אימוץ דו-לאומי - מחוות דו קיום של קהילת עין שמר בשנות ה-60

מה קרה לחוסיין עסלי?

שאלו עובדי המטע של קיבוץ עין-שמר איש את רעהו.

הערבי הצעיר (28), בן כפר קרע, היה כבן-בית בקיבוץ עין שמר עוד בימי ילדותו.

הוא נשא אישה, החל עובד במטעי הקיבוץ,. במרוצת הזמן כמעט הפך לחבר כמו כל חברי הקיבוץ המפ"מי. אך חבריו לעבודה הבחינו שחל בו שינוי,. הוא נעשה עצוב, חדל כמעט לדבר. הם ניגשו אליו, לחצו שיגלה להם מה קרה לו.

"אין לי כבר אישה", סיפר להם הצעיר, "והילדה עוברת מיד ליד בין נשות הכפר הרחמניות". חוסיני, שאשתו יוסו ילדה לו ארבעה ילדים, החליט, כאשר הגיע שעתה של האשה ללדת בחמישית, לשלוח אותה לבית-חולים.

שלושה ימים הייתה שם, אך הלידה בוששה לבוא. בינתיים קרב חג אל פיטר, וחוסני החזיר את אשתו הביתה כדי שתוכל להימצא בבית בחג, ותוכל גם לדאוג ולטפל בילדים.

שעות אחדות אחרי שהגיע הביתה, אחזוה צירי לידה. היא ילדה תינוקת בריאה, אולם אחרי הלידה הרגישה ברע, הועברה לבית החולים ושם מתה.

בערב שימש חוסני מרכז השיחה בחדר האוכל.

כששמעה על העניין ידידתו אורה, שהיא עצמה אם לילד,  פנתה אל מזכירות הקיבוץ בהצעה מקורית: לאמץ את התינוקת. המזכירות הסכימה. אולם את חוסני עצמו אי-אפשר לשאול. הוא הרגיש עצמו אשם במות אשתו, מפני שלקח אותה מבית-חולים הביתה, עזב את הכפר והעבודה, נעלם. מבלי לשאול אותו, נסעה אורה לכפר, הביאה את התינוקת לקיבוץ. 

חברים אחרים נשלחו לחיפה לגלות את הבורח. הם מצאו את חוסני, הסבירו לו כי יד הגורל הייתה במות אשתו. הוא חזר.

למחרת הופיעה ב"על המשמר" מודעת תודה לקיבוץ עין-שמר. "הרינו להודות לכם על מעשיכם האנושי הגדול. יהא מעשה זה דוגמה לרבים. זוהי אחוות עמים הלכה למעשה." אמרו נכבדי כפר קרע לאנשי עין-שמר.