ירדנה | ניבי מרקם

 

השעון המעורר צילצל, שח לו שלא סתם ניעור, נרגש, פעימות הלב מהירות. נזכר שעליו לצאת לסקר, היום יום שישי. המצעים החמים נשאו את ריח הלילה הבשום והבשרים. פרש את ידיו לצדדים וידע שגם הבוקר הקדימה אותו והשכימה לצאת לעבודתה בלא שיחוש בכך. חש כעין עלבון על שננטש וישן שקט בלא שהרגיש. את הציוד הכין עוד בערב קודם. בקרטון ארז את ארוחת הבוצר (בוקר צהריים), הוציא מהמקרר שני בקבוקי מים תואמים לכיסי התרמיל. בתרמיל ארוז הציוד הקבוע: מעיל דק מקופל לחבילה קטנה, נייר טואלט, משקפת, תנ"ך. רחץ מול המראה, משח פניו בקרם מגן והתלבש, גרב זוג גרביים כפול ונעל את נעלי ההליכה, רק לא לשכוח את כובע הקש. הוציא את כל הציוד אל מקום המפגש הקבוע תחת האלון סמוך לדרך בשכונה. בחן שוב במחשבתו את רשימת המצרכים ודברי המזון, חשוב שיספיק לכולם, לצעירי הסוקרים יש תיאבון גדול. בשעה אחת עשרה כשניפגש בצל עץ שיטה או מצוק סלע או בצלה של סככה מאולתרת.

כל הסקר הזה הוא הליכה תוך סריקה בעיניים של נופים וחיפוש ריכוזי חרסים ושרידי בנייה המעידים על קיום ישוב בזמן העתיק.

במשך שנים רבות רכש ניסיון רב בשדה, אהב את הנופים, המפגש, הדיונים, הפסקת הסעודה, מדורה קטנה, קומקום תה מעשבי מרווה משולשת או זוטה לבנה, קנקן קפה חריף ללא סוכר שמרגיע את הגוף מעייפות המסע וסערות החוויה.

הסטודנטים הצעירים והידידים הבוגרים המתינו כפי שסוכם ערב קודם ונאספו אל תוך הג'יפ התכול העטוף בברזנט בהיר בלוי. את כל הציוד ותרמילים ערמנו כך שבדוחק היה מקום לכולם. לעיתים קרובות נאלצו לוותר על חברתו של סטודנט בגלל בעיות מקום. כל אחד נכון להיטלטל בדוחק ובלבד שלא יחמיץ את אותה חוויה.

נוסעים בואדיות מואפלים אפלת בוקר, שעדיין אינה מעידה על שחר קרב, צינה עוטפת את ואדי ערה. כביש הסרגל, התענכים, גולשים אל עמק חרוד ואל ערפילי חלב ומשבים חמים המבשרים בוקר, עמק בית שאן, במאפיה מקומית קונים לחם שחור טרי, בקעת הירדן.

מעבר לגדר עדרי צבאים, צבי ארץ ישראל, שועל מצוי נס על נפשו אל מסתור נקיקי סלע, חסידות שנתאחרו, כל אחת מסיבתה, רועות במדרון. ירדו אל דרך עפר, יש שם קבוצת עצים מאחורי הטרסה מקום טוב להסתרת הג'יפ. גם הנהג חשב כך, שילב בהילוך איטי והגיע עד מכסה עצים סמוך לטרסה דומם.

הכל יצאו משמיעים קולות חריקה, מותחים אבריהם. מישהו הוציא טרמוס ומזג קפה לכוסות זכוכית שהוצאו מארגז פעולה צבאי. אי משם הביאו עוגיה והורגשה התאוששות כללית. על מכסה המנוע נפרשה מפת האזור, אחד על חמישים אלף. התחלקו לחוליות וקבעו מפגש בשעה אחת עשרה בג'יפ. העמיסו ילקוטיהם על הגב, הקשישים יותר הצטיידו במקלות הליכה ויצאו אל מסע הסקר כפי שתוכנן.

עוד בגדת הואדי לפני שהתפצלו נגלתה לעיניהם שרידיה של מדורת ציידים וסימנים ברורים של שחיטה ליד המוקד. לא צריך דמיון רב על מנת לדעת מה התרחש שם. לא רחוק משם ליד סלע בולט הרמנו שני תרמילי ג'יפט אדומים, שרידי ירי נפשע. במעלה השלוחה ניגלו עקבות גלגלי ג'יפ המעידים על כניסה ויציאה לשטח הפראי. התפרסנו וצעדנו מערבה לאורך השלוחה. שיחי רותם מדברי פורחים ומשטחים של מרווה דגולה בגמר פריחה, ירוק משובב עין ונפש. שארי קרחות ומרווחי קרקע שדי בהם עבור מי שבקי בסקירת האדמה בתורו אחר חרסים עתיקים או שרידי מבנים.

