קיבוץ עין שמר
קיבוץ עין שמר
חסר רכיב

48 שנה למלחמה הארורה - לזכרו של יוסי ניידס

ילד טוב ירושלים מספרים ההורים מרגלית ויעקב מאז שיוסי נפל - אף פעם לא חזרנו יותר להיות המשפחה שהיינו. מיום לידתו יוסי היה ילד כל כך טוב, נוח, שמח בחלקו ומרוצה.
מסתגל לכל סביבה ומסגרת. הוא נולד בארגנטינה ובגיל 3 שלחנו אותו לגנון בקורדובה. תמיד עם כמה עוגיות עטופות במפית וקצת אוכל לארוחות. הוא היה יושב בשקט, מקפל יפה את המפית וחוזר ומסדר ומקפל את המפית. רק באוכל כמעט ולא נגע. היה עסוק בעיקר במפית... כשהיה בן 5 עלינו לישראל.

תוך חודש אצל אחות של מרגלית, יוסי כבר דיבר עברית שוטפת. כשהגענו לקיבוץ, קיבלנו תקופת הסתגלות טרם יעבור לישון בבית ילדים. יוסי מחה על כך שאין לו מיטה בבית הילדים כמו לכולם. 
תוך ימים בודדים נקלט בקבוצת "דקלים" ועבר לישון בבית ילדים . לנו זה היה קשה - אבל הוא חגג! את הספרדית השאיר מאחור ועברית הפכה לו לשפת אם. בבית היה לו מנהג. כמו שהגיע היה מפעיל את הפטיפון עם תקליט של "החיפושיות" (היה שומע אותם בלי סוף) ואז לוקח את "על המשמר" ו"אוכל את העיתון". היה לו חוש קצב שהפך אותו לרקדן מעולה, וזה עבד על הבנות שהשתגעו עליו. לאחר שנפל בקרבות הגולן, הוזמנו לטקס חלוקת צל"שים כי יוסי זכה לעיטור המופת . 

האלוף יוסי בן-חנן, שהכיר אותו, שאל אותי איפה נולד. כשאמרתי בארגנטינה הוא אמר: אנחנו היינו בטוחים שהוא יליד הארץ. הוא היה כל כך צבר. בשירות הצבאי היה מפקד טנק וכשהיה מגיע הביתה לאחר כמעט 8 שבועות, ראיתי שהידיים שלו פצועות. שאלתי: מה זה? "אמא - אף אחד לא רוצה לטפל ולנקות את הטנק. אז אין לי ברירה אני צריך לעשות את זה בעצמי". הוא מאוד אהב את הגולן ואת הנוף המיוחד שלו. וגם כאן לא היה משעמם איתו: דאג לארגן משחקי כדורעף ולהכין ארוחת פיצות לכולם - בלי להזניח את מה שהכי חשוב. הביקור האחרון שלו בבית היה בראש השנה 1973, לאחר 8 שבועות בצבא. הוא כבר סיפר על המתיחות, שהקו מאוד חם, לא זזים מהטנקים. "מזל שאני עוד כאן יושב איתכם". אני זוכרת תמונות שהוא עם עמי וניבה על הדשא ומפעיל אותם בכל מיני משחקים. הוא אהב להשתולל איתם. שניהם היו מאוד קשורים אליו. כשלעמי נולד בנו שי- מיד אמר שאיננו יכול לגדל אותו בישראל מהפחד שמא יצטרך ללכת לצבא. וניבה, בהריון הראשון אמרה לנו, שרק עכשיו היא מתחילה להבין מה עובר עלינו. יוסי לא עשה תוכניות ולא חלם חלומות לחיים, כי פעם שם לב שיש לו בכף היד "קו חיים" קצר. עם איתי משיח דיברו פעם על האפשרות לחיות בחו"ל, אבל יום אחד בחופשה מהצבא הוא אמר לי: "אני אהיה בעיתון - אבל במסגרת שחורה". יש תמונות, ויש זיכרונות - אבל החיים שלנו כמשפחה אף פעם לא חזרו להיות שלמים. 

יוסי נפל בקרבות הבלימה ברמת הגולן במלחמת יום כיפורים - אוקטובר 1973

לדף ההנצחה של יוסי באתר עין שמר כאן


גן יוסי


תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב