קיבוץ עין שמר
קיבוץ עין שמר
חסר רכיב

סיפורו של אורי אורקביץ' - המתאגרף הצעיר

בעקבות יום העצמאות מספרת אורית הדר לבית אידה  ואיגנץ פלגי פרשיה מתולדות ההגנה הקשורה בחלקה גם לעין שמר.
הפרשיה מספרת על אורי אורקביץ' ז"ל אח של אידה שאורית נקראת על שמו.

"לפני כחודשיים מצלצל הטלפון בביתי. שואלים על אורי אורקביץ'. אורי נרצח בשנת 1939 לפני שבעים וחמש שנה ועכשיו מעלים את זכרו?!!! ורוצים לדעת כל פרט עליו?!!! הייתי נדהמת והתרגשתי מאד. אורי היה צעיר מאמי. נולד ב-1911 בוורשה בבית ציוני ודתי. המשפחה התפרנסה מחנות של דברי מאפה טעימים שנאפו במאפייה המשפחתית. לוצ'ה ז"ל, שגרה בשכנות, מספרת על האמא אסתר שאליה היו באים לא רק כדי לקנות אלא גם כדי לשוחח ולהתייעץ. בביתם התארחו מנהיגי השומר הצעיר, בניהם חזן, שהיו באים להתארח בקן.  האבא, תלמיד חכם בוגר ישיבת וולוז'ין הידועה, היה בכל שבת מלמד את הילדים תורה ועברית. בזכות זאת כל הילדים ידעו עברית על בוריה. בזמן שכולם למדו אורי היה אומר שהוא עסוק ומסתלק מהבית.
הוא היה חוזר מוכה וחבול, מגיב בחיוך על השאלות והדאגה ולא אומר מילה. עברו מספר שנים עד שהסוד התגלה. יום אחד הופיעה כתבה בעיתון "נש פשגלונד" על המתאגרף הצעיר יוסף (שמו מהבית) הלא הוא אורי אורקביץ' שזכה באליפות וורשה באגרוף. 

כל יהדות וורשה צהלה ושמחה. הבית התמלא בזרי פרחים ומכתבי מעריצים אבל להורים זה היה כרעם ביום בהיר. איגרוף לא היה חלומה של אמא יהודייה וגם לא של אבא שקיווה שבנו ילמד תורה. אורי המשיך להתאמן וזכה במקום השני באליפות פולין כולה.

ב- 1932 הגיע אורי לארץ להשתתף במכבייה הראשונה וזכה בה במקום הראשון.
בזכות השתדלותו של לורד מלצ'ט אפשרו לכל הספורטאים להישאר בארץ בצורה ליגלית. אורי נשאר בארץ וההורים שלי הזמינו אותו לקיבוץ לגור איתם בחדר הקטן שבשכונת שפירא עד שיסתדר. הוא עבד בפרדסים בסביבה ויצר קשרים טובים עם החברים שנמשכו גם לאחר שעזב את הקיבוץ. לאחר העבודה הוא היה מאמן קבוצת חברים באגרוף (קורט ומי עוד?). היה אומר שבנוסף לחשיבות האימון הספורטיבי זה יכול להביא גם תועלת...

אורי גויס להגנה לפלוגה סודית ומיוחדת שהוקמה לפעולות עונשין ותגמול. נקראה: פו"ם (פעולות מיוחדות). חבריו ליחידה סיפרו עליו שהיה חזק, אמיץ וקשוח ויחד עם זאת בעל לב טוב ונפש עדינה. באחת הפעולות נשלחו לפוצץ בית. ערבייה זקנה שהייתה בבית נבהלה והחלה לצעוק צעקות הסטריות וסירבה להתפנות. אורי ניגש אליה הרגיע אותה, הוציא אותה מחוץ לבניין ורק אז הופעל חומר הנפץ.
באותה תקופה התברר להגנה שיש מרגל יהודי המוסר לבריטים ידיעות על אניות המעפילים.
 שרה מרקם (רוזוב) הכירה את המרגל. לזכרו של אורי היא כותבת בעיתון המשק (9/1969) שבדרך עלייתה ארצה הצטרף אליהם "חבר" שאחדים מן המעפילים הכירו ושמחו מאד לבואו.
בלב ים הגיע מטוס בריטי ואח"כ גם אניית מלחמה. כשהגיעו לחוף נתניה הבריטים כבר חיכו להם. אור זרקורים נדלק ונשמעו יריות. כולם נלקחו לחקירה ובין החוקרים ישב אותו מלשין. שרה כותבת, "עברו עלינו חוויות קשות אך זאת הקשה מכולן ובלתי מובנת לחלוטין. אי אפשר להבין ואי אפשר לשכוח." בהגנה התקבלה החלטה להעניש  את המלשין. נבחרו שלושה לביצוע המשימה בניהם אורי וחיים לסקוב (לימים הרמטכ"ל ואז סגן מפקד היחידה בחיפה). בדרכי עורמה הצליחו להביא את המלשין לפינה חשוכה במדרגות היורדות מן ההר בחיפה. ההוראה הייתה: ללא נשק חם כדי שלא תהיה שפיכות דמים. לאחר הפעולה כשהסתובבו ללכת, המלשין הזה הוציא אקדח ירה באורי והרג אותו במקום. אורי נקבר בחיפה בין הקברים הראשונים שבבית העלמין הישן.
"ראי אדמה כי היינו בזבזנים עד מאד" (שאול טשרניחובסקי). יהי זכרו ברוך.

מידע ופרטים נוספים ניתן למצוא באתר שלהם: "מצבות מדברות" על פי השם :
יוסף אורקביץ' אורי

ב א ה ב ה   ו ב ב ר כ ה
א ו ר י ת    ה ד ר

חומר למחשבה:
הכרוז "לא תרצח" וכן הכרוזים האחרים כוונו נגד האצ"ל, אך גם ארגון ההגנה נהג להוציא להורג בוגדים ומלשינים, יהודים ולא יהודים.
הראשון שבהם היה יעקב דהאן שנורה למוות על-ידי אנשי ההגנה ב-30 ביוני 1924 בירושלים. 
כאמור, הוקמו בהגנה בשנת 1939 פלוגות מיוחדות (פו"ם), שעסקו, בין היתר, גם בהוצאה להורג. 
הראשון שבהם היה ברוך וינשל, שהואשם במסירת ידיעות לבריטים בנוגע לעלייה הבלתי לגלית. 
תחילה התכוונו אנשי הפו"ם להזהיר את ויינשל; כמה מאנשי היחידה תפסו אותו בסמטה שקטה בחיפה ואחד מהם, אורי אורקויצ'. ויינשל הצליח להוציא מכיסו אקדח, ירה לעבר אורי והרגו. 
 באוקטובר 1940 הוציא הפו"ם להורג את ויינשל בחיפה. 

אותה שנה הוצאו להורג על-ידי ההגנה 6 יהודים נוספים שנחשדו בבגידה: 
משה יעקב מרכוס, הוצא להורג ב-25 באוגוסט 1940. 
ולטר שטראוס, הוצא להורג ב-3 ביולי 1940. 
ברוך מנפילד, הוצא להורג ב-25 ביוני 1940. 
יצחק שרנסקי, הוצא להורג ב-12 במאי 1940. 
משה סבטני, הוצא להורג ב-3 במאי 1940. 

על-פי מחקרו של ד"ר בן-יהודה, הוצאו להורג על-ידי ההגנה בסך הכול 16 איש. אותו מספר אנשים הוצאו להורג על-ידי האצ"ל. 



תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב