מבני ברק לעין שמר - - בלי להביט לצדדים
נילי אשבל נולדה בכלל בירושלים
באוקטובר 1942 .
הוריה רחל ודב באו ממשפחות גדולות
ומלוכדות .
שרה, אימ ו של אביה, עברה עם משפחתה
מפולין לאנגליה, וכשעלתה לארץ הועסקה במשרדי המנדט
הבריטי כי ידעה אנגלית. אביו של אבא נולד בירושלים בעיר העתיקה, כך שנילי
היא דור
שלישי בארץ. אחיותיו של אביה, למדו בבית-הספר
לבנות בהנהלת מיס לנדאו בו דיברו אנגלית .
אביה דב היה הבכור במשפחה של 12 אחים
ואחיות, וכאשר סבתא שרה ילדה את בתה
העשירית, היא קיבלה מכתב הוקרה מדוד בן
גוריון ו- - 100 לירות.
משפחתה האדוקה של רחל עלתה בשלמותה
מפולין לפני המלחמה, כשאימה של נילי הייתה
בת שלוש. כולם התיישבו בירושלים,
בשכנות למשפחתו של אביה לעתיד של נילי.
נילי הייתה היחידה בכיתתה שהיו לה
ארבעה סבים וסבתות .
היא זוכרת שבכל חג הייתה נוסעת עם
הוריה למשפחה בירושלים, ושבכל חג חנוכה באותם
ימים, הייתה ירושלים נצבעת בשלג לבן .
רחל, אמה של נילי, הייתה עקרת בית
שגידלה את המשפחה, ואביה דב עבד כמפקח הסגר -
מטעם משרד הבריאות בשדה התעופה, שאז
עוד נקרא לוד.
לפני נילי נולדו לזוג שני בנים שנפטרו
בגיל צעיר מאוד ממחלות קשות. אחרי נילי נולדו
להם עוד שלוש בנות, שחיות כיום בפתח
תקווה. -
בית ההורים היה מסורתי וכל אחיותיה
נשואות לבחורים דתיים.
בילדותה עברו ההורים לגור בתל אביב . -
הבת השלישית הייתה אז תינוקת קטנה והייתה
חולנית מאוד. אחות של אבא המליצה
להורים על רופא ילדים נהדר בפתח תקווה
והם נסעו אליו עם התינוקת. כשהגיעו התברר -
שהרופא הנהדר יהיה רק מחר בבוקר, והם
נשארו בבית הדודה ללון. להפתעתם היממה
שהעבירו עם התינוקת בפתח תקווה, היטיבה
מאוד את מצבה. לא נשאר לרופא אלא -
לאבחן, שאוויר הים של תל אביב לא בריא
לתינוקת הקטנה. תוך ימים אחדים עברה -
המשפחה לגור בבני ברק. תחילה התגוררו
בבית של אחות של אמא, ובמהרה עברו לבית -
משלהם.
נילי התחילה בבני ברק את כיתה ב'
בחינוך הממלכתי דתי. בכיתתה היו רק בנות, והבנים - -
היו בכיתה נפרדת .
כשסיימה את התיכון, התגייסה לצה"ל
בניגוד לחברותיה, מכיוון שלא הייתה דתיה ולא
רצתה להצהיר. הבית קיבל זאת כמובן
מאליו, אבל בסביבה הדתית של בני ברק היה זה -
יוצא דופן, ורק עוד בת אחת מהכיתה
התגייסה איתה.
בתחילת השירות הוצבה לשמש כפקידה של
קצין חינוך ראשי בגדנ"ע, אבל התפקיד
הפקידותי תסכל אותה והיא ביקשה מהקצין
לעבור לתפקיד ביצועי. כך הגיעה לקור ס
מד"נ יות מדריכות גדנ"ע . -
באותם ימים היה הקורס הזה, היחיד
בצה"ל שעירב בנים ובנות יחד .
הרבה קיבוצניקים שנפלו מקרבי הגיעו
לשם, וביניהם לא פחות ולא יותר שלושה בנים –
מקבוצת "זית" בעין שמר : -
המ"מ גדעון אברהמי, המדריך אבשלום
גינת והמדריך אבנר ארבל (שהתחיל א ת
השירות הצבאי בצנחנים ונפצע).
נילי לא הכירה אז קיבוצים ולא הכירה אז
קיבוצניקים, אבל אבנר רצה להכיר אותה
וביקש מגדעון המפקד לשלוח אותם יחד
לא"ש ליל ה...
במשפחת ארבל נחשב גדעון עד היום כאחראי
הישיר על הזיווג המופלא הזה.
