עצמון רות לבית כהן
י"ד חשון ה'תרפ"ה - כ"ד סיון ה'תשע"ו
11/11/1924 - 30/06/2015
רות עצמון – חברת עין שמר, אשת חינוך, אשת ציבור, ניצולת שואה, ארכיונאית ואחת הנשים שהותירו חותם עמוק על דורות של חברים, תלמידים ובני משפחה.
סיפורה של רות הוא סיפור של המאה העשרים כולה – סיפור של אובדן ותקומה, של אומץ לב נדיר ושל בחירה מתמדת בחיים.
רות נולדה בברסלאו שבגרמניה בשנת 1924 לאמה גרטרוד (טרודי) כהן. כבר בגיל צעיר חלמה להגיע לארץ ישראל ולהצטרף לחיי קיבוץ. כאשר החלה הסכנה הנאצית להתקרב, קיבלה החלטה אמיצה ונדירה לנערה בת 14 בלבד – לעזוב את ביתה ומשפחתה ולצאת לדרך לא נודעת. היא נמלטה לדנמרק ומשם החלה מסע ארוך ורצוף סכנות דרך מדינות רבות עד שהגיעה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער.
מאחורי המסע הזה נותרה משפחתה האהובה. הוריה ושתי אחיותיה, תמרה וסוזאנה, נרצחו בשואה. הכאב והגעגוע ליוו אותה כל חייה, אך במקום לשקוע באבל בחרה רות להקדיש את חייה לבנייה, לחינוך ולעשייה.
בעין שמר הפכה לדמות חינוכית יוצאת דופן. היא האמינה בכל לבה בכוחם של בני אדם ובזכותו של כל נער לקבל הזדמנות. כמורה וכמחנכת של חברות הנוער – רבים מהם יתומים, פליטים ובני משפחות שבורות – היא לא הסתפקה בהעברת שיעורים. היא נלחמה עבורם. כאשר ראתה שהתלמידים עובדים שעות ארוכות ואינם מסוגלים ללמוד, נסעה במיוחד לפגוש את יעקב חזן ודרשה שינוי. בעקשנותה האופיינית הצליחה להשיג עבורם תנאים טובים יותר. חניכיה זכרו אותה שנים רבות כמי ששינתה את מסלול חייהם.
רות הייתה אישה של עשייה ציבורית בלתי פוסקת. היא כיהנה כמזכירת הקיבוץ, הייתה אקונומית, מילאה תפקידים ציבוריים רבים בתנועה הקיבוצית ובחברה הישראלית, ובכל מקום אליו הגיעה הביאה עמה מחויבות עמוקה לאדם ולחברה. כאשר הייתה מזכירת הקיבוץ נהגה לנסוע במיוחד כדי לרכוש מתנות לחברים חולים, מתוך אמונה שגם מחווה קטנה יכולה להאיר יום קשה.
כאקונומית הייתה ידועה בדאגתה לרווחת החברים. היא סירבה לחסוך על חשבון איכות המזון והאמינה שמי שעובד קשה זכאי לאכול טוב. כאשר ביקשו ממנה לצמצם הוצאות, השיבה בפשטות: "חברים עובדים קשה ומגיע להם לאכול." זו הייתה רות – מעשית, אנושית ובלתי מתפשרת בכל הנוגע לכבוד האדם.
אחד הסיפורים המרגשים ביותר עליה מספר כיצד השתמשה בכספי הפיצויים שקיבלה כניצולת שואה כדי לרכוש בסתר שולחנות וכיסאות לחדר האוכל החדש. לא למענה עשתה זאת, אלא למען החברים, כדי שיוכלו לשבת בנוחות לאחר יום עבודה ארוך. המעשה הזה מסכם אולי יותר מכל את תפיסת עולמה – נתינה שקטה, ללא פרסום וללא ציפייה לתמורה.
בשנותיה האחרונות קיבלה על עצמה את ניהול ארכיון עין שמר. היא ראתה בזיכרון שליחות. עבור רות, תצלומים, מכתבים, מסמכים וסיפורים לא היו רק ניירות ישנים – הם היו חייהם של אנשים. נכדיה סיפרו כיצד שמרה בקפדנות תעודות, עבודות, ציורים וסיפורים, מתוך אמונה שמה שלא נשמר – עלול להישכח. היא הייתה, כפי שכינה אותה נכדה ירדן, "אספנית של זיכרונות".
לצד כל פעילותה הציבורית הייתה רות גם אמא, סבתא ורבת־סבתא מסורה. בנותיה תיארו אישה שהצליחה לשלב בין קריירה ציבורית עשירה לבין מסירות אין־סופית למשפחתה. היא חינכה את ילדיה ונכדיה לאהבת אדם, לאחריות, לעזרה לזולת ולחשיבות הזיכרון. היא לימדה שהמשפחה היא עוגן מרכזי, אך גם שחובה על כל אדם לתרום לחברה שסביבו.
רות הייתה דור שלם של ערכים: חלוציות, אחריות חברתית, שוויון, אומץ לב, מחויבות לחינוך ואמונה עמוקה באדם. היא שרדה את אחת התקופות האפלות בהיסטוריה, אך בחרה להקדיש את חייה לאור – לבניית קהילה, לחינוך הדור הבא ולשמירה על הזיכרון.
