רולניק שמריהו

שמריהו רולניק נפטר בחודש יוני.

מספר בנו עמוס: "בחודשים האחרונים, כל אימת שהגענו לבקרך, היית מוכיח אותנו, את ילדיך: 'למה אתם באים? תחזרו כבר הביתה, חבל על הזמן שלכם'. גאוותן שכזה, לא רצית ליפול עלינו למעמסה. 

ואתמול בתשע וחצי בבוקר, באתי עם גיא אל מיטתך בפעם האחרונה – כל-כך רצית לומר לי דבר מה. הפצרתי בך: 'שמריהו, אל תתאמץ לדבר'. 

התפתלת מכאבים ונשמת בקושי, אחזת את ידי ורק משפט אחד הצלחת להוציא מפיך: 'עמוס, אל תלך'. ואחרי שעה הלכת לנו". 87 שנים קודם לכן, נולד שמריהו בפולין, להוריו רשה וקלמן. בגיל 24 עלה לארץ והצטרף לקיבוץ עין-שמר. אשתו דבורה נפטרה לפני 44 שנים. 

אחרי מותה פגש שמריהו את מרים וחי איתה כ-20 שנה עד מותו. 

שלושת ילדיו – עמוס, אסתר וארנון - עזבו את הקיבוץ. מבני-המשפחה לא נותר איש בעין-שמר, אך מוכרים לנו ארנון שהוא פסיכולוג קליני בעל שם, וגיא בנו של עמוס שהוא מייסד העיתון דה-מארקר. כותב ארנון: "המקצוע שלי הוא מקצוע מוזר, אבא, כל-כך רצית שאהיה דוקטור, אבל אני רוצה שתדע כי אני מצליח לעיתים כמטפל, לא בגלל כל שנות הלימודים האלו, כי אם בשל דברים שאתה העברת לי – היכולת לאהוב, להיות אנושי וסבלן... נשארת נאמן לרעיון, למקום ולאנשים, ובו-זמנית, ואולי אף באורח לא מודע – עודדת אותנו לצמוח ואפשרת לנו, לילדיך, למרות כאבך על עזיבתנו, להתפתח ולגדול. וזוהי בעיני ההורות האמיתית". מספר עמוס: "כל-כך אהבת שנבוא יחד אל חדר-האוכל. 

ראית בכך כל פעם התלכדות חדשה, שיבה אל הקיבוץ. רק הגענו לחדר ומיד אתה מפציר: 'עמוס, בוא נלך לחדר-האוכל לאכול צהריים' ואפילו רק עתה גמרנו לאכול"... בשנותיו בקיבוץ עבד שמריהו בכל שנדרש – היה רועה צאן, מסגר, בנאי (ברשימת עובדי הבניין, תפקידיו הם טפסן ומרכז הקבוצה) וחצרן. במקביל מילא תפקידים בוועדות שונות – עבודה, מחנה, חינוך ועוד. בתיקו בחדר ההנצחה, שמורים דפים מעלוני-המשק, ובהם מודים לו חברים על התקנת אנטנות טלוויזיה, תיקון תיקי העיתונות במועדון-לחבר ועוד. 

"ידי זהב" כמו שאומרים. מספר עמוס: "אני זוכר, עודני ילד, ואתה מרכז המסגרייה, ומדי ערב אני יושב לידך, ממאן לחזור לבית-הילדים להשכבה, ומביט בהשתאות בשרטוטים ובתוכניות עליהם עבדת, באיזו אחריות בעל-בתית... ותמונות צפות לנגדי: ההליכה עם העדר לבלפוריה, החליבות הליליות, גג הדיר הצונח בליל חורף ואתה רכוב עליו מנסה לחזקו בידיך"... אך מעל לכל ובמשך עשרות שנים, היה שמריהו האחראי בקיבוץ על משק-החום (בשפת העם: דוד הקיטור). שנה לפני מותו, מודה לו יואל גרוסברג עוזרו ומחליפו, "ברגשות הערכה הגובלת בהערצה" ובשם כל בית עין-שמר, על יותר מ-40 שנות עבודה בקיטור, בכל רחבי הקיבוץ, על פני השטח ומתחתיו. ומוסיפה אסתר, בתו, בהקשר זה: אבי עשה כל שביכולתו כדי ליעל ולשפר את עבודת דוד-הקיטור, שסיפק מים חמים לכל בתי הילדים, למטבח, למכבסה... 

