חסר רכיב

שטרקמן אלימלך

שטרקמן אלימלך
- כ"א בכסלו תש"ו
1909 - 26.11.1945
סיפור חייו

נולד בשנת 1909 בלודז' שבפולין. בהיותו כבן שנה החל לסבול מליקוי שמיעה כתוצאה ממחלת השנית, דבר שהטרידו כל ימיו גרם לו לאימוץ רב של החושים. אלימלך סיים את לימודיו בבית ספר עממי ואחר-כך המשיך ללמוד בגימנסיה העברית בלודז'. מתוך הכרה בנחיצות העבודה הפיסית וחשיבותה ויתר על לימוד השכלה גבוהה ויצא לעבוד בסדנא למסגרות. בילדותו הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" ואחר-כך היה פעיל בהדרכה ובניהול מושבות הקיץ של התנועה. בקיץ 1929, עלה לארץ-ישראל עם חבריו בקיבוץ "שומריה" ועמם יסד את הקיבוץ "עין-שמר" ליד כרכור שבשומרון. בקיבוץ עבד אלימלך במסגרייה אבל הוא לא הסתפק בכך ודאג לשיפור תנאי העבודה בענפי המשק השונים. לחבריו מאותם הימים זכורים דמותו בבגדי עבודה כחולים, הילוכו המתנדנד קמעא, מעורבותו בחיי הקיבוץ ואהבתו הגדולה לשירה בציבור למרות מגבלות השמיעה שלו. גם הרבה לטייל ולסייר ברחבי הארץ כשהוא מנצל לשם כך את חופשותיו השנתיות. בשבתות היה מרבה לטייל עם בנותיו בסביבת המשק ונהנה מכך הנאה מרובה. בסתיו 1944 עבר בבית-חולים בחיפה ניתוח באזנו ובמכתב מאותם הימים עשה את חשבון נפשו: "מאחורי 35 שנות חיים, מזה כ25- קשורות לתנועת 'השומר הצעיר'. כמעט כל חיי, שהנני זוכרם, קשורים בתנועת חיי... וכעת הגיעה שעתי לניתוח. ומה אם באמת יוסיף וייגרע מחוש השמיעה אשר לי? כיצד ישפיע על המשך חיי וכיצד על ילדי? רוצה הייתי עוד להמשיך ולשאוב מן החיים כשם שעשיתי זאת גם בעבר". בעיצומו של העימות שבין הישוב העברי ובין שלטונות המנדט על זכות העלייה, בליל כ"א בכסלו תש"ו (26.11.1945) היה אלימלך בין המזדעקים לפרוץ את המצור ששם הצבא הבריטי על קיבוץ גבעת חיים שבעמק חפר. הוא היה גם בין שבעת האנשים שהכוחות הבריטיים פתחו באש לעברם וקטלום. אלימלך הובא לקבורה בבית העלמין שבעין שמר. הניח אישה, שתי בנות ושלושה אחים.
קיבוץ עין שמר הוציא לזכרו חוברת ובה, בין השאר דברי שלומית בתו: "אל חייל אלמוני,/לו היית רואה,/ חייל אלמוני/ את הסבל של אמי/ ואותנו שתי בנות עצובות/ לא היית יכול לירות עוד".

----------------------------

מספרת בתו שלומית תומר כבן הצעיר למשפחת סוחרי ברזל מלודז' וחניך קן השוה"צ - מרד אלימלך, נטש את לימודי הגימנסיה ויצא כמעט בחשאי להכשיר עצמו להיות מסגר לקראת עליה והגשמה בארץ ישראל. גם שלושת אחיו עלו ארצה כחלוצים. משה וחיים - חיו בעין שמר, יצחק - בירושלים. שמו מהבית היה אנטול. כך קראנו לו כולנו, בני המשפחה והחברים. עד היום קשה לי להתרגל לשם אלימלך, שהיה שם לתעודה. אני אוהבת יותר את השם אנטול, וכך הוא שמור בליבי. כשנפל בקרב בגבעת חיים בכ"א כסלו תש"ו, הייתי בת 8.5 ועדה תינוקת בת שנה וחצי. דיברנו לא פעם על הזיכרון וההתמודדות עם החסר, מנסות להבין האם מטען הזיכרון המועט שלי והעדרו אצל עדה - מקל או מקשה על ההתמודדות. ועדיין אין לי תשובה חד משמעית. בזכרוני אנטול (הרי קראנו להורינו בשמם) הוא אבא חם ותמיד מאוד פנוי בשבילי. משלים את מקומה של אמי רומה, שנעדרה הרבה מהבית עקב פעילותה . הייתה לו אבהות שלווה ומלאה בחיוכים רכים, אבהות הניבטת אלי עד היום מהתמונות. כחובב טבע וטיולים, נהג לקחת אותי ב"שק קמח" על גבו וככה היינו מטיילים בשדות ובקיבוץ. מאוד אהבתי את השעות והזמן שבילינו יחד. מאותן שנים לקחתי איתי לחיים - את אהבת הטבע, המרחבים והטיולים. מיום הקרב שבו נהרג, יש לי תמונה שבה עומדים חברים בקבוצות - מתלחשים. כאשר התקרבנו - השתתקו. למרות שהיו לי תחושות לא טובות - הדחקתי אותן. רק למחרת בבוקר, לאחר השיעור הראשון, אוה גרוסמן, שהייתה מטפלת שלי, ביקשה שאשאר איתה - וסיפרה לי מאוד בעדינות ובהתחשבות על האסון שקרה למשפחתנו. בימים ובשנים שבאו אחר כך - הייתה שתיקה גדולה במשפחה ובקיבוץ והנושא היה נעול. לא כעסתי על כך, כי זה הקל עלי להיות כמו כולם כמו שרציתי. גם ההתמודדות המופלאה של רומה, שהייתה מגוננת ומחבקת - הייתה משענת וכוח. רק פעם אחת, עודדו אותי, יחד עם שאר הילדים בחברה, לכתוב סיפור ל"משמר לילדים". בתמימות של ילדה כתבתי את השאלה שמטרידה גם היום: "לעולם לא אבין למה החייל האנגלי ירה באבי". כשבגרתי והקמתי משפחה, עלו בי שאלות נוספות שלא נפתרו ואולי אין להן פיתרון. דווקא בשנים האחרונות וככל שעובר הזמן - הנושא נפתח וקל לי יותר לגעת בו. כחלק מעיבוד הזיכרון עדה ואני יצרנו את "משחק המעפילים" עבור ילדי חברת הילדים. מרגש אותי כשסמדר שם-טוב וצוות החינוך לא מוותרים וממשיכים מדי שנה בסמוך לתאריך האירוע -לקיים את המשחק. באמצעות המשחק מצאנו דרך משמעותית להעביר לדורות הבאים את סיפור האירוע שזעזע את חיינו ואת החברים בקיבוץ באותם ימים. לבננו הבכור קראנו "איל". עם השנים ראינו בשלושת אותיות שמו כעין הנצחה לשם אבי - אלימלך. הוותיקים היו אומרים לי בחיוך, שיש בהליכתו של איל משהו הדומה ומזכיר את האופן בו היה הולך אבי. עם הקמת המדינה, בחרו אחיו של אבא לעברת את שמם ל"איתן" כתרגום חופשי לשם משפחתם. כנראה גם כסמל וזכר לעיסוק של משפחתם. רק אבא שלי נשאר לעולם - שטרקמן. אנטול-אלימלך שטרקמן. אלימלך שטרקמן נפל בקרב בגבעת חיים - 26.11.1945

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב