קינה לט"ו בשבט | ניבי מרקם | 1994

בימים רחוקים בכל יום הולדת שלשלנו פרוטות אל קופסת התכלת.
פרוטה אל פרוטה, רגב אל רגב, ויער ניטע אדמה נגאלת.
בימים רחוקים כשעוד נטעו בשדותינו: כרמים, עצי-פרי והדר.
ואלון התבור הזקן המסועף נחשב היה לספר
ושכונת חממה ודרום לא היו אלה פרדסי לימון.
ופרדס ד' עטור ברשים גבוהים עוטף בצלו סודות אפלים.
בימים רחוקים מטע א' ו- ב' ושלושה עצי תות פורים ובוסתן
ושיזף אחד בודד בדרך אל "מנשיה" ו"חמדן".
נדיר בצורתו ומסתורי, ניצב שריד ליער "פארק": אלון נבוב אחד.
וילדים גדלים ומגדילים את טווח הנדודים:
מעץ לעץ, מפרי לפרי, מצל לצל, מעונה לעונה, עד יער מענית.
הרקפות בפריחתן משכרות את החושים וריח קריר של אורניות וכלנית.
בחורף שקוף רואים עד המוחרקה שבכרמל והכל צלול
ואת הרי שומרון הכחלחלים רואים מהפרדס הגדול וזה יפה כמו בחו"ל.
עוד לפני העקירות, בימים של "פרדס" החמור וגם לאחריו,
"פרדס גדול" קראנו לו, אך מה עכשיו?
כשעקרו את חלקת הלימונים בשכונת "החממה" ו"הדרום"
אספנו פירות גדולים צהובים, סחטנו מיץ המון,
עד שהחשיך והורים דואגים אספו אותנו אל חדרים קטנים
והכל נישכח: בקבוקי המיץ והלימון והמקום.
לאט לאט, ביחד עם האמונה, עקרנו מסביבנו את הפרדסים והמטע
ואת שוברי הרוח.

הלכו ודי! גפן, שזיף, אגס, חבוש ותפוח
הלכו הברוש והאקציה, שמוטי, תפוח דם, פקאן
"פרדס גדול" הפך פרדס קטן.
הלכו אתם גם ניחוחות של פרדסי אביב
כלים כבדים בונים ]פרוייקט בדרך תל-אביב.
ברור לכל שהפיתוח הוא נעוץ וגם חשוב
לילדנו אוטוסטרדה יש, אז מה לעומתה שוקל אלון אחד נבוב?
במזרח, מעבר לחלקות המטעים, הכרם, הפקאנים ז"ל
מוקמת עיר. ואותה הקרן הקיימת עוקרת יערות קק"ל
וגם אלות וחרובים ויערות קדומים והפיתוח הזוחל
צודק ומשתולל
וכביש ענק בין לאומי את המזרח חוסם, כמו נחש ענק שחור אפל
חוצה את ישראל.

בימים רחוקים בכל יום הולדת שלשלנו פרוטות אל קופסת התכלת
ואפילו עברנו עם אותה הקופסה, למען העץ, מדלת לדלת.
אותם יערות, נאות מדבר למען המולדת
הופכים תוך יום, מדבר אספלט למען המולדת.
ולקינוח ולשיפור מצב הרוח והביטחון
בדרום עומד לקום שדה תעופה, זוכרים? "אוירודרום"!
זה טוב אומרים ביהירות
לכלכלה בכלל ובפרט לתיירות.

בט"ו בשבט בחג האילנות
כדאי אולי לזכור את העצים הנ"ל
ולהתבונן באלבום תמונות שחור לבן שמעבר רחוק
וזיכרון חלום ישן ירוק ירוק.
ניבי מרקם.