ביום ראשון השבוע הלך לעולמי הצלם פטר מירום בגיל 102. מירום היה חתן פרס ישראל לצילום לשנת 2010. ספרו "שירת האגם הגווע" שיצא לאור ב-1960 מהווה דוגמה לצילום נוף בנוף הישראלי 

מירום נולד ב-1919 ביאבור שבשלזיה, גרמניה. ב-1934 כשהיה בן 14 עלה לארץ עם אביו וב-1938 התיישב בקיבוץ חולתה. בקיבוץ עבד כדייג. בשנת 1935 רכש מירום מצלמת כיס והחל לצלם כחובב. כיוון שעבד כדייג צילם את אגם החולה ואת ייבוש האגם בין השנים 1951 ל- 1958.

את מקצוע הצילום רכש תחילה כאוטודידקט מספרות מקצועית וממגאזינים לצילום וב- 1957 השתלם בצילום בצרפת, במעבדה שהדפיסה עבודות לצלמים מקצועיים. באותה תקופה הוציא את ספר הצילום הראשון שלו "הרפתקה באגם" וכן ספר הילדים "הבובה זיוה". תצלומיו מסדרת "שירת האגם הגווע" הוצגו אז בתערוכה במוזיאון תל אביב לאמנות, אחת מן התערוכות הראשונות של צלם ישראלי במוזיאון.

באמצע שנות ה-60 צילם אלבום עירום בשחור לבן, הראשון בארץ לצלם אלבום מסוג זה. ספרו "שירת האגם הגווע" נמכר ב-30 אלף עותקים ומצא דרכו לאלפי בתים בישראל. 

מירום צילם לאורך השנים את נופי הארץ ועיסוקו היה לאחד הענפים הרווחיים בקיבוץ. הוא צילם אלמנטים גרפיים בטבע, כמעט ללא נוכחות אנושית. 

בשנת 2000 זכה בפרס על מפעל חיים בצילום מטעם מוזיאון ישראל. בשנת 2010 זכה בפרס ישראל לצילום. מנימוקי השופטים להענקת הפרס שניתן לו על תרומתו הייחודית לצילום ישראלי: "פטר מירום חולל מפנה בצילום הישראלי החל מראשית שנות ה-60 באמצעות עבודתו יוצאת הדופן וחדשנותו בנוף הצילום התיעודי-ממסדי בן התקופה. 
מירום פיתח ראייה פיוטית לטבע בתפארתו ולסכנת הפגיעה בו, ושילב בעבודתו שאיפה לערכים צורניים על גבול המופשט (…). 
אהבה אמיתית לנוף הארץ חברה ביצירתו של מירום להכרה העמוקה בסגולתו של הצילום וביכולתו לגלם ולכונן את כושר ההתבוננות האנושית (…) מירום שינה את פני הצילום הישראלי כאשר פרסם לפני יובל שנים את ספר תצלומיו "שירת האגם הגווע"(…) בצבעי שחור לבן ובשפע גוני אפור, ללא תיאורי דמויות אדם ובליווי מילים מעטות בלבד, לא נמצא בספר ולו שמץ מן האתוס הישראלי דאז(…). מירום התגלה בספרו לא רק כצלם יוצא דופן אלא גם כאקולוג שהקדים את זמנו (…) הוא ידע למזג בין תיעוד לפיוט, בין קשר למקום לצער על היעלמותו, בין אהבת הארץ לאהבת היצירה הצילומית". 

מירום היה נשוי לחנה, אותה הכיר בקיבוץ חולתה, עד מותה בשנת 2000. פטר השאיר אחריו שלושה ילדים, שמונה נכדים ו- 12 נינים. הלוויתיו נערכה בקיבוץ חולתה.