עשר שנים לאחר לכתה, דמותה ממשיכה להיות נוכחת בעין שמר – בארכיון שטיפחה, בסיפורים שהותירה, בחניכים שחינכה, במשפחתה האוהבת ובערכים שהנחילה לכולנו.
יהי זכרה ברוך. 🕯️
סיפורה של רות הוא סיפור של המאה העשרים כולה – סיפור של אובדן ותקומה, של אומץ לב נדיר ושל בחירה מתמדת בחיים.
רות נולדה בברסלאו שבגרמניה בשנת 1924 לאמה גרטרוד (טרודי) כהן. כבר בגיל צעיר חלמה להגיע לארץ ישראל ולהצטרף לחיי קיבוץ. כאשר החלה הסכנה הנאצית להתקרב, קיבלה החלטה אמיצה ונדירה לנערה בת 14 בלבד – לעזוב את ביתה ומשפחתה ולצאת לדרך לא נודעת. היא נמלטה לדנמרק ומשם החלה מסע ארוך ורצוף סכנות דרך מדינות רבות עד שהגיעה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער.
מאחורי המסע הזה נותרה משפחתה האהובה. הוריה ושתי אחיותיה, תמרה וסוזאנה, נרצחו בשואה. הכאב והגעגוע ליוו אותה כל חייה, אך במקום לשקוע באבל בחרה רות להקדיש את חייה לבנייה, לחינוך ולעשייה.
בעין שמר הפכה לדמות חינוכית יוצאת דופן. היא האמינה בכל לבה בכוחם של בני אדם ובזכותו של כל נער לקבל הזדמנות. כמורה וכמחנכת של חברות הנוער – רבים מהם יתומים, פליטים ובני משפחות שבורות – היא לא הסתפקה בהעברת שיעורים. היא נלחמה עבורם. כאשר ראתה שהתלמידים עובדים שעות ארוכות ואינם מסוגלים ללמוד, נסעה במיוחד לפגוש את יעקב חזן ודרשה שינוי. בעקשנותה האופיינית הצליחה להשיג עבורם תנאים טובים יותר. חניכיה זכרו אותה שנים רבות כמי ששינתה את מסלול חייהם.
רות הייתה אישה של עשייה ציבורית בלתי פוסקת. היא כיהנה כמזכירת הקיבוץ, הייתה אקונומית, מילאה תפקידים ציבוריים רבים בתנועה הקיבוצית ובחברה הישראלית, ובכל מקום אליו הגיעה הביאה עמה מחויבות עמוקה לאדם ולחברה. כאשר הייתה מזכירת הקיבוץ נהגה לנסוע במיוחד כדי לרכוש מתנות לחברים חולים, מתוך אמונה שגם מחווה קטנה יכולה להאיר יום קשה.
כאקונומית הייתה ידועה בדאגתה לרווחת החברים. היא סירבה לחסוך על חשבון איכות המזון והאמינה שמי שעובד קשה זכאי לאכול טוב. כאשר ביקשו ממנה לצמצם הוצאות, השיבה בפשטות: "חברים עובדים קשה ומגיע להם לאכול." זו הייתה רות – מעשית, אנושית ובלתי מתפשרת בכל הנוגע לכבוד האדם.
אחד הסיפורים המרגשים ביותר עליה מספר כיצד השתמשה בכספי הפיצויים שקיבלה כניצולת שואה כדי לרכוש בסתר שולחנות וכיסאות לחדר האוכל החדש. לא למענה עשתה זאת, אלא למען החברים, כדי שיוכלו לשבת בנוחות לאחר יום עבודה ארוך. המעשה הזה מסכם אולי יותר מכל את תפיסת עולמה – נתינה שקטה, ללא פרסום וללא ציפייה לתמורה.
בשנותיה האחרונות קיבלה על עצמה את ניהול ארכיון עין שמר. היא ראתה בזיכרון שליחות. עבור רות, תצלומים, מכתבים, מסמכים וסיפורים לא היו רק ניירות ישנים – הם היו חייהם של אנשים. נכדיה סיפרו כיצד שמרה בקפדנות תעודות, עבודות, ציורים וסיפורים, מתוך אמונה שמה שלא נשמר – עלול להישכח. היא הייתה, כפי שכינה אותה נכדה ירדן, "אספנית של זיכרונות".
לצד כל פעילותה הציבורית הייתה רות גם אמא, סבתא ורבת־סבתא מסורה. בנותיה תיארו אישה שהצליחה לשלב בין קריירה ציבורית עשירה לבין מסירות אין־סופית למשפחתה. היא חינכה את ילדיה ונכדיה לאהבת אדם, לאחריות, לעזרה לזולת ולחשיבות הזיכרון. היא לימדה שהמשפחה היא עוגן מרכזי, אך גם שחובה על כל אדם לתרום לחברה שסביבו.
רות הייתה דור שלם של ערכים: חלוציות, אחריות חברתית, שוויון, אומץ לב, מחויבות לחינוך ואמונה עמוקה באדם. היא שרדה את אחת התקופות האפלות בהיסטוריה, אך בחרה להקדיש את חייה לאור – לבניית קהילה, לחינוך הדור הבא ולשמירה על הזיכרון.
עשר שנים לאחר לכתה, דמותה ממשיכה להיות נוכחת בעין שמר – בארכיון שטיפחה, בסיפורים שהותירה, בחניכים שחינכה, במשפחתה האוהבת ובערכים שהנחילה לכולנו.
יהי זכרה ברוך. 🕯️
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!