גן איציק // אבינועם גולן

ביום שישי האחרון נפגשנו ב"גן איציק" חברי קבוצתו, חבריו מהשייטת, חבריו - הרופאים, אשתו וילדיו לטקס חנוכת גל עד לזכרו של איציק הרץ, שהלך מאתנו בטרם - - עת לאחר מחלה קשה.

איציק, בנם של אהובה וקורט, גדל בעין שמר בקבוצת "הדר", שירת כלוחם בקומנדו - הימי, למד רפואה באיטליה ובשובו לארץ עבד כרופא מצנתר בכיר בבתי החולים - "בילינסון", "איכילוב" ו"לניאדו" שם ניהל את מחלקת הצנתורים.

הטקס המרגש נערך בגן שהוקם לזכרו, תחת שני עצי השיזף העתיקים הסמוכים למטעי האבוקדו, בצד הדרך המובילה למאגרים. ספדו ונשאו דברים מרגשים: מירה כהן חברת ילדות (להלן), חברו מהשייטת שציין את יושרו, צניעותו והחברות הנאמנה שאפיינה את איציק, מנהל מחלקת הצנתור ב"מאיר" פרופ' עסלי, שסיפר כיצד למד מאיציק את מלאכת הצנתור, ופיקי גרוס (הררי) חברת ילדות שדיברה על החברות ועל אופיו המיוחד. 

אורי הרפז ליווה את המפגש בשירה ובגיטרה עד שעת השקיעה.

הקמת הגן התאפשרה הודות ליוזמה ותרומה כספית של גילה הרץ, חברי קבוצתו של איציק ("שחף יסעור") וחבריו משירותו הצבאי. העבודה בשטח נעשתה בעזרת החברות - והחברים המסורים של איציק וגילה, עטר שנפלד, מוחמד אבו פאני, חן שוורץ, משה שפירא ואבינועם גולן.

במקום מוצב שולחן קק"ל, כמה כסאות, ברז מים, ספסל וגל עד לזכרו. לשהייה לילית - מיקמנו פנסי תאורה (להפעלה יש צורך בחיבור לגנרטור). אנחנו מתכוונים להוסיף שולחנות ופינות ישיבה. כבדו את המקום, שימרו על הניקיון ודווחו על נזקים כדי שנפעל לתיקונם.

מירה סיטנר כהן קבוצת "הדר" עין שמר: – אני ובני קבוצתי הנמצאים כאן היום, מתרגשים ומתגעגעים לאיציק יקירנו ומודים על בחירת המקום להנצחתו, מקום שהיה נ.צ בטיולי הילדות שלנו.

אהבנו לטייל להנגרים בשדה התעופה, היינו עוברים על הגשר מעל הוואדי, שתמיד, גם בקיץ הלוהט, היו בו מים וידע לשמר בתוכו חברת בעלי חיים קבועה שנהנתה מהמים - 

העכורים וגרמה לנו שמחה על פלא הישרדותם. בחורף שפע הוואדי מים, ברווזים ושאר עופות ביצה ששכשכו בו.

עץ הדומים שכן על גבעה חשופה אפשר היה לראות אותו מכל מקום ולראות ממנו את - הנוף הרי שומרון הכחולים, הכפרים הערבים ויישובי הסביבה. הוא היווה נקודת צל, -

משב רוח רענן ומקום להתאוששות באמצע הדרך חזרה הביתה. והיו גם כאלה שאהבו לאכול את פירותיו החמצמצים והוסיפו טיפת אנרגיה לגוף שהיה כבר מותש מהדרך.

מאז חלפו עשרות שנים, אנחנו בגרנו, עצי הדומים בגרו אף הם, את הגבעה לא רואים יותר, היא חבוקה במטעי אבוקדו ופרדסים מכל עבריה, אבל אנחנו זוכרים אותה תמיד.

לאחרונה סח לי משה'לה שפירא חברו של איציק עוד מימי המספוא, שכאן ממש, איפה שניטעו זה עתה מטעי אבוקדו מרשימים ולפני שאיציק התגייס לשייטת, הם העבירו קווי מים בסיזיפיות ובהפסקות הצהרים חסו בצל הדומים להשיב נפשם ונהנו מהרוח.

איציק היה מיוחד בכך שמיילדות ועד סוף ימיו היו פיו וליבו שווים. הוא היה אדם מלא חוכמה, אוהב צדק ומוסר. היה לו שקט חודר קירות ויופי ייחודי לאורך כל חייו. אהבתי אותו כאח והוא היה יקר לי מאוד.

לא אשכח את החברות ביניכם. את היית ועודך מנוע טורבו מקושר עם האנשים הנכונים, ולא נחה לרגע להיטיב עמו בימיו הקשים ביותר. והיום, כשהוא איננו, את ממשיכה לסייע לחבריו שזקוקים לעצה טובה, לעידוד ולחיבוק. רוצה לומר לך תודה על המקום שהקמת יחד עם חברי הילדות של איציק, מי ברעיונות ובמעשים ומי בתרומה כספית.