פרופ' אדם זרטל: הארכיאולוג שהלך בעקבות התנ"ך וגילה את מזבח יהושע בן נון

פרופ' אדם זרטל, אחד מחוקרי הארכיאולוגיה הבולטים של המזרח הקדום, הלך לעולמו בגיל 79. זרטל, בן קיבוץ עין שמר, היה ידוע בתגליותיו השנויות במחלוקת, אשר קשרו בין ממצאים ארכיאולוגיים לאירועים המקראיים. מחקריו, ובמיוחד "סקר הר מנשה", שינו את הבנתנו לגבי התקופות הקדומות בארץ ישראל. הלווייתו תתקיים ביום שלישי בקיבוצו.

מילדות בקיבוץ לשדה המחקר הארכיאולוגי

פרופ' זרטל נולד בשנת 1936, בן למשפחה ציונית בעלת רקע אידיאולוגי מובהק. אביו, משה (מייטק) זרטל, היה עיתונאי וממנהיגי תנועת "השומר הצעיר" בוורשה. את ילדותו ונעוריו בילה בקיבוץ עין שמר, ובתחילת דרכו האקדמית למד כלכלה וחקלאות.

במהלך מלחמת יום הכיפורים שירת זרטל כקצין הנדסה ונפצע באורח קשה בקרבות על תעלת סואץ. הוא נאלץ לעבור תהליך שיקום ממושך, ובמהלכו מצא מפלט בלימודי הארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב. הפציעה אמנם הותירה אותו נעזר בקביים למשך שארית חייו, אך לא מנעה ממנו לצאת לשטח ולהוביל אחד מהמחקרים הארכיאולוגיים המקיפים ביותר שנערכו בארץ.

מפעל חייו: סקר הר מנשה

בשנת 1978, במקביל ללימודיו, החל זרטל את "סקר הר מנשה", פרויקט מחקר שאפתני שנמשך למעלה משלושה עשורים. במסגרת הסקר, צוות החוקרים עבר רגלית בכל אזור צפון השומרון, תיעד ורשם את כלל האתרים הארכיאולוגיים, מאתרי יישוב עתיקים ועד דרכים, גתות, ובורות מים. זרטל תיאר את השיטה באומרו:
"ההליכה היא השיקום שלי. אנחנו הולכים רגלית וממפים כל פרט – זוהי הדרך היחידה לבנות תמונה היסטורית אמינה."

הסקר הניב תובנות חשובות על התפתחות היישוב בארץ ישראל, כולל תקופת ההתנחלות וגיבוש הזהות הלאומית של עם ישראל.

המזבח בהר עיבל – תגלית ארכיאולוגית מהפכנית

התגלית המפורסמת ביותר של זרטל הייתה המזבח בהר עיבל, שנמצא בשנת 1980 במהלך עבודות הסקר. לטענתו, מדובר במזבח שהקים יהושע בן נון בהתאם לציווי המקראי בספר דברים ובספר יהושע.
הממצא – מבנה אבן מרובע הכולל כבשן ועליו שרידי בעלי חיים טהורים – תאם לדעתו את התיאור המקראי של הקרבת קורבנות. ב-1983 כונתה התגלית "הגילוי הארכיאולוגי המשמעותי ביותר מתקופת התנחלות בני ישראל בארץ".

עם זאת, הממצא עורר ויכוח עז באקדמיה. חוקרים אחרים, ובראשם פרופ' ישראל פינקלשטיין, טענו כי מדובר במגדל מבוצר מתקופה מאוחרת יותר ולא במזבח מקראי. למרות הביקורת, תומכיו של זרטל, במיוחד בציונות הדתית, ראו בו אישור לאמיתות הסיפור המקראי.

תגליות נוספות וחידושים במחקר

מעבר למזבח בהר עיבל, זרטל זיהה את העיר הרומית ארובות-נרתבא במערב השומרון – אתר בקנה מידה של מצדה שלא היה ידוע עד אז. בנוסף, הוא חפר באתר "אל-אחוואט", אותו זיהה עם "חרושת הגויים", מקום מושבו של המצביא הכנעני סיסרא.

תגלית מסקרנת נוספת הייתה גלגלי הענק בבקעת הירדן, תבניות של כף רגל עצומה החקוקות בקרקע, אותן פירש כאתרי פולחן קדומים – אולי רמז לשימוש בהן בתקופת ההתנחלות.

הקשר בין התנ"ך לארכיאולוגיה – ויכוח בלתי נגמר

זרטל היה מהבודדים באקדמיה שהתעקשו לשלב בין הממצא הארכיאולוגי לטקסט המקראי. הוא סבר כי המקרא הוא מקור היסטורי לגיטימי וכי ההתעלמות ממנו מסלפת את התמונה. בעמדותיו התנגש עם חוקרים שניסו להפריד לחלוטין בין מחקר מדעי למסורת הדתית.

ב-2005 כתב במכתב גלוי:
"הארכיאולוגיה המקראית התרסקה בשנים האחרונות. מדענים מנסים לנתק את המקרא מהמחקר, וזה גורם לאובדן עניין ציבורי בממצאים החשובים ביותר."

עם זאת, הוא לא חשב כי מחקריו צריכים להיות מנוכסים לזרם פוליטי או דתי מסוים. בשנת 2012 אמר:
"אינני רואה באתר בהר עיבל רק תגלית ארכיאולוגית. אני חושב שהוא מביא לידי ביטוי את ראשית המונותאיזם, של כל הדתות."

השפעתו ומורשתו

בשנות ה-90 עמד זרטל בראש החוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, שם לימד והנחיל את גישתו הייחודית לדורות של חוקרים וסטודנטים. הוא פרסם מאמרים רבים וספרים, שהרחיבו את התפיסה ההיסטורית על תקופת המקרא.

למרות הוויכוחים, אין ספק כי זרטל שינה את פני המחקר הארכיאולוגי בישראל.
הוא היה חוקר פורץ דרך, איש של שטח, שלא נרתע מהמחלוקות סביב ממצאיו.
מותו של אדם זרטל הוא אובדן גדול לעולם המחקר, אך תגליותיו ממשיכות לעורר עניין ולהשפיע על ההיסטוריוגרפיה של ארץ ישראל.

יהי זכרו ברוך.