מכות | זמר גולן
האדם הולך ומקבל מכות,
מכים אותו צירי רחמו
מכה הרופא בלידתו
ילדי הגן
והמורים
עד שמקיץ מילדותו...
ואז מכה הנערה שעזבה
ומכה הניצוץ שכבה
מכה בו מי שחלם להיות
ומכה זה שנשקף במראה
מכים בו אהובתו
ובני ביתו
ומכים בו קמטיו,
אכזבותיו
ונדודי שנתו
מכים בו היאוש
ובדידותו
והוא עצמו
ולבסוף מכים בו רגבי עפרו...
האדם הולך ומקבל מכות
אבל עם כל מכה
הוא יוצא מתוך כבלי רוחו
והוא קם
ועומד
מול הים האדום
מול שמיים ריקים
מול שתיקת החולות
הוא שואל וצועק ונופל
עד שיפתחו לו
שערי הדמעות
נפלא