6 באוקטובר 1973 | חמי סל

אני זוכר את הבהלה, התכונה הגדולה וההפתעה אצלנו בקיבוץ כמו בכל הארץ, את הבחורים מתגייסים ורצים להסעות לחזית ואת כל ימי המלחמה לאורך כל ימיה ומגלה כבר 50 שנה כל הזמן עוד ועוד סיפורים, זיכרונות וגילויים מהמלחמה הזאת ששינתה את כל מה שהיה לפניה ולקראת כל מה שיהיה אחריה.

נחזור רגע לארבעה חודשים לפני המלחמה ל-3.6.1973, יום שחרורו של חבר קיבוצנו, הטייס גדעון מגן שביחד עם חבריו הטייסים פנחס (פיני) נחמני ובועז איתן שוחררו מהכלא בדמשק לאחר שלוש שנים בשבי.

קשה להסביר את השמחה הגדולה שהיתה באותו יום בקיבוץ בריקודים עד אור הבוקר ברחבת המועדון לחבר ובמסיבה גדולה נוספת שנערכה כמה ימים לאחר מכן עם ממשלת ישראל דאז (גולדה לא הצליחה להגיע בשל בר מצווה של אחד מנכדיה בקיבוץ רביבים באותו יום) והמטה הכללי של צה"ל ובראשם הרמטכ"ל דוד (דדו) אלעזר, חבר קיבוץ עין שמר בשנות הארבעים והחמישים ( נולד בסרייבו, בוגר קן השומר הצעיר בזגרב, יגוסלביה). דדו שהתחתן עם בת עין שמר תלמה ארד, נאלץ לעזוב את הקיבוץ בסוף שנות החמישים בשל הקרירה הצבאית שלו והוא ומשפחתו שמרו בקשר הדוק עם קיבוץ עין שמר, חבריו ל"חברת הנוער" ולכלל חברי הקיבוץ כל השנים. אני אף זוכר את דדו רוקד הורה במעגל עם חברי וותיקי עין שמר באירוע המרגש לשחרורו של גדעון.

אף אחד ואחת במסיבות הגדולות לשחרור גדעון מגן מהשבי, לא תיאר לעצמו מה יקרה ארבעה חודשים לאחר מכן ובמיוחד לראש המטה הכללי של צבא ההגנה של ישראל במלחמה העקובה מדם שמטלטלת אותנו עד היום.

חוזרים לימי המלחמה:

ערב ערב הצטופפנו בחדר האוכל מול הטלוויזיה המרכזית בקיבוץ לראות את דברי הרמטכ"ל של ישראל ויקיר הקיבוץ בהתמודדות שלו, של הצבא ושל כולנו בהתפתחויות של המלחמה והידיעות על מה שקורה בחזית. באחת מהנאומים שלו לאומה, זכור המשפט שדדו אמר ביום השלישי למלחמה לשאלתו של דן שילון האם תהיה זו מלחמה ארוכה או קצרה: "אני חוזה עכשיו רק דבר אחד, שאנחנו נמשיך לתקוף ואנחנו נמשיך להכות ואנחנו נשבור להם את העצמות". אני זוכר את אמא שלי גניה ז"ל שמאוד העריכה את דדו, לא אהבה את משפט זה, תוך כדי שהיא מתעדת את ימי המלחמה יום יום, ביומן בצורת ספר שבו היא גוזרת כתבות וידיעות מעיתונים ומשירים את ימי המלחמה וגם תיעוד עצוב וקשה על הידיעה על מותו של חברנו יוסף ניידס ז"ל שהיה בנם הבכור של חבריה הטובים יעקב ומרגלית ניידס שהיו שכניה, בן קבוצתה של Zipi Sal אחותי – קבוצת דקלים ואחיה של ניבה בת קבוצתי- קבוצת אילנות.

50 שנה עברו בדיוק היום, מאז יום שבת השישי לאוקטובר 1973 בשעה 14.00.

49 שנה עברו מאז ועדת אגרנט מצאה בדדו את האשמה העיקרית לתוצאות המלחמה .

47 שנה עברו מאז נפטר דדו מהתקף לב ב-1976 והוא בן 50 בלבד במותו.

מספר שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים שיבחה גולדה מאיר את דוד אלעזר ואת הדרך שבה ניהל את המלחמה, וטענה: "דדו הציל את עם ישראל".

שנה לאחר מותו של דדו, נחת בישראל ב-1977 נשיא מצרים אנואר סאדאת ושלום במקטרתו ואמר "בואו נשלימה ונחיה כמו אחים."

צילום: מתוך ויקיפדיה. דובר צה"ל.