מה עושות האיילות בלילות?  הן עוצמות את עיניהן הגדולות. הן שולבות את רגליהן הקלות, ישנות האיילות בלילות. התנגנו בתוכו קטעי פזמון. האתרים הארכיאולוגיים נמצאו מעט זעירים, אך ריכוזי גללים של צבאים נתנו הרגשה שהם משוטטים בארץ הצבי. עוד גבעה אחת ועבר היום. פסעו סוקרים ריכוזי עיריות וגיזה, שיחים נמוכים דוקרניים, דגנים ירוקים. היו משיחים בנושאי תנ"ך וחלוקה למחוזות וכבר ידעו כי עליהם לשוב. כשהגיעו לפסגה קרני שמש אחר הצהריים האירו בצהוב-כתום את ביתרונות החוור ברכות. פתע בלם אותו הצעיר בלחש צועק. אתה לא רואה? הביט סביבו, היטה ראשו לצד, בחן מכל הזוויות. מה הכוונה? אני לא רואה. תראה, סמוך לשיח הקוצני. לפתע צדו עיניו גור עופרים שמוט ראש, מוטל חסר אונים. הם, הציידים המנוולים צדו את אימו והנה הוא מוטל גוסס ברפיונו. הרימו על כפות ידיו וקירבו אל חזהו בחיבוק, בחן ומישש, שמע פגיעה, היא נקבה, לחש. הובלנו אותה אל הג'יפ פרשנו לה שמיכה. בערך באותו זמן החלו כל החוליות להיאסף אל הג'יפ וראו את "השלל". העופרה שכבה על השמיכה שמוטת אברים, ראשה נח על רגליה הקדמיות. בטח, אמר בחרון, צדו הציידים הדרוזים את אימה והותירו אותה חסרת אונים, לולי אנחנו הלילה היה בא קיצה. עם ערב הביא אותה לקיבוץ. ריפדו לה בקש את עמדת הביטחון הבנויה ליד משק הילדים. תנור חימום גבוה מעליה. הרים טלפון דחוף לווטרינר שיבוא להדריך כיצד יש לטפל בה. כבר אז ידע שיקראו לה ירדנה מפני שנמצאה בבקעת הירדן על גבעה המשקיפה אל נהר הירדן. לא היה צריך לגעת בה, אמר הווטרינר, זאת דרך התגוננות של הצבייה הממליטה, היא עוזבת את ולדה מוחבא במסתרי העשב ורק בלילות באה להיניק אותו בחלבה. כאב לו כשהבין את גודל אי ההבנה, נושא על כתפיו את עול המשגה. קיבל הנחיות כיצד להכין חלבית בריכוז המתאים לעופרים. בשעת ההנקה יש לשפשף בצמר גפן לח את עכוזה של ירדנה כדי לשפר את חילוף החומרים.

ביום ראשון בבוקר נכנס לכיתה, נושא את ירדנה בידיו ומתאר את כל הסיפור לילדים, כיצד שגה ונטל אותה "מחיק" אימה וכמה חשוב להאכיל ולטפל בה ולנסות להחיות אותה. הילדים היו נלהבים, ערכו רשימת תורנות טיפול בעופרה, כל שעתיים ילד אחר מאכיל ובת זוגו מלטפת מתחת לזנב הנע במהירות והנאה מצד לצד. אחר כך מתחלפים בתפקידים. הילדים צבאו על המקום הצר, נאבקו ביניהם על הזכות להאכיל, לטפל ולנקות לירדנה. תלו על קיר הכלוב דף נייר ורשימת תורנים. במשך חודש שלם צברה העופרה גודל, דילגה וקיפצה בכלא הצר ונראה שטוב לה עם הילדים המשפיעים עליה את חיבתם ואהבתם.

לילה אחד פקדה את הקיבוץ סופה עזה, גשם וקור. ביקר את ירדנה בלילה, מבוסס במגפיו והיא נראתה בריאה, טובת לב. עם בוקר סר שנית אליה והנה אשר יגור בא. העופרה שכבה על מצע הקש מתוחת איברים, עיניה הגדולות מביטות בו במבט קר מימי.

ירד גשם דק, הניח את העופרה בקופסת קרטון ובא עם הקופסא אל הכיתה. ילדים! אמר בראש מורכן ובקול כבד, קרה לנו אסון, ירדנה שלנו מתה הלילה. אחת הילדות התחילה ליבב חרש. הילדים שקטו מצהלות הבוקר ואז אמר להם: בשעה תשע נקבור אותה.

בשעה היעודה נאספו כל ילדי חברת הילדים, הגשם לא חדל, תחת מטריות צבעוניות הלכו בתהלוכה בעקבותיו והוא נושא את קרטון המתה עד שהגיעו סמוך לעץ הברוש הגבוה, שם חפר באדמה הבוצית, הניחו את הקרטון וכיסו באדמה. הילדים הביאו אבנים ופרחים וסידרו מצבה פרחונית. קבעו שלט דיקט. בגיר צבעוני כתבו עליו ירדנה. ילדה אחת קראה דברי הספד: היית עופרה יקרה, ירדנה, אהבנו אותך מאוד, האכלנו אותך מבקבוק וניגבנו לך את התחת, את נענעת בזנב בשמחה ודילגת על ריפוד הקש. לא נישכח אותך ונדאג לקבר שלך שיהיה יפה ונחמד, ושלום!

 

                                                                                    ניבי מרקם