אחד במאי 1987
01/05/1987
כבר כילד מאוד הרשימו אותי אירועי האחד במאי בקיבוץ המפקד, תליית הדגל האדום -
ברחבי הקיבוץ ועל מגדל המים, יום החופש וההתרגשות סביב חג הפועלים בקיבוץ -
ובארץ.
במוסד כבר הייתי מעורב בטקסים מקומיים, מצעדים באזור ובת ל אביב, וידעתי כבר בעל- -
פה לשיר את האינטרנציונל...
לאחר הבחירות לכנסת והמהפך ב- 1977 , התגייסנו במוסד ביחד עם כל המער"ך בארץ,
להציל את ההסתדרות בבחירות של אותה שנה והפעם נחלנו ניצחון גדול ואדום, שהחזיר
כבוד להגמוניה. כמות הדגלים האדומים שנתלו בארץ בקמפיין הבחירות הזה, הייתה
עצומה וללא פרופורציה לתקופה.
בשנת הי"ג שלי, שנת 1980 , נערך אחד ממצעד י אחד במאי הגדולים האחרונים בתל-
אביב, שמאוד הרשימו את כולם בארץ ובעולם.
בעבודתי במפ"ם בשנות ה- 80 השתתפתי במצעדים האחרונים שנערכו באותה עוצמה, וכן
הפקתי במסגרת מפ"ם הפגנת "ענק" בכיכר רבין באחד במאי 1987 (הגיעו מאות...).
לאורך השנים יצא לי לתלות על מגדל המים את הדגל האדום לצד דגל ישראל , וכן לארגן
ביחד עם חגי ארליכמן ז"ל שני מפקדים על הדשא הגדול (בתמונה) .
גם היום אני מרגיש יום מיוחד וכבוד גדול באחד במאי, למרות שהרבה השתנה כאן. יותר
מכל, האחד במאי קיבל משמעו ת אישית ומיוחד ת עבורי, מאז האחד במאי 2012 , תאריך
פטירתה של אימי היקרה והאהובה גניה ז"ל .
קָדִימָה, קָדִימָה, קָדִימָה -
צוֹעֶדֶת חֲזִית אֲדֻמָה .
לִקְרָב אַחֲרוֹן אֶת הַדֶגֶל הָרֵם,
פּוֹעֵל וְעוֹבֵד אֲדָמָה!
דֶגֶל אָדֹם, דֶגֶל קָדִימָה,
דֶגֶל אָדֹם נִשָא אֶל הַשְחָקִים
וְהוּא יוֹבִיל אוֹתְךָ תָמִיד קָדִימָה
כָל הֶעָמֵל לִקְרַאת הַנִצָחוֹן.
חמי סל