פעם כשהיינו פועלים צעירים במפעל הגומי | זמיר גולן
פעם כשהיינו פועלים צעירים
במפעל הגומי
של הקיבוץ
הייתה הפסקת חשמל,
באמצע היום
והיינו אמורים להתבאס
כמו מנהל מחלקת הצינורות
שסינן בתסכול מהול בבוז
"סעמק !!! איזה בזבוז"
אבל תכלס שמחנו נורא
ואמרתי , בואו נזוז
ונמלטנו מעולם הפיח התעשייתי
אל מגרש הגרוטאות בחוץ
והיה גשם מבול
ואוויר רך וצלול
והלכנו בין יצורי מתכת ענקיים
שהיו מוטלים באדמה
אל מול הקיר המתקלף
כמו הפיל סלבס
של מקס ארנסט
וחצינו את עצי הגויאבות
והתפוז
והשיח המטפס
אל המדרכה
המובילה לבית הנוער הישן
ובין רגע החלקנו אל תוך
עולם של קסם גנוז
ושמנו על הפטפון
את
since I've been loving you
של לד זפלין
והסולו גיטרה של ג'ימי פייג'
התערבב לי
עם כל הפיח וגשם, והבלוז
בייבי הלב שלי שבור
ובמפעל נשרף הפיוז
והרגשתי
וכמו האיש בשיר
שעובד seven eleven
כל יום, כמו עבד
רגע לפני האשפוז
ואין לו שום דבר בחיים
לקוות או לחלום
רק הנערה שהוא אוהב
והוא
about to loose
ואולי זה היה הרגע שהבנתי
שמוזיקה
זה הדבר היחיד
שיכול להפוך יאוש ליופי
וכאוס לחרוז
ופיח וגשם
לבלוז
ואפילו שאז בדיוק
התקשר מנהל המחלקה
ואמר לנו לשוב
אני נשארתי שם
ואולי אני עומד שם
עד היום
בהפסקת החשמל ההיא
מנסה לזוז
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!