חברי מענית נזכרים בעין שמר
18/03/1950
ליאורה ראובניהיינו הקבוצה הראשונה ממענית שהצטרפה למוסד והתאחדה עם קבוצת "שקד" מעין שמר. אני -
זוכרת שעין שמר השתדלו לתת לנו הרגשת בית, בעיקר ההורים של ילדי הקבוצה. בעיקר אני -
זוכרת את החינוך הנוקשה והקשוח לעבודה. כנערה הייתה לי תחושה שעין שמר הוא קיבוץ מאוד -
ערכי ותרבותי, אבל אף פעם לא קינאתי. הבית שלי היה מענית . -
אני מאחלת לחברי עין שמר שתצליחו בקליטת בנים ובני בנים. במענית הדגש שהושם על - -
קליטת בנים ונכדים הוכיח את עצמו לתפארת .
מנחם ראובנ י
כצופה מרחוק התרשמתי מערבי התרבות והחגים היפים, שמדי פעם יצא לי להשתתף בהם.
הערכתי מאוד את מוסר העבודה הגבוה והתרשמתי שהעבודה בעין שמר היא ערך עליון. ראיתי -
אנשים מבוגרים מאוד, ממשיכים לעבוד שנים רבות אחרי "גיל העבודה" .
מרים גרין(ממשפחת איתן)
מאחלת לעין שמר שיהיה להם ממה לחיות מלבד ההכנסות מהצומת; שיקלטו בנים ובנות -
שרוצים לחזור לפני שקולטים תושבים ואנשים חיצוניים.
מרים מצטערת על בנייה בשיטת "בנה ביתך" במקומות ציבוריים בקיבוץ, אשר פוגעת בנופי
ילדותה .
מירה כהן
כשהיינו ילדים באמצע שנות ה- 50 , היינו עסוקים בסיפורי השואה. גניה סל היתה המטפלת שלנו
והיא סיפרה ולא חסכה מאיתנו, ותמיד חשבתי לעצמי שאם הגרמנים יגיעו לעין שמר, אברח ואסתתר בהרי מענית במערות שטיילנו בהן - .
נו, ומה רוצה הגורל? שהגעתי למענית בנסיבות שמחות ומאושרות , והיום אני רואה את עין שמר, מקום הולדתי ואהבתי עד היום מנגד .
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!