בינואר 1972 מספר שמריהו בעלון על משק-החום בעין-שמר. העילה לכתבה היא הגעת הקיטור, בעיצומו של החורף הקר, לעוד שכונת מגורים, שמשתחררת מסחיבת פחיות נפט וענני פיח. העבודה כולה של החפירה והעברת הצינורות, נעשתה על-ידי צוות האחזקה הקבוע בהובלתו של שמריהו.

אם שמריהו רולניק היה חי היום  - כמה אפיונים לדמותו של אבי

אם שמריהו  רולניק היה חי היום  הוא היה ללא ספק סטארטאפיסט . שמריהו היה איש של המצאות . "ייעול"  קראו לזה  בשנות החמישים של המאה הקודמת.  שמריהו היה איש המזגריה של עין שמר ובעיקר איש "משק החום"  האחראי על דוודי הקיטור  ועל אספקת  המים החמים.  אך מה שאפיין את אבא היה המחשבה המתמידה כיצד לשפר את השרות ובעיקר כיצד לחדש וכיצד ליצור תנאי חיים טובים יותר.

ואל יטעה הקורא,  מאפיין זה של שמריהו אינו טכני . אכן לאבא היו "ידים טובות" והוא ידע לתקן וליצור גם  חפצי בית יפים – אבל אני מדבר על מרכיב מאוד משמעותי באישיותו של אבא: זהו המרכיב האופטימי, האמונה שאפשר לתקן, הידיעה שבידיו של אדם היכולת ליצור עולם טוב יותר.

אם שמריהו היה חי היום הוא היה "מטפל רגשי". אני משתמש בשם זה ולא  במילה פסיכולוג, כי אבא הביא הרבה רגישות ואהבה לסובבים אותו אך לא מהמקום המקצועי או המדעי, אלא מאותה אהבת אדם וחיוביות ששמריהו ניחן בה.

יתכן כי אותה רגישות של אבא אל הזולת נבעה קודם כל מהיותו אדם רגיש, לפעמים אפילו פגיע.  אדם  שציפה לטוב מהאחרים ויכול היה להתאכזב ואפילו להפגע אם היחס הטוב של לאחר נתקל  בעוינות או באגוצנטריות.

אם  שמריהו היה חי היום הוא יכול היה להיות  מחנך או מדריך נוער. אני אומר זאת מתוך הידיעה כיצד גידל אותי: אבא עטף אותי באהבה אבל גם בציפיות, הוא ידע לתת לי את אמונתו ביכולותי יחד עם  הכוונה מאוד ברורה שאלמד ואשכיל. תארו לעצמכם בתוך קיבוץ של שנות השישים שדרש מאיתנו בעיקר להיות חקלאים טובים – מוצא שמריהו  את היוזמה ללכת ולקנות לי תקליטים ללמוד אנגלית ואחר כך צרפתית.  לכאורה דובר על כך שנלמד ביחד  - אבל בעצם שמחתו הגדולה היתה ש"עברתי אותו" כלומר שהתקדמתי בלימוד מעבר  למה שלמדנו ביחד.

אם  שמריהו היה חי היום הוא היה  אומר : "תצביעו למפלגה" .  אלא  שאז היה מתברר לו ש"המפלגה"  פי שזכר אותה כבר איננה מזמן. אבא נתן אמון במנהיגי הצבור.  היה לו  קשה לראות את הריבים בינהם. ובכלל היה לו קשה עם חילוקי דעות. היה לו צורך באחדות, בקבלת האחר  אולי אפילו על חשבון חידוד  ההבדלים .  שמריהו שהקים את קן השומר הצעיר במחוז בו נולד בפולין, שמריהו שעשה עלייה בגיל צעיר, שמריהו שהיה ממקימי ענף הצאן בעין שמר ואבני הייסוד של המזגריה בקיבוץ – היה יכול להיות מוביל בעצמו – אך אותו חלק שלו של מקבל את דעת הכלל ומחפש את ההתקבלות בציבור היה חזק יותר מהדחף להבליט את עצמו.

