המבוגר מתגעגע לילדות של משחקי לגו. נכסף להתחבר למקום שבו היתה אמא. מבקש להרכיב מחדש את החלקים לשלם של עלומיו. זמיר גולן או בשם הבמה – Neme_check, הלחין את תחושותיו בנוסחים המוכרים משדות הפולק-קאנטרי האמריקאיים. למה מתגעגע? אולי לתמימות, ליכולת לשים את הביקורת בצד? להיחלץ מניכור אורבני, להיות במקום שאין בו שיפוטיות.
זה שיר על משחקי הלגו כמשל לטוב של פעם מול black hole town המציף בתחושת בדידות וריחוק נורא מאמא. תוגתו מתנגנת בצלילי דכדוך מלאי כוונה. יש כאן התפתחות יפה של סיפור הגעגועים, קו מלודי שתומך בהבעה הרגשית, שאינה גולשת לרגשנות יתר. העיבוד האקוסטי מבהיר את קווי המתאר של הנרטיב, מוסיף יופי לערגה למחוזות ילדותו.
יותר ויותר מוזיקאים ישראלים פונים לקהל הבינלאומי עם מוזיקה באנגלית. השיר של Neme_check הזכיר לי את סגנונו המוסיקלי של אמן הרוק והפולק גבע אלון, אולי מחלוצי ההתעוררות של אמנים שיוצרים באנגלית. גם כאן היצירה בשפה האנגלית נשמעת טבעית, קוהרנטית ומסוגננת. המוסיקה מתרגמת נפלא את תחושת הגעגועים למשחקי הלגו, לתום הילדות, וכן – לחום של אמא שכה חסר בסביבה מנוכרת שבה אתה חי.
**** זמיר גולן (The Goldman brothers, אלבומי קונספט עם ארקדי דוכין) : "במובן מסוים, אני אולי ממשיך לשחק בלגו, להרכיב ולפרק צלילים, כי שירים הם אולי ספינות החלל הכי גדולות שיש, שאיתם אתה יכול לעוף לכל מקום. משהו מהתמימות של ילד הלגו הלכה לאיבוד. כי עכשיו השאלות הם, למי יש ספינה יותר גדולה, מי נוסע יותר רחוק, מי מרוויח יותר קוביות… ושם בנקודה הזאת שבה הלגו הפך לאגו, שם בנקודה האבודה נולד השיר הזה כמין געגוע לא נוסטלגי, געגוע עתידני אל עולם של לגו בלי אגו."
neme_check legoboy
and i, see the morning…
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!