תסמונת הוועדות | עלי אלון - עין שמר | איור מאת יעקב גוטרמן
איור מאת יעקב גוטרמן
איור מאת יעקב גוטרמן
הכל מכוסה, החל מיום הלידה על-ידי ועדת החינוך, דרך "ועדת הצעירים", "ועדת החברים", "הועדה הפוליטית" הממונָה על המחשבה דרך העיתון המפלגתי היחיד, "ועדת המשק", הגיזבר, ועדת הקשישים, ועד ועדת בית-הקברות. שלא להזכיר את בית-המשפט-העליון: המזכירות ושיחת הקיבוץ "שהחלטותיה מחייבות את החברים". אם אתה צריך משהו - פנה לוועדה. הקיבוץ הוא ההורֶה והחבר הוא הילד. התוצאה הייתה "תסמונת המטפלת", "תסמונת הרפת". האדם הקיבוצי נשאר ילד עד יום מותו.
פעם הייתה גם "ועדת הריהוט", שפיקחה על המתנות הפרטיות. כל אחד המציא איזה דוד שנתן לו קומקום חשמלי או פטיפון. פעם ש. קיבל כורסה מהדוד שבעיר. הוא נקרא לבירור אצל יהודה ש. רכז הוועדה, שתפס ג'וב בהסתדרות. שבתאי נכנס לחדרו של יהודה ומה הוא רואה? יהודה יושב בכורסה מפוארת שקיבל מ"ההסתדרות", שם היה "פעיל".
את כל הפרטים הכי אינטימיים אתה צריך לגלות בסודי סודות בוועדת הבריאות, שחבריה מגלים אותם רק לחבר הכי טוב שלהם - ולמחרת יודע על כך כל הקיבוץ. כולם יודעים מי עשתה הפלה ומי לוקחת תרופה לפוריות.
כשסָ. התאלמנה היא לקחה במחסן סדין למיטה הכפולה. "המיטה טרם התקררה ממותו של ל." - היא ספרה לי בדמעות - "באה אליי רכזת ועדת חברים ואמרה לי: מגיע לך רק סדין קטן". וכשא. נפל במלחמה, לקחה אלמנתו משחת שיניים ונייר טואלט לשניים, כרגיל, מתוך הרגל. אמר לה איש הכולבו: "מגיעה לך רק חצי הכמות" - ולקח ממנה את "העודף".
ו"ועדת תור הוותק"? העיקרון המקודש בקיבוץ הוא השוויון, שהמודד היחיד שלו הוא הוותק. פה נוצרים אבסורדים מגוחכים. מישהו הגדיר פעם את השוויון במשפט מוחץ: "במקום שכולם שווים - יושב הראש הוא הטמטום והסגן הוא השעמום". זה היה בדיון על חלוקת הגלולות נגד הריון. "חילקו אותן - לפי עיקרון הוותק המקודש – קודם-כל לוותיקות, ורק לאחר כמה שנים, כאשר התברר שאף אחת מהן לא נכנסה להיריון, החלו לחלק גלולות גם לצעירות". לפני כמה שנים "ישב ראש" אצלנו מזכיר אחד ישר, שנהג להכריז ש"אצלו לא יהיה 'נסיכים'". המבחן העליון שלו הוא "מבחן בוזגלו": 'כולם שווים'". ב-1997 בא אליו א. מורה במכללת רופין, וביקש לאשר לו השתלת שיניים, שהרי "לא ייתכן שבאמצע השיעור יפלו לי פתאום השיניים התותבות או ינקשו כמו קסטנייטות" - טען. השתלת שיניים, העולה אלפי ואלפי שקלים הייתה לוקסוס וחייבה דיון ואישור מזכירותי מיוחד. בוצעו אז רק השתלות-חירום. "בוזגלו" שלנו ישב והחליט, "שהיות ויש פנייה להשתלה גם מאחת הוותיקות (גילה התקרב ל-90) ויש כסף רק להשתלה אחת - לפי תור הוותק הוותיקה קודמת". היא נפטרה מיד לאחר ההשתלה. טוב, אילו לפחות היינו מאמינים בעולם הבא יכולים היינו להתנחם שהיא צוחקת שם אל חברותיה עם כל שיניה בפיה - אבל סתם טמטום?
כשהגיעו המזגנים הראשונים נתנו אותם לחולים. אמא ואבא שלי גרו בבית רכבת: מימין חבר חולה פרקינסון שקיבל מזגן ומשמאל חולה לב שגם הוא קיבל. פותחים חלון - רעש נוראי. סוגרים - נחנקים. והאבא - גרוגרת דרבי צדוק, רועה צאן, כל היום בשמש - לפחות מגיעה לו מנוחה בלילה. הלכה האמא לרכזת הבריאות וכשחזרה הודיעה: "יש. שכנעתי אותה". כעבור שבוע באה רכזת ועדת הבריאות והודיעה: "יש פתרון". והיא שולפת מכיסה שני זוגות אטמי אוזניים מצמר-גפן טבול בשעווה...
בעין-שמר, היות וכולם היו גאונים, מיניסטרים - הם אף פעם לא הסתדרו ביניהם, ומפני שהיו אינדיבידואליסטים - הקוד הקולקטיבי אף פעם לא הסתדר אצלם. אם התנדבו לוועדות - זה היה כדי להתנגח אחד עם השני ולהוריד ידיים. בגלל זה הרבה דברים נסחבו שנים מרוב ריבים בעלי עוצמה ורעל שהוותיקים נהגו לנהל.
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!