אם שמריהו רולניק היה חי היום הוא היה ממשיך להיות סבא נהדר לנכדיו וכנראה גם לנינים ולנינות שלו.  החל מנכדיו הבכורים  בניו של עמוס, ערן וגיא, והמשך בבנותיה של אסתר ליטל, מיקה, רעות וחולית, והמשך בילדי אני איתי והללי. כולן וכולם זוכרים את  החום שהרעיף עלינו ועליהם. וכולנו חסרים אותו.

הלואי והיית עימנו היום אבא. אתה חסר לי.

אצל הדודה והדוד בעין שמר

כביש חדרה עפולה , תחנת אגד ליד הקיוסק של ינקילביץ.  -  דוד שמריהו מחכה לי עם טרקטור של המסגריה או אופניים, ואוסף אותי לקיבוץ, ולפעמים הדודה דבורה היתה שם עם החמור והעגלה.

אחרי מסע ארוך מרמת גן (שם גרים אימו של שמריהו, אחותו גיסו והאחיין – אני) הביקור אצל הדוד שלי שמריהו, מתחיל בארוחה כמנהג ה"פולנים" (שמריהו יליד רוסיה הלבנה עם השפעות פולניות) בחדר הזעיר שלו ושל הדודה דבורה.  ככה זה כשהדוד הוא כמו אבא שני – דואג שהעירוני הרזה ישמין (מיד) בקיבוץ שהיה עשיר בבשר עוף וביצים (מהלול של דבורה)  ודבורה בדרכה השכלתנית מכניסה איזון לתהליך.

 שמריהו, קיבוצניק אמיתי - כזה "של פעם"- שומר בחדר כרכים של "משמר לילדים" על מנת לרעיף על אורחים צעירים מרוח השומר הצעיר.

ערך השוויון בקיבוץ נשמר באדיקות. כשאבי חזר ממסע בחול, וביקש להעניק לשמריהו ודבורה מפלאי הטכנולוגיה – רדיו טרנזיסטור – סרבו שניהם, בעדינות שאפיינה אותם, להכניס לחדר הקטן קידמה שחברים אחרים לא זכו לה – אני זכיתי ברדיו הנייד!!

אהבתי את שמריהו דודי, ואת דבורה דודתי, גם אמא שלי אהבה את רעיון הקיבוץ, כזה שאיפשר לה להעניק לי "קייטנה" בחדר הקטן של דבורה ושמריהו וגם לפעמים בחברת הילדים בקבוצת  

את ה"קייטנה" ביליתי בעקבותיו של שמריהו של מסגריה, של דוד הקיטור – כל הליכה לחדר האוכל או לסרט על הדשא תמיד כללה ביקור בחדר הקיטור.

הביקור בסוף היום  במקלחת הציבורית (עם קפקפי העץ הגדולים) לא היה מושלם מבלי הצצה לדוד הקיטור הסמוך – ממש " דוד קיטור" .

זכרונות מבית היוצר, המסגריה – תמונה של שמריהו עם מסכת ריתוך מאלתר ומחבר ממש כמו אחיו העירוני  – שניהם מאלתרים, יוצרים בברזל.

איש צנוע ומקפיד בלבוש היה שמריהו. כשהגיע לעיר לבש את מיטב מחלצותיו –את הסוודר הדהוי , לבש במהופך , מגיעים העירה מגונדרים.

שמריהו ודבורה - החלוצים לפני המחנה, עלו ארצה לפני כל המשפחה , היו הם שהעניקו "סרטיפיקטים" לעליה להוריו, אחיו ואחותו שעלו ארצה ערב מלחמת העולם השניה.

דבורה דודתי – ים של חוכמה ושקט. מטפחת לראשה ונעלי חלוצים לרגליה –היא הדמות המשתקפת בתמונות התקופה של חלוצים וערכים.

התרנגולות בלול ידעו שדבורה תדאג לכל מחסורן – ניהול הלול תפקיד אחראי , גם תפעול ותחזוקת הרכב (חמור ועגלה) היו משימה שדבורה נהגה בה, ממש כמו שמריהו בטרקטור של המסגריה.

הקיבוץ "שלי" הם שמריהו בן מסור, אח אוהב, דוד - בן דור שחלף – דודתי דבורה אשת חיל – זכרונות מימים ואנשים של צינעה, ומחוייבות לכלל ולאהוביהם.