צניחה ראשונה | אבנר
קשה לחזור לבסיס לאחר חופשה כ"כ נעימה ומתוקה. אך מה לעשות? כשמוכרחים – לא עושים "חכמות".
מצב הרוח הולך ומשתפר ביחס ישר להתבהרות השמיים.
כעת הייתה לנו ריצה ארוכה ומעייפת ואף חיל לא נפל.
קבלנו כושר גופני של סוסים באחו!
למדנו לבשל אוכל בעצמנו.
היה נחמד ותארו לכם – יוצאים גם שבעים.
בזמן כתיבת המכתב אני שומע מחוץ לאוהל – חברה חופרים בורות בגלל עונשים.
רק שלא יהיה להיפך!
כשיתקבל מכתב זה כבר תתחילו ללמוד.
(אחרי חופשת חנוכה)בוודאי אין לכן חשק להתחיל בלימודים. מה אגיד לכן,
זה שמונה חודשים בקירוב שאני לא לומד ועדיין מתגעגע ללימודים.
כל פעם שאני נזכר בחיים הנפלאים של המוסד אני רואה אילו ימים טובים
ויפים חלפו לבלי שוב.
לכן נצלו כל שעה ואל תחמיצוה.
אנו מתחילים היום לצנוח. היום צנחנו בפעם הראשונה.
לא אהיה "שוויצר" ולא גאותן ולא יהיר באם אגיד לכם שעמדתי
בפתח המטוס חצי דקה ...ולא רק שלא הייתי מבולבל ולא רעדתי אלא הספקתי גם לחשוב על
כל אחד ממכם.
צניחה ראשונה זו לא אשכח לעולם.
זאת חוויה גדולה ויש גם סיפוק גדול.
אתה לבד באוויר, שולט במצנח כרצונך בלי שאיש ייתן לך פקודות.
בקיצור, שקט נפשי. כעת ירד גשם ועשינו מסע מפרך בשביל "להוריד
לנו את האף"