מנצחת | חמוטל גלעד
העבודה עם המקהלה דורשת התייחסות להמון פרמטרים ולוקח הרבה זמן ועבודה עד שהיצירה או השיר מגיעים לביצוע שאני כמנצחת יכולה לעמוד מאחוריו, מרגישה הזדהות עם כל ההתרחשות המוזיקאלית והרגשית שבאה לידי ביטוי ביצירה.
לפני שנים רבות, כששרתי באנסמבל מודרנה בניצוחו של ארנון מרוז ז"ל, מורה ומנצח דגול שהטביע בי את חותמו המוזיקלי לנצח,
הופענו בגבעת חיים, היינו כשמונה זמרות.
בתום היצירה הראשונה ארנון סגר בתנועת ניצוח וסימן בשפתיו" זוועה"...
הוא צדק כמובן, שהביצוע לא היה מרגש מספיק (ארנון החשיב רק את הרגש המוזיקאלי....)
מאותו רגע ועד סוף הקונצרט,
בכל יצירה ויצירה ארנון נתן לנו רק את הכניסה
ועבר לעמוד מאחורי הקיר בקלעים,
שיר אחר שיר,
יצירה אחר יצירה,
הוא השאיר אותנו לבד....
וזה היה ברור שהוא לא מוכן לעמוד מאחורי הביצועים שלנו.
האם זאת פעולה נכונה? כנראה שלא, אבל מה שבטוח שאותי היא כיוונה מאוד חזק למהותה של המוזיקה, עד כדי כך שהיום אחרי כלכך הרבה שנים אני עוד זוכרת אותה כאילו זה קרה אתמול.
בדיסק החדש שלנו "כמו גלגל"
ישנו רגע מוזיקאלי שלא רק שאני עומדת מאחוריו, נראה לי שהוא עומד הרבה הרבה לפני...
מבחינתי זה רגע נדיר,
רגע של התעלות,
שכל פעם שאני שומעת אותו
אין לי הסבר ואין לי מילים,
זה רגע שנשארים בו רק צלילים
שמרגישים שהכל נעצר
השמש, הירח הכוכבים...
הכל עומד מלכת
לרגע אחד קטן
וגם גדול...
מצרפת את הבית האחרון מתוך היצירה she's like the swallow שבסופו זה קורה
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!