אז לאן הולכים מכאן? | אבישי גרוסמן

תומכי התפיסה החברתית המבוססת על שיוויון ערך האדם והעבודה הולכים ומתייאשים. רבים חיים בהנחה שהמציאות המודרנית, הקפיטליסטית, נהנתנית, מחקה כול אפשרות לקיום חברה הבנויה על העקרונות עליהם נשען הישוב היהודי בראשית דרכו, ובמיוחד התנועה הקיבוצית.  והשאלה הנשאלת היא האם מציאות חברתית הבנויה על ערכים מסוימים יכולה לחזור על עצמה בשינויים מתבקשים, במציאות היסטורית שהשתנתה.

בימים אלה סיימתי לקרוא את ספרם המצוין של החוקרים תמר ועוז אלמוג "דור ה-y כאילו אין מחר". הספר עוסק בדור – ה- y, צעירים שנולדו בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת. חשוב לציין שהספר יצא לאור בשנת -2016, כלומר לפני שמגפת הקורונה התמקמה בארץ ובעולם כולו.  (להערכתי, חווית הקורונה אותה עוברים כולנו בימים אלה, תשפיע השפעה גדולה על אפיוני החברה הישראלית, והעולמית בעתיד.) 

החוקרים מנסים לשרטט את האפיונים של חברת העתיד אותה יבנו ובתוכה ישתלבו בני הדור אותו הם חוקרים. זהו דור שמתקשה לסמן לעצמו עתיד יציב, עתיד שראוי לחיות במסגרתו.  וכך כותבים המחברים שהם בעלי שם עולמי בתחומי עיסוקיהם:

"אם הכלכלה המודרנית חפצת חיים, היא תצטרך למצוא שיטה חברתית וכלכלית מעודכנת שתהיה הוגנת  ויעילה יותר מזו הקיימת. שיטה שבה אין פרולטריון מנוצל  ובורגנות מנצלת. שיטה שבה האדם העובד בעבודה מפרכת  ומונוטונית מקבל מהחברה  את התנאים לתפקד ולשרוד בה.  הכוונה לא רק לשכר הוגן אלא גם להפוגות  של ריענון ומנוחה,  כמו גם רוטציה  של עובדים ועבודות. כלומר, זו תצטרך להיות חברה  שבה כול ואחד  מלכלך את ידיו ולא נסמך  על חוטבי עצים ושואבי מים שיעשו בשבילו את העבודה השחורה. יידרש שינוי גם ברשתות הביטחון לקיום הוגן לכול אורך החיים, שהולכים ומתארכים.

השינוי הזה עוד רחוק, אבל דומה שצמיחתו של דור הy- מקרבת את בואו, ועל כול פנים מכתיבה את הכיוון". ומוסיפים החוקרים וקובעים,"  לא רק שהצעירים מסרבים להשתתף במשחק הכלכלי הישן – הנצלני בעליל – אלא שהם מעבירים לכולנו את המסר העקיף שהעבודה אינה העיקר בחיים אלא כורח שצריך לצמצמו למינימום ההכרחי. עם זאת, בניגוד לתפיסת דור  ה-y שהפנאי ההדוניסטי הוא המפתח לאושר, הם ובניהם  יצטרכו להפנים שהאושר טמון ברוח: בלימוד, במחקר, ביצירה ובנתינה. האם הכרה זאת תתרחש בעתיד  הקרוב? ימים יגידו"   ( מתוך הספר דור –y כאילו אין מחר, הוצאת מודן 2016 מאת עוז ותמר אלמוג. עמוד 379)

קראתי את הדברים ונזכרתי. קראתי והתמלאתי תקווה.  ואולי, חשבתי לעצמי, עוד יהיו הדברים שהאמנתי בהם בעבר ואני מאמין בהם גם בימים אלה, לרלוונטיים בהגשמה היומיומית של חברת העתיד? ואולי באמת הגלגל מסתובב לו  והכול פתוח ועדיין אפשרי למימוש?   

אבישי גרוסמן

האדמורים - צילום | ענת לידרור