בל"ג בעומר של שנת 1963 נישאו
נילי ואבנר והקימו את ביתם המשותף בעין שמר. -
אין זה דבר של מה בכך, לחתן קיבוצניק
מ"השומר הצעיר" עם בת ממשפחה מסורתית -
בבני ברק, ושני הצדדים נדרשו לעשות
התאמות : -
אם עד אז היו הזוגות הנישאים עורכים
חופה וקידושין מחוץ לקיבוץ בלשכת הרב, הפעם
בגלל משפחתה הגדולה והדתית של נילי,
נאלץ הקיבוץ, שומו שמיים, לאפשר לראשונה
לרב זרצקי להיכנס לתוך הקיבוץ ולחתן את
ה זוג הצעיר קבל עם ועדה.
מזכיר עין שמר שהשיא את הזוג כמנהג
המקום, ניצל את ההזדמנות כדי לשאת באותו -
מעמד נאום קשה נגד הדת והדתיים, עד
שדודתה של הכלה, קמה ועזבה את החתונה ולא
דיברה עם המשפחה חודשים ארוכים.
את נילי כל זה לא עניין במיוחד. כמו כל
הכלות הצעירות, גם היא רצתה רק דבר אחד –
ללבוש לערב אחד שמל ת חתונה מפוארת
ויפה! נילי בחרה שמלת קרינולינה כמו בסרט
"חלף עם הרוח" עליה חלמה מאז
ילדותה, אבל אבנר לא ידע מה לעשות ואם זה בכלל
מותר בקיבוץ. שבתאי אבא של אבנר התנגד
לשמלה, כי חשב שזה בורגני מדי ולא מתאים
לקיבוץ של "השומר הצעיר". מה
עושים ? -
קבוצת "זית" ערכה ישיבה
בנושא והחליטה שלנילי מותר, ושבתאי נכנע בתנאי שנילי לא
תלבש כפפות .
הכלה הנרגשת צעדה ב ליל הכלולות, מביתם
של מלכה ושבתאי (בשכונת הרכבת) על
הכביש העולה לחדר האוכל, עם השמלה
השנויה במחלוקת. לאורך הכביש התאספו ילדי -
הגן והביטו בה המומים:
מעולם לא ראו אישה לבושה כמו נסיכה, וילד אחד אמר:
"את כל כך משונה" . -
מהחתונה המיוחדת הזו לא נותרה אפילו תמונה אחת.
כולן נשרפו בפילם של המצלמה, ושמלת הקרינולינה היפיפייה נשתמרה רק בזיכרון .
המעבר לקיבוץ לא היה פשוט לבת העיר.
חיי השיתוף היו זרים לה והגעגועים למשפחה
ולאורח החיים המסורתי היו גדולים.
בעיקר התגעגעה נילי בחגים, ובמיוחד בליל הסדר. -
זכור לה כיצד שוחחה פעם עם אליהו כפיר,
וכל אחד דיבר בערגה גדולה על הפסח
המשפחתי שלו. הפער בין התרבות בה גדלה
לבין זו שבקיבוץ, היה עמוק וקשה לגישור .
למעשה רק כאשר גדלו הבנות והתחילו לקחת
חלק בהופעות של לי ל הסדר בקיבוץ, -
התחילה נילי להרגיש שהחג הזה הוא גם
שלה.
הלינה המשותפת לא זכורה לה כטראומה
גדולה. הבנות נכנסו לבית הילדים כמקובל -
בקיבוץ, והזוג הצעיר ידע להעריך וליהנות
מהזמן הפנוי שניתן לו. בסוף שנות ה- 70 ,
כאשר הוקם בקיבוץ צוות לבדיקת ההיתכנות
של מעבר ללינה משפחתית, התנדבה נילי
להיות בצוות, ויחד עם סימה ריפתין ערכו
מסע ברחבי הארץ ללמוד ולשמוע רעיונות.
השתיים הגיעו אפילו לסמינר
"אורנים", אל גורו החינוך המשותף הגדול גדעון לוין.
ההמלצה של הצוות הייתה לעבור ללינה
משפחתית, אבל במזכירות הייתה התנגדות והעניין
ירד מהפרק. בינתיים.
בימים הראשונים שלה בקיבוץ, הוצבה נילי
לעבודה בפרדס ומונתה לחפש מזיקים ליד
שורשי העצים. משום שידעה להדפיס, עבדה
אח ר הצהריים גם במשרד הטכני. בהמשך -
עבדה בחדר אוכל, וזמן קצר בבית הילדים
עם רחל זמיר. - -
כאשר ניהלה את מחסן הבגדים יחד עם פרלה
כהן, הבינו שתיהן שאינן רוצות בכך -
שהחברים יסבירו וישכנעו אותן מדוע הם
זקוקים לתחתונים חדשים... השתיים החליטו
להפריט את תקציב הביגוד.
