והנתינה הגדולה שלך.
אני מודה לך ומבטיחה שנמשיך בדרך שלימדת אותנו ללכת בה – דרך של נועם, שמחה, אהבה ונתינה.
אוהבת אותך מאוד.
עירית


סבתא שלי,

איך תמיד אמרת לי מילות חיבה ואהבה בשפה התימנית והערבית, שעליהן גדלת.
מילים כמו: "אפדי אשמכ", "רוחי", "כבדי", "עיוני", "אלבי", "נשמותי ".
זו שהאמינה בי.
הלב נקרע לי לגזרים שזו המציאות.
מה שלא אגיד או אכתוב, אין סיכוי שאצליח לתאר אותך ובטח לא לסכם אותך.
מי יכול לסכם אותך?!
את מעל הטבע!
אמר הצדיק רבי שלמה קרליבך זצ"ל : " כל מה שילד צריך, זה מבוגר אחד שיאמין בו".
ואת האמנת בי כל החיים ונתת לי את כל הבי טחון והאומץ שאפשר לקבל בעולם,
על כך אודה לך לעולם ועד!
ועתה, לכי לקץ יקירתי, אהובתי, חמדת ליבי,
ותנוחי ותעמדי לגורלך לקץ הימין.
אמן כן יהי רצון.
"וְאַּתָה לך לַּקץ וְתָנּוחַּ וְתַּעֲמֹד לְגֹרָלְך
לְק ץ הַּיָמִ ין" (ספר דניאל יב 13) . 
היום, ה' אב תשפ"ב
הילולת האר"י הקדוש ז"ל ,
זכותם תעמוד להצלחת וישועת
כל עם ישראל אמן.
שגיא ליפשיץ


"אַּל תִרְאּונִי ׁשֶׁאֲנִי ׁשְחַּרְחֹרֶׁת
ׁשֶׁשֱּׁזָפַּתְנִי הַּשָמֶׁש
בְני אִמִי נִחֲרּו בִי
שָמֻנִי נֹטרָה אֶׁת הַּכְרָמִים
כַּרְמִי ׁשֶׁלִי לֹא נָטָרְתִי "
(שיר-שירים א' 6)

המשפט הזה מתוך שיר-השירים, מזכיר לי אותה כל -כך ומדייק מאוד את דרכה שלה -
תושבת קיבוץ לא דתי, ובכלל כלפי חוץ לא היתה לה חזות שמעידה על האמונה הפנימית
הגדולה שלה באלוהים. אמונה בכך שיש עניין שנתהפך הכל לטובה בחיים האלה, ובכך
בדרכה שלה, זכתה תמיד להשפיע טוב על העולם ולא לחשוב על עצמה. בדיוק כמו
בציטוט שכתבתי.

אבל הבורא לא מקפח שכר כל בריה, וברור לי לחלוטין שהיא זכתה להסתלק בענווה
מהעולם, בימים של בין המיצרים, שהצער נגזר עלינו ממילא בזמן הזה. וביום הילולת
האר"י הקדוש. זכתה בגדול ל כבוד גדול.

אתמול בזמן ההלוויה, הסתכלתי לשמיים ושאלתי את מלך העולם:
"איך יופי כזה אפשר לטמון בתוך האדמה ?"
תגובתו לא התקבלה בקול רעש גדול, אבל היא אכן פעמה בליבי והבנתי כמו במקרים
רבים בחיים - באנו לכאן למסע וכל מסע מגיע לסיומו, עת לכ ל וזמן לכל חפץ.
אלו לא מילות פרידה, היא חיה כעת יותר ממני,
מופשטת מגוף ולא מוגבלת לשום דבר
שבעולם.
רק מתפלל שהיא תמשיך להמליץ יושר
עלינו, כפי שהיתה בחייה הגשמיים.
וכל רגע של עצבות תתחלף בשמחת
הלב, על-ידי ז יכרונות טובים ממנה.
לעילוי נשמת סבתי ז"ל,
עפרה בת שושנה.
השם עליכם תחיו.
שגיא ליפשיץ


סבתא יקרה שלי אהובת ליבי,
מגשימת החלומות שלי, גיבורה נצחית שלי, אהבה בלב שלי, שאין לה גבול...
אני לא מאמין שהגענו לרגע הזה. תמיד פחדתי שהיום הזה יגיע , או שאולי התכחשתי
למצב. את היית בשבילי הכל - לימדת אותי תמיד לבחור בטוב ולהיות אוהב אדם, בלי
הבדל של דת, גזע ומין, לעשות חסדים, לתת צדקות לנזקקים.

אין בית-ספר בעולם שיכול ללמד את כל הדברים הטובים שאת לימדת אותי.
נתת מעצמך מהרגע הראשון שאני זוכר את עצמי, תמיד ידעת להגיד את המילה הטובה,
ידעת איך להרגיע אותי כ שהייתי עצבני או עצוב, תמכת ונתת את כל ליבך ונשמתך עבורנו
הנכדים והילדים שלך, ואנחנו לא נשכח לך את זה לעולם.

כילדים היינו נמצאים אצלך בבית בקיבוץ עין-שמר בחופשים, ועם כל הבלגן והלכלוך
שהשארנו אחרינו, אף-פעם לא כעסת, אף-פעם לא הרמת את הקול עלינו, תמיד הסתכלת
על הכל בעין טובה, עם החיוך הכל-כך מיוחד שלך, ותמיד הכל מלווה באיזו בדיחה שנונה
וקורעת מצחוק.

אין ספור סיפורים יש לי עלייך, אין ספור חוויות טובות, ועל כך אני מודה לך וכמובן
לבורא עולם, שנתן לי את הזכות להיות הנכד של עפרה - האישה הטובה ביותר בעולם
כולו.

מי שהכיר אותך – זכה, ויש לי לא מעט חברים שיעידו על כך.
כמה אהבת לארח אנשים, כמה אהבת להצחיק ולשמח אנשים, חברים ובני משפחה קרובים
ורחוקים כאחד.
רוצה לומר לך תודה על כל האור שזרח עלינו בחיים האלה,
והכל בזכותך סבתא יקרה שלי.
עפרה בת שושנה ז "ל
ת.נ.צ.ב.ה

"תודה שנתת לי להיות
מה שבא לי"
(מתוך "שיר עצוב" // אביב גפן)
לירן ליפשיץ

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב