ילדינו בחג הביכורים

גם אנו חגגנו את חג הביכורים, וכדאי לרשום. אף פעם לא היו ילדינו כל כך יפים כמו הפעם ולא ככה, פשוט יפים – כמו שהתבטאו – אלא משהו יפה במיוחד במינו. ואת זה הרגיש כל אחד, הגדולים כקטנים, ומכל פינות המחנה באו אנשים להביט על אותם הילדים שרואים יום-יום. אבל, הפעם אינם כתמול שלשום, התלבושת הלבנה, המטפחת הלבנה וזר הפרחים על הראש הוסיפו בעיקר את ההוד. ?

כבר בהכנות היה הביטוי של החג. מיכקה קוצר את התבואה, כל ילד מקבל אלומה קטנה ואנו חוזרים מהקמה, כל ילד ואלומתו בידו – ביכורים ראשונים. בשביל הקרן הקיימת לישראל – אומר אורי בביטחון, כאילו תפס באמת את כל ערך החג. המלה "טנא" יוצאת אף היא כל כך יפה מפי הילדים. את אורי מטרידה הדאגה הגדולה: מי יעזור לו לתפוס זוג יונים בשביל הטנא המקושט שלו, גם כן לקרן הקיימת, ולכל בחור הוא פונה שיעזור לו, ובערב החג שכב לישון כולו תפוס דאגה זו. חנה'לה תופרת את הרשת לטנאים, עושה ידיות יחד עם תמר פוקס וגאות מאד בעבודתן. ההכנות רבות ובקוצר רוח מחכים: "מתי יום שני"? הנה לפי חשבוננו ארבעה ימים עד החג וממחר – אומרת חנה'לה, כבר יהיו רק שלושה ימים. אנו הכינונו טנאים, פרחים הביא לנו אבא ב' וידינו מלאות עבודה.

הנה בא החג. כל ילד מתקשט ומתהדר. לא חסרו גם התרגזויות כמובן, כי קשה לנו מאוד לחכות עד שיבוא לייבה עם האוטו "אינטרנציונאל". יצאנו מהגן בשורה לפגוש אותו, והשורה באמת נהדרת, כולם בלבן וזרי הפרחים – ובעיקר הילדים.

תופסים שורה ארוכה של ספסלים בחדר האוכל והפעם כאילו גדל מחנה הילדים, על יד כל אחד טנא הביכורים, ירקות ויונים, אלה הם גם כן ביכורי הגן הגדול, כי בגינתנו כבר מזמן בשלו הירקות ואכלנו אותם.

מצפים לאוטו. כל רשרוש נקלט לאוזנינו הקשובות ונדמה, הנה הוא בא, האוטו. ואמנם נפנפנו בידינו ונסענו נסיעה ארוכה – לחדרה.

בסינמה לא היה שום דבר מיוחד. את הילדים עניין בעיקר האולם הגדול עם החלונות בתקרה. תלמה השתוממה על הילדים הרבים ושאלה: מי המטפלת שלהם, ובראותה אחר כך אשה זקנה המוכרת דברי ממתקים עם סינר לבן, הצביעה: הנה המטפלת שלהם. אחרי המנוחה בבית הסבתא של תמר (בראון) – שגם היא השאירה לילדים רשמים לא מעט – הגיע עצם החג, הגשת הביכורים.

מעניין, היה לי פחד, שמא ימצאו בינינו, אשר לא ירצו לתת את הטנא (כי קרה לי כבר פעם בחגיגה מפח כזה) אבל, כפי הנראה שילדנו אינם מדייקים כל כך בענייני רכוש פרטי ועינם לא צרה כל כך, כי הם סוף-סוף לא חדורים הם עדיין בהכרה הזאת של גאולת הקרקע.

ישבנו בשורה כמו יתר גני הילדים על יד הבמה (אלא שההורים הסתירו במקצת לילדים). הילדים הסתכלו בעניין רב, מבלי לגרוע עין מריקודי הלוויים. בתוך הריקוד ירדו הלוויים על המדרגות והושיטו ידם לשם קבלת הביכורים, ומכיוון שעמדנו מוכנים, הושיטו הילדים לתוך ידיהם. כל ילד הציץ במבט קודר וכבוד רב על הבחורה הזאת בשמלה הלבנה והארוכה המקבלת את הטנא כאילו הנה זו "הקרן הקיימת", שלה הבאנו את הביכורים.

מאוחר מאוד חזרנו, נסענו בחושך. גם זה פרק מעניין. לא כן? לנסוע יחד עם אנשים גדולים בערב באוטו.

הנה חגגנו ככה את חג הביכורים.