רוב החב רות עבדו באותן שנים בחינוך,
אבל נילי בחרה מסלול אחר:
היא עבדה ב"נרדי" בית מלאכה
למוצרי עור וניהלה אותו שנה, שנה אחת עבדה -
בחלבייה עם מרלן אלבז (העבודה הכי
יצירתית ומהנה לדעתה), הייתה אקונומית עם שרה
אשכולי )דודי ברכה היה קורא להן אז:
שרה גיבורת נילי( ו- 13 שנים ניהלה את מפעל
המגנטים )לשם כך למדה מנהל עסקי בבית
ברל(. שנתיים הייתה נילי מזכיר ת קיבוץ בזמן - - -
משבר הקיבוצים הגדול, יחד עם אבישי
גרוסמן )זו העבודה הגרועה ביותר מבחינתה, כי
איננה עבודה יצרנית(. ימיה במזכירות,
היו ימי הסדר הקיבוצים הראשון, שהיה הסדר
בעייתי מאוד. במחאה נגדו יצא הקיבוץ
בהמוניו להפגנה היסטורית בתל אביב. -
13 שנים נוספות, ניהלה נילי את בית
דורות. אחרי שנים של לקיחת אחריות בעמדות -
ריכוז וניהול שונות, יצאה בגיל 70
לפנסיה.
בשנים בהן ניהלה את בית דורות, לקה
אביה באירוע מוחי, והיא זכתה להביאו לבית- -
דורות בעין שמר ולסעוד אותו ב- - 7
השנים האחרונות לחייו. בעקבותיו הגיעה גם אמה
לקיבוץ, שכרה דירה וחיתה כאן לצד
משפחתה 14 שנה. שני ההורים קבורים בבית-
הקברות של הקיבוץ.
את דרכה במילוי תפקידים בקיבוץ, התחילה
נילי בוועדת חברים והופק דה על תחום
היובלות. באותם ימים כל חבר שהגיע לגיל
עגול ) 50 , 60 , 70 שנים וכו'( קיבל מהקיבוץ
סכום כסף בהתאמה ) 50 , 60 , 70
לירות/שקלים וכו'(. תפקידה בוע דת היובלות היה
להביא לחבר/ה החוגגים את הכסף ובנוסף
מצרכים לעריכת מסיבת יומולדת, עוגה ועוף
מבושל.
חברי הקיבוץ לא חסכו ביקורת:
פעם חברה הודיעה לה שאם הייתה יודעת
שנילי תביא לה את העוף לא מבושל, לא הייתה
עושה מסיבת יומולדת. חברה אחרת החזירה
לה את עוגת הקוקוס שנילי אפתה לה, ואמרה
שאורחי המסיבה לא אהבו את העוגה. חבר
אחר אמר שתיתן את העוגה לבנו, כדי שלא
יידעו את גילו. את הכסף כולם לקחו
בשמחה .
בהמשך הייתה נילי שנים רבות בוועדת משק
(ההנהלה הכלכלית), לרוב כאישה יחידה, -
וריכזה את ועדת חינוך.
לאורך השנים הרבו נילי ואבנר לנסוע
לחו"ל, הרבה פעמים יחד עם שמחה ועלי אלון.
אבנר ושמחה היו מחפשים דילים, כי לשמחה
היה כשרון מיוחד במציאת דילים מהיום
למחר, ונילי ועלי היו מצטרפים
בספונטניות .
פעם, כשנילי עבדה בבית דורות והייתה
עסוקה מאוד לקראת ערב ראש השנה, הגיע אבנר - -
בצהריים ושאל אותה אם הייתה רוצה לנסוע
לפראג. נילי אמרה שהיא מאוד רוצה ואבנר
ענה: "ובכן, אנחנו טסים
הלילה".
כיום נילי הכי אוהבת לסרוג ולקרוא
ספרים, וביתה מלא בעבודות היד היפות שלה. לאורך -
השנים למדה גם רקמה, וויטראז' וקרושה.
ההישג הכי גדול בחייה לדעתה, הוא
המשפחה שהקימה, הכוללת לדברי אבנר שלוש בנות
ובת :
איריס חיה בעין שמר – -
ענבל גרה בכרכום מעל הכנרת –
רוני חיה בפתח תקווה – -
כנרת חיה בקיבוץ דן –
לנילי ואבנר 10 נכדים, וכל שבוע מתכנסת
המשפחה לארוחה, בה יושבים בחברותא,
צוחקים, מספרים זיכרונות, משחקים ביחד
ומארחים את משפחתו של אבנר. גם אחיותיה
של נילי מגיעות לבקר ע ם משפחותיהן,
ואז מוציאים את ערכת הכלים הכשרים ועורכים
חגיגה צמחונית כיד המלך. -
"יש לנו מזל שיש לנו משפחה כל כך
מ גובשת", מסכמת נילי כמעט - 60 שנים משותפות.
"האירועים שהבנות מרימות הם
מקוריים, מקסימים ומרחיבים את הלב, וגם בימי השגרה
הבנות עוטפות אותנו ונותנות מענה לכל
צורך שעולה. אשרי האדם שזוכה בחייו לאהבה
ומסירות כאלו".
בתמונה מימין לשמאל ,
עומדים: איריס, רוני, אבנר, ניל י
יושבים: איה, שבתאי, מלכה, ענבל, כנרת
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!