קיבוץ עין שמר
קיבוץ עין שמר
חסר רכיב

זכרונות מהשבי הסורי

03/06/1973

גדעון השתתף בכל מלחמות ישראל עד 84 ,'השנה בה השתחרר מהצבא, ולרזומה הזה יש להוסיף שלוש שנים בשבי הסורי. כששואלים אותו על סדקים או צלקות בנפש, הוא משיב: ״אני ישן מצוין בלילה. חיפשתי צלקות ולא מצאתי. אבל אני מודע לבעיה. יש לי חברים שישבו בשבי וחזרו פגועים. אני חושב שזה שהייתי בן 34 כשנפלתי בשבי עזר לי לעמוד בכך. הייתי חסין יותר. 

והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה

2 באפריל 1970, הופל מטוס פאנטום ישראלי מעל פרברי דמשק. שני אנשי הצוות (גדעון מגן ופיני נחמני) הספיקו לצנוח לפני שהמטוס התפרק באוויר. היו אלה שני השבויים הישראלים הראשונים שנפלו לידי הסורים מאז מלחמת ששת הימים. אחד השבויים, פיני נחמני, כתב בחשאי יומן אישי במשך שלוש שנות השבי בכלא אל-מאזה בדמשק. היומן נכתב על גבי קרעי נייר טואלט ונייר עטיפה כ”300 עמודים בסך הכול... ארבע פעמים חגג את ליל הסדר בתא כלאו. על ליל הסדר השני
כתב ביומנו כך:
הנה עבר הפסח, החג הלאומי בה”א הידיעה של עמנו. ואנחנו בין הבודדים שנמנע מהם לחוג אותו עם בני ביתנו. את אווירת החג אצלנו קשה לתאר: מבעוד בוקר עשינו ניקוי יסודי בתא, ניקוי שלא נעשה עדיין לרצפת הבטון של תאנו. על חתיכת קרטון ציירנו את צלחת הסדר, כאשר במרכזה מגן דוד, שבכל אחד מקצותיו מקום למצרכי הצלחת. אחר הצהריים הצלחנו לארגן שטיפה עצמית, במים צוננים בקרח, ואחריה לבשנו את בגדי החג שהכניסו אותנו למתח וציפיה לערב כי ירד.
אלה היו השעות הקשות של חשבון הנפש, של זכרונות האסיר השבוי, הגואים והפורצים עד מחנק, לחשוב על הבית, לנסות ולחוש את האויר הספוג ריח ואווירת חג של שעות בין הערביים. להרגיש על בשרך את האויר החגיגי והקריר הגולש מההרים אל העמק, כמו עוטף את יוקנעם במעטה של קדושת חג לדעת שכל בית ישראל בלבן, שילדיך ומשפחתך מחכים ומצפים, ואתה עדיין כאן, מתהפך חסר אונים מצד לצד על המזרן המסריח, והזמן זוחל לאט, כמו נצמד הוא למיקצב שקבע לעצמו.
שתי הגדות של פסח ופירורי המצות שהגיעו מהרב הראשי של ציריך. נתנו הרגשה של סדר פסח אמיתי.
הסדר שטף וקלה. כשבועז איתן. הצעיר בינינו, כמעט ילד, שר את הקושיות, דמעות עלו בגרוני. אך אלו היו שניות של היסחפות, משום שמיד באה שירה מתרוננת. המחזה היה כל כך מוזר. במדינה
אויבת, בבית הכלא השמור ביותר, יושבים שלושה ישראלים שבויי מלחמת חירות וחוגגים בשירה את חג חירות הדורות.
בעוד אנו חוגגים את הסדר וקוראים בקול את ההגדה, הופיעו השומרים ודרשו מאתנו לחדול ממעשינו.
בתא הסמוך היה כלוא הנשיא המודח של סוריה, נור אל'דין אתאסי, האיש שכלא אותנו וקבע ש”הטייסים הישראלים יזקינו בכלא הסורי!" ושעכשיו (אחרי שחאפז אל-אסאד הדיח אותו בהפיכה צבאית) היה איתנו באותה סירה. כנראה ששירתנו הפריעה לו והוא ביקש מהסוהרים שישתיקו אותנו. אנחנו בכל מקרה, סירבנו להפסיק, גם כשאיימו עלינו שישליכו אותנו לצינוק כעונש על הרעש שאנחנו עושים.
אבל את רעש החירות לא יכול להשתיק גם האיום בבידוד בצינוק הנורא.
אנחנו סיימנו את ההגדה בשירת 'חד גדיא' והמשכנו בשירה ישראלית אמיתית וחמה 'ירושלים של זהב', 'שנינו מאותו הכפר' ועוד שירים שדבר אין להם עם הפסח הכול כדי למשוך את החגיגה עמוק אל תוך הלילה, ולנקום את נקמתנו הקטנה...
מעולם לא השתתפתי בסדר פסח ארוך כל כך. צריכים היינו ליפול בשבי כדי לקיים את אשר נאמר ב'הגדה' ”והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה...”


מספר ד"ר בועז איתן על תקופת השבי הסורי יחד עם גדעון

לאחר כמה חודשים של חקירות ובידוד צורף איתן לטייסים נוספים שהיו אז בשבי, כמו גדעון מגן ופנחס (פיניק) נחמני. 
מגן הוא אחד האנשים שאיתן שומר להם תודה עד היום: "אין לי מלים לתאר כמה גדעון עזר לנו בכלא. הוא היה המפקד שלנו ועמד על כך שנקבל את הזכויות שלנו. כשלא קיבלנו אותן, שבתנו רעב. גדעון שמר על כבודנו".
איתן התחיל ללמוד פיסיקה בהיותו בשבי. "גדעון לימד אותי מספרי פיסיקה של תיכון שהביאו לנו מהצלב האדום", הוא מספר. "היתה לנו שגרת לימודים רצחנית, שבעה ימים בשבוע, 365 ימים בשנה. הרגשנו טוב מזה שאנחנו יכולים להיות בשבי ולעשות משהו חיובי. לאחר שגמרנו עם הפיסיקה והמתמטיקה, התחלנו ללמוד כימיה".
לאחרי שלוש שנים בשבי, ארבעה חודשים לפני שפרצה מלחמת יום הכיפורים, שוחררו הטייסים השבויים בסוריה בעסקת חילופי שבויים עם חמישה קצינים סורים שלכד צה"ל בלבנון.

במבצע ארגז שנערך במהלך יוני 1972 בו השתתפו האחים נתניהו וברק, השתלטו לוחמי סיירת מטכ"ל על סיור של קציני צבא בכירים סורים וחטפו חמישה מהם, שהיוו קלפי מיקוח בעת שחרור הטייסים גדעון מגן ובועז איתן והנווט פיני נחמני מהשבי הסורי שיצאה אל הפועל ב-3 ביוני 1973

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב