בתור עובדת בארכיון אני רוצה לציין שכאבתי מאוד מאוד את הפסקת הופעתו של העלון. טוב עשתה המזכירות שהחלה...

כשהגענו עם חשיכה לאבו רודס היא נראתה לנו כעיירה של המערב הפרוע....למינזר המפורסם ע"ש סנטה קטרינה, אשר לרגלי הר משה, הגענו בערב חג לנזירים...

ב-16 במארס 1907, היום לפני 117 שנים, נולד בפולין יעקב (קובה) ריפתין. בגיל 10 הצטרף לתנועת השומר הצעיר, וכשעלה לארץ ב-1929 הצטרף לקיבוץ עין שמר.

סרט לבני מצווה של חג הקיבוץ. מדע בדיוני על מכונת זמן שזורקת את הילדים למיפגש עם העתיד שלהם

גם לאחר ששתה את כוס הקפה של הבוקר עדיין המשיך להתלבט. לפתע קם ממקומו ופנה לעבר משרדו של מנהל הקהילה. בעודו צועד, הדילמה קדחה במוחו והוא התקשה לקבל החלטה. לאחר שנכנס לחדר הפתיע גדי את עצמו כאשר אמר בקול רועד שהוא מוכן לוותר על ההזדמנות לקידום שניתנה לו על ידי מוסדות הקיבוץ וחוזר לענף המטעים בו עבד במהלך השנים האחרונות.

הייתה אז גם אחווה בין הקיבוצים השכנים - שלא כמו היום (אנשי עין-שמר מסרו את מיטב אדמותיהם כדי שלקיבוץ מענית תהיה משבצת קרקע ואת שאר האדמות שקנו בכספם מסרו, כחלוצים ציונים נאמנים, לק.ק.ל, לרשות הלאום. אלוהים אדירים, איזה תמימים! למה לא רשמו את האדמה שהפריחו בזיעתם על שמם, כמו שעושה כל חכם. והיום רוצים לקחת אותה מהם, ואפילו האדמה שהם ובניהם ייקברו בה אינה שלהם...)...

המשורר הנפלא, שהחל את חייו בקיבוץ עין שמר, התחנך במוסד החינוכי מבואות עירון שיש לי הזכות הגדולה ללוות אותו מתוקף עיסוקי מסיים את חייו בביתו בקיבוץ.

קיבוצנו, קיבוץ עין שמר מציין השנה 97 שנה להיווסדו. בעשר השנים הראשונות לא מצאו עדיין מים בשטח הקיבוץ והיו מביאים את המים בחביות על עגלה וסוסים מכרכור השכנה. לאחר חפירת באר א׳, נבנה מגדל המים ההיסטורי ע״י חברי הקיבוץ לפני כמעט 90 שנה לתפארת הקיבוץ, מגדל ששימש כמגדל מים חיים עד לפני הרבה שנים. להמשך קריאה...

ב-27 בפברואר, לפני 115 שנים, נולד בוורשה מייטק זילברטל - משה זרטל. למד בבית הספר העברי של ש.ל. גורדון והמשיך בגימנסיה העברית-פולנית "חינוך", במכון הפדגוגי-הממלכתי ובאוניברסיטת וארשה. מגיל צעיר היה פעיל בתנועת השומר הצעיר, וב-1932 עלה לארץ והצטרף לקיבוץ עין שמר.

המזבח בהר עיבל, תל ארומה, תל תקוע וסבסטיה, אותם חקר לעומק פרופ' אדם זרטל ז"ל, הם רשימה חלקית של אתרים היסטוריים שנהרסים דרך קבע ובאופן שיטתי על ידי ערבי השטחים ⋅

הגשה עצמית מס' 18– מגזין הווידאו של הקיבוץ הארצי | מרכז הווידאו גבעת חביבה, 1986

עיתון דבר⁩⁩ |⁨ 8 דצמבר 1933⁩

הגשה עצמית מס' 18– מגזין הווידאו של הקיבוץ הארצי | מרכז הווידאו גבעת חביבה, 1986

סרט ישן שנורית קישיק ואנוכי יצרנו עוד לפני ימי "פופקורן". הסרט עוסק בנושא הכי חשוב- בריאות! רבים מהמשתתפים כבר לא איתנו. תהנו

יום כיפור, שבת, 14.00. אזעקה והודעות ברדיו: "דובר צהל מוסר שסמוך לשעה 14,00, פתחו הכוחות המצרים והסורים בקרבות בסיני וברמת הגולן בשל פעילות מטוסים ברמת הגולן נשמעות צפירות בכל רחבי הארץ, אלו צפירות אמת..."

התברכנו במורים ומטפלות משכמם ומעלה, ועד היום אנחנו יודעים להכיר על כך טובה – שרה ויינשטיין היתה מטפלת של אחת השישיות שהרכיבה בהמשך את קבוצת "הדס", כשהי ו בני 11 חודשים בבית ה תינוקות. היא המשיכה איתנו גם כשהפכנו לגן, נכנסנו לחברת הילדי ם (עם הפסקה של שנתיים), עלינו למוסד החינוכי וע ד לסיום יב'. מטפלת אחת לאורך כל ילדותנו - כמעט – 18 שנה. שיא ייחודי בכל התנועה הקיבוצית.

תמונות מעין שמר ומייסדיה, באדיבות ארכיון יד יערי

פרנקה גבר, ציירת. נולדה 1909 עלתה לישראל 1933. נפטרה 1998. היתה ממייסדות קיבוץ עין שמר. אמם של ציבי ואביטל גבע.

בערב חג השבועות 1927 תרפ"ז, קם קיבוצנו עין שמר ע"י קבוצת הראשונים, קבוצת "עין גנים" עם הגיעה לחצר כרכור כפי שנקרא המקום ובו היו כבר חלוצים וחלוצות מ"קבוצת ברנר" שהמשיכו את הקבוצות שניסו להקים כאן ישוב יותר מ-10 שנים קודם לכן בארץ ישראל....

מוזמנים לרשום בתגובות מספר תמונה ושמות פרצופים שזיהיתם :)

בכות ילדינו בצל גרדומים את חמת העולם לא שמענו כי אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו. כי אתה בחרתנו מכל העמים מנורבגים, מצכים, מבריטים ובצעוד ילדינו אלי גרדומים, ילדים יהודים, ילדים חכמים, הם יודעים כי דמם לא נחשב בדמים ....

שיזף | 1978 ❤️ שיקמה | 1977 ❤️ אגוז | 1975 ❤️ חצב | 1974❤️ ניצנים | 1972 ❤️ אמירים | 1971 ❤️ צבר | 1969 ❤️ אילנות | 1967❤️ אלה | 1965❤️ שיטה | 1963 ❤️ אלון ב' | 1961 ❤️ תאנה | 1960❤️דקלים | 1958❤️ברושים | 1957❤️גפן | 1955❤️הדר | 1953❤️הדס | 1952❤️צאלים | 1951❤️ערבה| 1950❤️אשל | 1949❤️זית | 1947❤️שקד | 1946❤️רימון | 1943❤️קבוצת תומר | 1942❤️קבוצת אורן | 1941❤️קבוצת אלון | 1939❤️

עיניים לוהטות של ילדים מתבוננים בסקרנות ניבטו בפרה האומללה, רגליה נכפתו בחבל עבה אל גלגלת שהייתה קשורה לעמוד עץ זה התומך . משיכה חזקה בחבלים, הפרה נפלה מובסת על קרקע הדשן בדיר הצאן, עיניה בולטות מבקשות לחרוג ממסגרתן זועקת הייתה מרה כאילו יודעת את הצפוי לה.

היינו קבוצה שמחה. אהבנו לרקוד שורה של בנות מול שורה של בנים...

לא הרבה זכור לי, לא היינו כיתה רבת מעללים. תמיד קינאתי בקבוצות הגדולות מעלינו ומתחתינו. מבחינתי האישית המעבר למוסד החינוכי, היה תחילתה של תקופה יפה - בהרבה.....

לעלון 28.1.2023 , בידיים משולבות לכל רוחב השורה... חמודים . מימין לשמאל: שלומית אלפרוביץ', גדעון מאסטרו, רונית דנון, אורנה אשכולי, אילן בורלס, רעיה לביא, תמר ריפתין, עמוס בן אברהם וגלעד גולדמן. - חסרי ם: תלמה עצמון )ת בל"א(, אבשלום ב ן יהודה )ז"ל( ואיתן דגן )ז" ל(.

לפרוטוקול המלא כנסו...

רובנו היינו בני ובנות זקונים להורינו. החלום הקומוניסטי התנפץ לרסיסים באותה תקופה האידיאולוגיה שאכזבה והמצב הפוליטי לא היוו עוד מרכיב משמעותי באג'נדה החינוכית – של המורים, ו במקום מרכזי אצלנו עמדה ארץ ישראל על הטבע, הנופים והישובים שבה. - לא היינו למדנים גדולים ובכל זאת, אחת החוויות הזכור ות לי במיוחד היא המשפט – המרתק שעשינו על שאול ודוד.

חנן בן יהודה המורה שלנו, היה ידוע באהבתו לתיאטרון – - - והפליא בבימוי הצגות. בהובלה שלו העל ינו את "פינוקיו" בבריכת השחייה, כולל רפסודה ששייטה בבריכה. נהנ ינו מההפקה הענקית, שזכתה לתגובות אוהדות בקיבוץ. אגב, את פינוקיו שיחק יוסי בן מיור בכישרון רב...

כשירד השלג התכסו כל הדשאים בלבן. הלכנו בשיירה על הדשא מותירים עקבות בשלג עמוק בכעין תעלה, הברכיים רטובות. מגג הפח של בית הילדים רואים נטיפי קרח חדים, שקופים.

זוכרים??? כמה היה טעים???

מוזמנות.ים לצפות בתמונות...

עד שנת 1933 שבה נכרה הקבר הראשון בחורשת האקליפטוסים, נקברו חברי עין-שמר שנפטרו, במקומות שונים בארץ. החורשה היתה במרחק ש ל כ- 300 מטר מהקיבוץ של אותם ימים. הנקבר הראשון היה לוי שוסטק ז''ל, אביו של לוי יהב שנולד ימים אחדים לאחר מות אביו וניקרא בשמו. המצבה על קיברו של לוי שוסטק היא ייחודית בצורתה. בסערה עזה של חורף 1991 , נפל אקליפטוס ענק על המצבה ושיקע אותה באדמה.

מסע ויזואלי על ציר הזמן מוזמנים להתרשם ולהוסיף תמונות ומידע ...................

היו אלה ימי השכירות של חברינו בפרדסי מיכלסון ופינר שבמושבה. איגנץ הענק התבלט עד מהרה כאלוף מניפי הטוריה והותיר מאחוריו אפילו את הגברתן מבין הפועלים הערביים המנוסים.

היה זה בראשית שנות השלושים. היינו קיבוץ צעיר במושבה, עבדנו כפועלים שכירים בפרדסים, בבניין. החברות עבדו במשק בית אצל האיכרים.

במהלך שנות חייה של חייקה, לאורך המאה ה- 20 , שילשה אוכלוסיית העולם את עצמה,

למעופפות ולמעופפים, לחברות ולחברים, לחמי סל ומנו אלון ......

עזבתי את ביתי בזמוביץ עם התקרב הצבא הגרמני בהתחלת ספטמבר 7.9.1939, מתוך אי רצון להשאר תחת שלטונם. פניתי למזרחה של פולין ביודעי שאוכל להגיע לברית המועצות...

אז... חג סוכות הגיע, ויש סגר, זה באסה – אבל זו גם הזדמנות. אז השנה נהפוך את הסוכה שלנו לסוכת מייקרס! שיתוף פעולה של החממה האקולוגית בעין שמר עם חברת "טבע בפעולה" צילום ועריכה: טל בדרק

ברכה של חגית גרוסמן ושיר תשרי - אותו שרים רפי שפירא, יואל גרוסברג ועידן גלעד

המפגש נפתח בסיור בבית שהתחנכנו בו במשך מרבית שנותינו ב "מבואות-עירון", ונמשך במועדון- לחב ר בעין-שמר, שם צפינו יחד בסרט סיום יב' שלנ ו שביים יגאל ישראלי ז"ל, ובמצגת תמונות משנות המוסד .

על- כן, מה רבתה הפתעתנו, מה עצמה ריגשתנו עם הגילוי המדהים שזימנו לנו חכים ואהובתו ה"ברווזה" (כך כינינו אותה). וובל (כינוי לצריף חד-חדרי) קטן ובלה מזוקן שכן בין "הגן החדש" ו"בית-תומר".

יש משהו כל-כך אנושי ועם זאת כ ל-כך סוריאליסטי, בכך שרובנו זוכרים בדיוק של שניות איפה היינו ומה עשינו כשיצחק רבין נרצח, כשפרצה מלח מת יום-הכיפורי ם או כשאירע אסון התאומים... אסון נורא משנה עולמות, מתערבב בתוך פרטי חיים קטנים ואישיים...

מתוך פוסט של חצר ראשונים עין שמר ....

כשנעלם התברואן וקיבוץ שלם ובני נוער סרקו בשדות ובמטעים מחפשים אחריו, חוששים מפני הרע מכל, מצאוהו לבסוף, לאחר סריקה נוספת, תלוי בחבל וגופתו מתנדנדת על ענף גבוה של עץ שמוטי ומכתב פרידה בכיס מכנסיו, בו תאר את בדידותו וביקש סליחה מבני משפחתו.

בט"ו בשבט בחג האילנות כדאי אולי לזכור את העצים הנ"ל ולהתבונן באלבום תמונות שחור לבן שמעבר רחוק וזיכרון חלום ישן ירוק ירוק.

אח רדיו רדיו רדיו, אני חושב שלהוציא אנשים בשר ודם וספורט, מדובר באהבת חיי - - - . זה התחיל עמוק עמוק בילד ות, אז הכדורגל היה כל עולמי. ואם כבר כדורגל, א ז "שירים ושערים". שבת - רגילה הייתה כזו שבשעה שתיים הטרנזיסטור הקטן היה נדלק על רשת ב', ומונח אחר כבוד מאחורי הקורה.

השדרנים שהכי אהבתי ושאני אוהב במשך השנים הרבות שאני מאזין לרדיו , הם אלי ישראלי ז"ל ודורי בן זאב. ש ניהם לדעתי שינו את פני הרדיו בישראל רדיו שכיף לשמוע ולא רק רצינות - ופוליטיקה.

במשך כל השנים הדהד באוזני/ המאזינים אות הפתיחה הדרמטי של התוכנית: תרועת שופרות מתוך התהלוכה המלכותית באופרה "איאדה" של ורדי. בשיאה של התוכנית היו לה כמיליון מאזינים, ולקראת הורדתה מלוח המשדרים - כ- 250 אלף . אדם ואני השתתפנו פעם בתוכנית וגם זכינו .

הקשר שלי אל המכשיר המופלא המכונה רדיו, החל בהיותי בן חמש. זה היה בשנת 1949 . יום אחד הופיע קורט הר ץ ז''ל בחדר של הוריי כשעל כתפו קופסת קרטון, מתוכה שלף מכשיר רדיו בצבע שחור. הסתבר שהקיבוץ החליט על חלוקת מכשירי רדיו לכל החברים...

לאחר הצלחתי בחידון הטל וויזיה "תשע בריבו ע", זמן מה לפני כן, החלטתי לנסות את כוחי בפיצוח חידת המטמון. ה"סינון" למשתתפים לא היה קפדני במיוחד. הסתפקו בכך שאני חברת קיבוץ ובוגרת אוניברסיטת תל אביב כערובה ליכולותיי .

"מנהיג המהפכה המצביא המהולל של הצבא האדום אדריכל הבנייה הסוציאליסטית חלוץ מחנה השלום בעולם – יוסף סטאלין איננו".

הועבר לעלון על-ידי עדנה חרודי, סוף שנות ה 80- לערך

ואנחנו חושבים שלנו חם ... הייתם מתחליפים איתן?

לא רבים יודעים שאבא שטיין פיתח את זן ה"ענה ", ועוד פחות יודעים שאבא פיתח זנים נוספים – אגס "גבע", תפוחי " תומר", "אור" (אבא+רומה) ו"עין-שמר", שז יף "גלית" ו"לירון", ותפוח "עמיחי" (נכדיו, ילדיה של ענה שטיין-סעדה) ועוד...

מותו של בנה הצעיר, דחף את נורי לפעילות פוליטית רחבה, ובין השאר הצטרפה עם חנן ל "פורום המשפחות השכולות הישראלי פלסטיני למען פיוס ושלום".

נפטר לאחר ניתוח ברגליו, בחודש יולי לפני 37 שנה .

שמריהו, קיבוצניק אמיתי - כזה "של פעם"- שומר בחדר כרכים של "משמר לילדים" על מנת להרעיף על אורחים צעירים מרוח השומר הצעיר.

בימים אלו אנו נ פרדים מספריית הילדים שנמצאת בבית-הוורוד...

לצפייה...

המצוקה והצער הנורא שפקד את משפחות עולי תימן, כאשר אבדו להם ילדיהם הקטנים ונפטרו, בעת ישיבתם בארבעת מחנות העולים שהוקמו בארץ בשנת 1949 ,אינם נותנים מנוח לנפש.

משפחות שהיו כאן – וכיום לא נשארו להן צאצאים בעין שמר. -

שנים לפני כן, היה הבניין הזה בשבילי עוד קיבוץ, כזה שממוקם בלב תל אביב

בית הקיבוץ הארצי, שלימים קיבל את השם בית התנועה הקיבוצית נמכר. - מקום שהיה בעברו שוקק חיים תנועתיים, הפך לנכס הנמכר למרבה במחיר. שנים רבות היה המקום שוקק חיים. חברי קיבוצים ופעילים הפעילו בו מחלקות, שנועדו לסייע לקיבוצים לנהל את חייהם בצורה יעילה וערכית, בהתאם לעקרונות התנועתיים.

תמונות היסטוריות מקיבוצנו - שנות ה-20 וה-30 מהמאה שעברה

מי מזהה אנשים ומקומות? אנא רשמו בתגובות כנסו...

כול בני משפחתי, למעט הורי, הושמדו בשואה הנוראה שעברה על בני עמנו. הורי נשארו השרידים היחידים מכול משפחתנו הענפה. וכידוע לך לפני השואה סבלו היהודים בגולה מפרעות נוראות, כולל רציחות בקנה מידה גדול. האנטישמיות כלומר שנאת היהודים באשר הם יהודים, נפוצה מאוד גם בימינו אלה. אז לא מגיעה לנו מדינה משלנו? מקום שבו נרגיש בטוחים ושווי ערך לכול העמים היושבים על אדמתם?

פעם קראתי בעלון שלהם ש"בעין-שמר השתילו לתרנגולות סכיני-גילוח בתחת, כדי שתטלנה חצאי ביצים" (בסיפור הזה היה "רסיס של אמת": אכלנו שנים רבות חצאי ביצים). ובכל זאת, הם קינאו בנו קינאת אהבה נכזבת ודחויה על האווירה הרוחנית ושאר-הרוח ששררו תמיד אצל השכן העני. מאידך, אבנר שלנו, כל שנה ביום כיפור נוסע על אופניים "להתנחם בכך שמרכז-הקניות הענק שלהם ריק, לפחות ליום אחד".

תגידי רינה, הפסיקה פירה את רצף טענותיה של האורחת שבאה לארח לה לחברה, אין בכוונתי לפגוע בך אבל ברצוני לשאול: "האם מישהו משלם לך בתמורה לשעות אותן את מקדישה לביקור אצלי?"

בעין-שמר, היות וכולם היו גאונים, מיניסטרים - הם אף פעם לא הסתדרו ביניהם, ומפני שהיו אינדיבידואליסטים - הקוד הקולקטיבי אף פעם לא הסתדר אצלם. אם התנדבו לוועדות - זה היה כדי להתנגח אחד עם השני ולהוריד ידיים. בגלל זה הרבה דברים נסחבו שנים מרוב ריבים בעלי עוצמה ורעל שהוותיקים נהגו לנהל.

שאול היה חבר קיבוץ משכבת הותיקים. קטן קומה, רחב כתפיים, ממעט בדיבור, מקבל באופן מוחלט וללא סימני שאלה את מה שהיה קרוי בעבר "דין התנועה", או את החלטות מוסדות הנבחרים של הקיבוץ.

צייר - יעקב גוטמן מעניין לעניין באותו עניין, כלומר עניין הפר ו"המזריע": אני אספן וחוקר חובב של ספרי "אגדות המקום" של הקיבוצים, מהן מציץ - מעבר לשמיכה עבה של פראזות ומילות שבת - איזה איפכא מסתברא חתרני, שהרי לליצני המלך מותר היה להגיד דברים שאחרים היו משלמים עליהם בראשם. אילו היה אחד הפעילים אומר בוועד-הפועל את מה שאמר הליצן בחצר, למשל: "ילדים של כולם [כלומר של הקיבוץ] הם של אף אחד" או "ילד שיש לו הרבה הורים הוא יתום (ובגירסה מאוחרת: "מכונית של כולם היא של אף אחד"), פסוק המעמיד בסימן שאלה את החינוך המשותף אם לא את רעיון הקיבוץ כולו

שחקני הנבחרת הצעירה של טורקיה בכדורעף ושחקני הפועל עין שמר מחליפים לחיצות ידיים ופרחים במהלך משחק ידידות בקיבוץ. האורחים מנצחים 1:3, למורת רוחו של הקהל המקומי הטוען לשיפוט מוטה של השופט הטורקי.

הפחד האווילי בפני הבגרות והעתיד וכמה הוא קשה אצל האשה, אשר סביבת גברים מחנכת אותה להיות צעצוע אהבה. ומה כשתישבר? ומכאן הערך המכריע בשביל תרבות פועלית יוצרת בהתקדמות האשה בציבור ובעבודה, שלא תהיה משועבדת לאהבה, ותצעד במצעדים בטוחים לקראת העתיד.

לצפייה...

צלמה טל עבדי גולן...

צלמה טל עבדי גולן...

במהלך כהונת הממשלה קיבל דב יוסף את תיק החקלאות, אליעזר קפלן את תיק המסחר והתעשיה וחיים משה שפירא את תיק הבריאות.

הפקה: אמיר תומר צילום: טל בדרק

מה משותף לאירועים הבאים: טיול הקיבוץ לסיני, החתונה של שולה ו-רן חדוותי בקיבוץ טירת-צבי, הצגה בתל-אביב, לידה, בילוי שבת ב-ים ועוד?

בתמונה – בניית השכונה האמריקאית. 1993.

בתמונה – שאול גלעד ומשה רונן קולטים חדר יביל בשכונת החממה. 1992. מספר משה רונן...

בתמונה – הנחת אבן הפינה לאולם הספורט. בקדמת התמונה מימין, מנו ואדם אלון ולמטה ז'קי רומנו. 1983.

תוכנית התקשורת של עין-שמר (הוכנה על-ידי המחלקה הטכנית של הקיבוץ-הארצי יחד עם עוזי סגולי), שמורה אצלי בקלסר כבד בבית, ונושאת את התאריך 25.5.1981. בדיוק לפני 40 שנה. זו השנה שבה הוחלט בעין-שמר לעשות טלפונים בחדרי החברים.

שנת יובל ה-50 הייתה מלאה אירועים לציון המועד, ובמרכזה הועלה מופע ענק בשם "שישה ימים ויום" שכתב אדם זרטל, ביים בני מורן ועל המוזיקה היה אחראי אדרי מחט. המופע נחשב באותו הזמן לפורץ דרך בהיקפו, עם הגברה ותאורה מקצועיות.

בתמונה – מול הטלוויזיה היחידה בחדר-האוכל, מלחמת יום-הכיפורים. 1973.

כשעוד לא היו רכבים פרטיים בקיבוץ וכולנו היינו תלויים בסידור-רכב, גם בעתות חירום, הוחלט להקצות רכב לצרכי המרפאה.

בתמונה – מקררים ראשונים. 1965

בתמונה - יוסף אשכולי ובנו הבכור אורי הרוכב על הסוס. 1937.

מתוך "מפנים" עיתון פנימי עין שמר – יוני 1936

שנות ה- 30-40 | עצרת במועצת פועלי כרכור בהנהגתם של שפיץ שוורץ ושותפיהם, עבודה עברית, הבוז ל"בועזים". בעלי הגוף ב"פלוגות הסדרן" של "הפועל" שוברים הפגנות הרוויזיוניסטים בעזרת נבוטים ממקלות של טוריה. ממעל שמש מאי קופחת וים של דגלים אדומים...

קיבלנו הוראה לחדור לגבעת חיים. הצבא יפתח עלינו, כנראה, באש. האש לא צריכה לעצור אותנו. עלינו לחדור לגבעת חיים. קדימה לדרך!

וכך נכתב...."אנו מזועזעים והמומים מיגון וצער על פטירתם ללא עת של סרטי קולנוע טובים שנקברו בארכיונים ולא נזכה לראותם עוד בינינו"...

סדר היום : דיון בתקציב וועדת תרבות

מוזמנים לצפות ולזהות את הדמויות (מידע על שמות המצולמים התקבל בברכה)

בעקבות החמור הקטן נראה רועה עוד יותר קטן, זקן בן מאה אולי, נשען על מקל, לבוש גלבייה אפורה עם פסים, כפייה לבנה על ראשו הסב. ללא מילה ניגש לסלע הרחב, הכין מוקד של שלוש אבנים, הוציא מהשקים קומקום קטן ושתי כוסות זכוכית מצולעות...

מתוך ספרו של רפי שפירא - מסעותיי אל מחוזות החך

או...מדוע חבים את חייהם – מחזור בנים שלם – לגיגי כץ? מתוך הספר מסעותיי אל מחוזות החיך

סיפור תקומת המדינה כפי שמשתקף מדפי הגדות עין שמר

שיחק לי המזל ובאתי לעין שמר עם המקלט הראשון של רדיו. זה היה ביום סגריר במחצית ינואר 1934...העגלה חתכה את דרכה בעצלתיים. שקעה בבוץ ולאחר נסיעה של שעתיים ומעלה ב"דרך החורף" נראו הדקלים שליד שער עין שמר. להמשך קריאה...

שורות שורות של אותיות ומילים. כברת דרך ארוכה. חיים גדולים. כך נרשם מאז ועד עתה פנקס הקהילה הקיבוצית בעין שמר. לקריאה...

מלחמת העצמאות, המערכה הראשונה, החלה ב-30 בנובמבר 1947. מיד לאחר שתוכנית החלוקה התקבלה בעצרת האו"ם, פתחו ערביי ארץ ישראל בהתקפות כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל כדי למנוע את יישומה. בקיבוצנו, תפסה אותנו המלחמה ללא מקלטים, ללא הכנות , כשרוב הגברים מגוייסים. כל הארץ ויישוב הפכו לחזית קרב, ומנגד, היו גם חברים שחלמו ופעלו למען השלום....להמשך קריאה...

27 חברים הוצאו מקיבוץ עין־שמר ב"עוון" הצטרפות לחטיבת השמאל...

טרם הגיוס לפלמ"ח ניטש ויכוח חריף בין חברי הגרעין לבין הנהגת הקיבוץ הארצי - "השומר הצעיר", שדרשה מהם להצטרף ולהשלים את קיבוץ רבדים שבגוש עציון, שלא במסגרת הפלמ"ח. חברי הגרעין עמדו על דעתם להתגייס לפלמ"ח והנהגת התנועה נעתרה להם.

מספרת אורית הדר לבית אידה ואיגנץ פלגי... ההורים שלי הזמינו את אורי לקיבוץ לגור איתם בחדר הקטן שבשכונת שפירא עד שיסתדר. לאחר העבודה בפרדסים הוא היה מאמן קבוצת חברים באגרוף (קורט ומי עוד?). היה אומר שבנוסף לחשיבות האימון הספורטיבי זה יכול להביא גם תועלת. אורי גויס להגנה לפלוגה סודית ומיוחדת שהוקמה לפעולות עונשין ותגמול...

מתוך "בעיו-שמר לילדים" תחילת שנות הארבעים

נוסטלגיה...כנסו...

נוסטלגיה יפה 💓 כנסו...

בתודה לטל עבדי גולן

האסון הגדול ביותר שגרם השלג שירד בכל רחבי הארץ בפברואר 1950 אירע במחנה העולים בעין שמר, כאשר גג חדר האוכל של המחנה קרס תחת עומס השלג, נפל לתוך חדר אוכל ומחץ למוות 4 עולים ובניהם שני נערים . 5 אנשים נוספים נפצעו באסון מהם שנים שהוגדרו במצב קשה. כתיבה ותחקיר : אלי אלון...

כשהשמיים היו פתוחים לכל הכוונים...

אולפניסטים ומתנדבים מעברנו העשיר והמבורך מי ביקר? מתי? מי נשאר?

כל הנכנס בין שני הדקלים לחצר שבין החומות ומציץ בפרצה מזרחה, רואה צוהר יבש, חרוך, והפתעה: חצילים בשורות אחדות, מושקים במי ביוב, שוקת דבוקה בחומה, ריקה, לידה טנק ברזל על עמודי עץ...

אברהם לבזובסקי לא היה ככל האדם, הוא ניחן ביכולת נדירה של התבוננות אל מעבר לאופק. ראה רחוק וחשוב מכך, ראה עמוק...

בחודש מרץ 1941, הגענו לקיבוץ עין שמר במסגרת עליית הנוער של הנרייטה סולד מבולגריה. היינו 35 נערים ונערות בני 15-17, צעירים, רעננים, מלאי חדוות חיים והרבה מרץ. שני שלישים מתנועות הנוער הציוניות כגון: מכבי הצעיר, החלוץ, בית"ר, ויצ"ו ועוד. נקלטנו בעבודה בצורה יוצאת מהכלל ולכן היינו מבוקשים על ידי כל מנהלי הענפים במשק.

מתוך דקלים ושער-אבן מספורי עין-שמר לילדים...

אני לכשעצמי רואה בלימוד ובישיבה על ספסל הלימוד עונש. פשוט עונש, עינוי עצמי, התאכזרות קשה ומכאיבה, עקידה אל שולחן העינויים...

אביה חזר ואמר שלפחות אחד, אחד מהמשפחה חייב להישאר. לא יתכן שהמשפחה כולה תימחה. גניה אימצה את הצוואה כצו מעשי, ונשארה. לקריאת היומן...

לזכר ולכבוד כל היהודים אשר, סבלו בעוני ובפחד בשנים 1941 - 1943 בוולה לוקה אך ניצלו תודות לשלטונות איטליה דדי מאסטרו

אסף דגאי, יעל שפירא, ליטל בן-מיור וענבל יריב בשיאם! במערכונים מופיעים גם אורי תומר, לירז רימון, זוהר יריב.

מתוך עלון המשק יולי 1966

מעשי קונדס וסיפורי ילדות קצרצרים מקיבוצנו מימים רחוקים...

על בריכת השחייה המקומית...

לפני הרבה הרבה שנים, סבא שלנו חיים גולדמן נתן לאבא שלנו אבינועם איגרת מיוחדת ובה דברי חכמה על ההבדל המהותי שבין דיון וויכוח. כנראה שזו הצוואה האמיתית שהשארת אחריך סבא חיים שהתגלתה לה פתאום בטיימינג מושלם בתוך אחת ממגירות הבית. תודה ♡︎מיכל גולן

ממרחק הזמן...סיפור מקומי מקסים מפרי עטו של ניבי מרקם ז"ל...

ניר עתיר מקיבוץ אפיקים, שעל-פי אירועי הלחימה שלו ושל מחלקתו מתבססת כביכול הסדרה "שעת נעילה", מספר על הקושי שחווה בעיוות המציאות של מלחמת יום כיפור ושל דמות הצבא ומשמעותו בבניית החברה הישראלית...

בתחילת שנות החמישים היו ביישוב כ-6000 חולים בשחפת ולכן התכנסו חברי הליגה למלחמה בשחפת לכנס דחוף בתל אביב והוחלט על שורת צעדים למיגור המחלה... וכך... היינו בין הראשונים בעולם למגר בהצלחה את השחפת (כמו היום עם הקורונה?) וגם אז חשבו על "דרכון ירוק"...

מוזמנים להנות ולשתף...

במלוא שלוש שנים ללכתה של חברתנו פנינה גלעד ז"ל, לפניכם פוסט מרגש שהעלתה פנינה בציר הזמן בפייסבוק. בהמשך תמונות יפיפיות שצילמה בכישרון ובעין אמנותית-מיוחדת, במהלך מסע לאתיופיה ב-2016

משפחת תומר, משפחת יגודה ומשפחת אלון

מידי שנה בקיץ, היינו נוסעים לקייטנה בחוף "קייט ושייט" ליד שדות ים. בתחילת שנות - ה-80 , לא היו כמעט רכבים פרטיים בקיבוץ, ולא היה פשוט לנסוע לים באופן עצמאי.

אחרי ליל בלהות, כשחשבתי שסוף העולם מגיע, והחנקתי דאגות ופחדים כדי שהילדים לא ייבהלו... פתאום הגיע בוקר. השמש זרחה. פתחתי את הדלת והכל עמד על תילו. עצים ופרחים ובתים וציפורים מצייצות......

פעם נולד במשק חי דורבן תינוק, אבל אמא שלו לא הניקה אותו. מירב חופי לקחה אותו - לביתה, והכלבה שלה הניקה אותו עד שגדל .

את אסון הטבע שלנו עדיין לא ראינו כאן... אבל הוא בוא יבוא, בגלל משבר האקלים. – מה שראינו עד היום, הוא רק הקדמה.

רפי שפירא היה בין מייסדיו של עמותת הלל (הלל יוצאים בשאלה) ששמה למטרתה לסייע ליוצאים בשאלה מהחברה החרדית בישראל. הכתבה מספרת על אחד מהסיפורים המסקרנים של אותם נערים שרפי נתן להם מחסה בעת בריחתם מהעולם החרדי...

כשהיינו ילדים, תבנית חיינו הייתה בנויה וקשורה בעבודת האדמה ובחקלאות. לפי עונות השנה היינו מלווים את ההורים שלנו, עובדים בענפים החקלאיים ומצטרפים לגיוסים במטע, בכרם, בלול ובגן הירק.

אילן לוטן, אורי בראל )ברקאי(, ציפי גנדלמן, עמירה שמרי, עידן גלעד, חמוטל גלעד, סיגל זמיר, רותי דגאי, יואל גרוסברג, טובה בן מיור, ענה ששון, רפי שפירא, קובי גרוסמן

כבר כילד מאוד הרשימו אותי אירועי האחד במאי בקיבוץ המפקד, תליית הדגל האדום - ברחבי הקיבוץ ועל מגדל המים, יום החופש וההתרגשות סביב חג הפועלים בקיבוץ - ובארץ.

הקריקטורות שלו פורסמו דרך קבע בעלון הקיבוץ לאורך 17 שנה. הם היו לחלק משמעותי בדיאלוג ובביקורת שלו עם ועל הקיבוץ. תמיד בעין אוהבת ומחייכת. או כפי שהיטיב להגדיר זאת מיטק זרטל: "... לא פורטרט ממותק ולא קריקטורה מרושעת".

מבחינת חברי הקיבוץ, שרובם הגדול עבד באותן שנים בענפי הקיבוץ, היה בית הקבה"א - מזוהה עם המעמד הבעייתי שנקרא אז "פעיל" .

רבים מוותיקי עין־שמר נעדרו מהרצאת גאולה כהן בקיבוצם ⁩ חברי הקיבוץ שמעו את דבריה בהקשבה ובסבלנות, למעט קריאות־ ביניים בודדות ורק עם בוא תור השאלות התחממה האווירה. אם את אוהבת ערבים כפי " שתיארת, מדוע אינך מסכימה לרצונם להקים מדינת פלשתינית ?" שאלו. התשובה: כי את עצמי, כלומר את ה- "יהודים" , את מדינת־ישדאל, אני אוהבת עוד יותר".

מפעל המגנטים פעל בקיבוצנו במשך כעשרים שנה. הקמתו נועדה לאפשר לחברים הוותיקים, לעבוד בעבודה יצרנית כל עוד רצונם בכך. בתחילה חשבנו ש''מיניפלסט'' הוא התשובה המתאימה, אבל לאחר מספר שנים התברר שהוא לא נותן תשובה מספקת לרוב המבוגרים בקיבוץ.

לפני שנה, אחרי עליית הליכוד לשלטון אמר אחד ממשתתפי השיח: " בששת הימים הייתה לנו תחושת התגלות - היום יש מעין תחושת חורבן‭. "‬מה הם אומרים עתה? " | עיתון מעריב, 21 אפריל 1978

עם אורי חופי הצעיר כשחקן מרכזי

קיבוץ עדיין לא האמין כי רצונו של יגאל תיבון להיות יוצר סרטים איננו בגדר קפריזה של אדם שאיננו מוצא את עצמו. אבל לא כל הקיבוץ. היו שלושה משוגעים לדבר שהאמינו בכישרונו של יגאל כבמאי וכיוצר סרטים...

"ביום 6 באוקטובר 1973 שימש רס"ל צבי ניידס ז"ל כסמל מחלקה בגדוד בגזרה הצפונית של רמת-הגולן. בקרב עז עמד מול שריוני הסורים, וכאשר נוכח לדעת כי מפקדו, סגן דגני ז"ל, נפגע והטנק החל לבעור, הגיע אל הטנק הבוער, תחת אש ומטחי-טילים, כדי לחלץ את אנשי-צוותו. בנסיונו זה נפגע הטנק שלו מפגיעה ישירה. הוא וכל אנשי צוותו נהרגו. במעשהו זה גילה אומץ-לב רב ואחוות לוחמים למופת".

קטעי יומן מתקופת השבי של גדעון מגן...

לא, את הלודז'אים שלנו לא עשו... הם עשו "הבה נתחכמה לו", והמציאו - והפטנט שלמה פרבר-בן-פורת, רכז המשק, בעלה של חנטקה, זה שרק בתו אילנה העיזה לקרוא לו "אבא", כשהיה רואה את האורח מגיע - "קודם הייתה יוצאת מהמכונית המקטרת ואחריה הכרס" - היה שולח רץ להניף את הדגל הלבן על המגדל, סימן לרן חדוותי, האחראי על הכותנה, להשכיב בין השיחים בוואדי את ה"פאטמות"

לא אהיה "שוויצר" ולא גאותן ולא יהיר באם אגיד לכם שעמדתי בפתח המטוס חצי דקה ...ולא רק שלא הייתי מבולבל ולא רעדתי אלא הספקתי גם לחשוב על כל אחד ממכם...

אני שמה יד מלטפת על ילד בוכה ובקול רך ממלמלת מילות-חיבה, מוזגת תה לילדים צמאים, מכסה ילדים מזיעים, כי כך רוצה הילד. הוא זקוק לכיסוי, זה מין קיר-מגן להגן עליו מפני הלילה.

כאן למדתי, סערתי, התייאשתי וידעתי להיצמד מחדש לתקווה. כאן חייתי שלוש-עשרה שנה של חיי בארץ, של חיי בקיבוץ, של חיי במשפחה וחווית עלבון החיים של משפחה עם "פרימוס". . שנים כבדות חיים.

"הרינו להודות לכם על מעשיכם האנושי הגדול. יהא מעשה זה דוגמה לרבים. זוהי אחוות עמים הלכה למעשה." אמרו נכבדי כפר קרע לאנשי עין-שמר.

במקביל לחטיפתו והמשפט ההיסטורי נגד אייכמן החלו להגיע כספי הפיצויים עבור משפחות הקרבנות שברובם הולאמו למען המפעל הציוני. גם בקיבוצים הייתה מגמה דומה. להיכן הלכו כספי הפיצויים של חברים שמשפחותיהם נרצחו באירופה? האם הכן החברים העבירו את ה"תגמולים" ברצון? האם נכון היה לקחת את הכספים הללו לטובת הקהילה? על סוגיה מורכבת זו לא שמעתי עד היום, אבל מעלה מספר שורות מעלון משק מתחילת 1960 המראות שהכן הקיבוץ התמודד עם נושא רגיש זה.

⁨הילד שנקבר מחוץ לגדר... לבית־העלמין בעין־שמר | מעריב⁩⁩, 3 דצמבר 1957

מעל משקפיו במבט רציני זועף מעט, השיב הנגר האומן: "נושאי הארון, לא התהלוכה, לא ההספד, לא האספרגוס, לא הפרחים, לא הקהל הרב, לא, לא הם וגם לא צילם הכבד של עצי האקליפטוס מעניקים לנפטר את הכבוד האחרון". מצץ ארוכות בסיגריה שלאחר הקפה משחרר אט עשן אפור "הכבוד, ידידי הצעיר, הוא בארון!"

משרד הבריאות הודיע בשבוע שעבר כי "אינו יכול לסמוך ידיו" על טיוטת הדו"ח שהוכן אצלו ביומרה לבחון מעורבות צוותי רפואה ב"פרשת ילדי תימן", בתגובה לעתירה שהגישו מספר עמותות בדרישה לפרסום פומבי שלו. אך טיוטת הדו"ח פורסמה כבר, יחד עם תוצאות בחינת הדו"ח על-ידי הפרופ' שפרה שוורץ, שהצביעה על הקלקולים הרבים בו. הדיון סביב טיוטת העבודה הזו, מתמקד בכשלים המתודולוגיים שלו, אבל מכסה על עובדה חשובה אחת – גם במעט שיש בו, אין כל עדות לחטיפת ילדים.

גם למייסדי הקיבוץ, שחלקם היו גיבורי ילדותה ונעוריה, יש עדיין יצרים אנושיים הפורצים מבעד לנימוס הפולני המוקפד

כצופה מרחוק התרשמתי מערבי התרבות והחגים היפים, שמדי פעם יצא לי להשתתף בהם. הערכתי מאוד את מוסר העבודה הגבוה והתרשמתי שהעבודה בעין שמר היא ערך עליון. ראיתי - אנשים מבוגרים מאוד, ממשיכים לעבוד שנים רבות אחרי "גיל העבודה" .

כשלא היו מים חמים במקלחת של המוסד (וזה קרה הרבה), היינו הולכים להתקלח במקלחת הציבורית של עין שמר. אחד החברים שלא אנקוב בשמו, היה מתרחץ לרוב - כשאנחנו הגענו, והיה ניגש לקיר המפריד בין מקלחת החברים ומקלחת החברות ואומר לנו: "בחור הזה אתם לא מציצים זה החור שלנו" ! –

כשאני הייתי בכיתה ה', ארץ ישראל הייתה תחת המנדט הבריטי כלומר האנגלים שלטו פה בארץ. אנחנו ילדי קבוצת זית יצאנו לטיול עם בובה, הכלבה שלנו, ועם המורה חיים לטיול באזור. כשהגענו לגבעת הכלניות בצד הצפוני של מושב גן השומרון, על הכביש הראשי חדרה עפולה, הגיעה משאית בריטית ודרסה לנו את כלבתינו בובה.....

אין ספק שבשנות הארבעים הסמל של עין-שמר והבניין המפורסם ביותר היה... בית-הכסא. איור מאת יעקב גוטרמן "...

בין ייאוש לתקווה. בין נובמבר 1945 - למאי 1960

עד היום אינני מבין, למה מוסדות ההנצחה בארץ לא מצאו לנכון, או לא רצו, להנציח באיזו שהיא צורה את התקופה ולהביע תודה לעם האיטלקי ולצבאו על הצלת אלפי יהודים מיוגוסלביה וארצות אחרות באותה תקופה טרגית, כשכלבי הנאצים והאוסטשים ניסו לגלות כל יהודי ולהשמידו. לקריאת היומן המרתק של דדי כנסו...

חברי הקבוצה שנשארו בעין-שמר: שלומית תומר, גדעון מגן, אורי שפירא, יעל קציר (ז"ל), תרצה צפניה (ז"ל), רן חדוותי (ז"ל), אדם זרטל (ז"ל), עידו ספקטור, אבישי גרוסמן, יהודית סגולי. חברים נוספים: יאיר רביד (רייכל), עמירה פלגי (ז"ל), ינאי שנפלד, עמית וינשטיין, רותי ליס, דבורה מרקמן. סה"כ – 16 ילדים (9 בנים ו-7 בנות). התחילו כיתה א' בשנת: 1942. מורים: חנה (לולי) בן-אשר (א'-ב'), חיים גולדמן (ג'-ו').

בראשית הקיבוץ, כשהיו בו עשרות בודדות של חברות וחברים, לא היה מועד קבוע לשיחות-הקיבוץ. כל חבר שרצה לומר משהו, היה מצלצל בפעמון שבחצר הקיבוץ ומזעיק את החברים לשיחה, בכל יום ושעה שבהן עלה הרצו ן או הצורך . באותם ימים לא היה נושא קטן או פרטי מידי מכדי להגיע לשיחה, כולם ללא יוצא מהכלל לקחו בה חלק וההצבעה נעשתה בגלוי ובו-במקום .

...מי מכיר.ה? מי זוכר.ת?

במלאת להשלמה 40 שנה מברך יצחק גור : "... אינך יכול שלא להתמלא סיפוק ולא להרגיש מתחת לרגליך את התשתית שהנחנו לחיי חברה צודקת יותר, ואת הדרך שעברנו ממעמד של כמעט צמיתים ועובדים - בשדות זרים בארץ נוכרייה, היינו לבעלי אחוזה שיתופית במולדת הלכה ולמעשה..."

שמה של קבוצתנו גרם לנו אי נוחות. שלושה ישובים, זה ליד זה, נקראו כרכור ונבדלו זה מזה רק בקידומת: המושבה כרכור, המושב כרכור וקבוצת כרכור. העניין נדון בשיחת קיבוץ....

בחינוך התנועה – הייתה קיימת רק קבוצה – והמשפחה, אימהות היו מושגים רחוקים. ולעומת זה - הרצון להישאר צעירים, אשר חזק כל-כך אצל כל אישה, טופח עוד ביתר שאת על ידי תנועת הנוער. הפחד האוילי בפני הבגרות והעתיד, וכמה הוא קשה אצל האישה, אשר סביבה גברים מחנכת אותה להיות צעצוע אהבה. ומתי תשבר? ומכאן הערך המכריע בשביל תרבות פועלית יוצרת בהתקדמות האישה בציבור ובעבודה, שלא תהיה משועבדת לאהבה, ותצעד בצעדים בטוחים לקראת העתיד.

הקיבוץ גדל ע"י קליטה של חוג מצומצם של שומרים, אך כל חבר חדש היה צריך לעמוד במבחן. כי לא חשוב מה שהיית בחו"ל, ראש קבוצה, או אפילו ראש קן – חשוב מה שהנך פה, בארץ. מהו ערכך כאן. אין זכות-אבות ואין זכות עבר, יש רק זכות מעשיך.

הפרדס שלנו - הֲלוֹט שקבע את נקודת ההתיישבות בעין שמר, על התחלות קשות - ועל כוח רצון של הקבוצה

אוספים את מעט המיטלטלין ויורדים בתחנה נדחת - נחל - שורק, בהשאירם אחריהם ציבור עליז המלווה במבטים של חמלה את השומרים האמיצים האלה. למה דווקא נחל שורק? מי בעצם החליט על גורלנו?

ערב חג ראש השנה תשפ"ב, נחגג בקיבוץ עין שמר (בהתאם להגבלות הקורונה) בארוחת ערב חגיגית בחדר האוכל (שאפו וכבוד לצוות המטבח וחדר האוכל!!) ולאחר מכן נחוג החג בחצר ראשונים עין שמר לקבל את השנה החדשה וכן לציין את 100 השנים להקמת "בית האבן" שלנו העומד זקוף וגאה מאז 1921 בלב קיבוצנו.

סרטון נדיר - הצצה לסביבה שלנו ממנהרת הזמן תראו איך החיים היו גדושים עשייה, הילדים ללא אינטרנט או נייד...צוהלים חסרי מנוחה, את עבודת החקלאי, השבת, הלבוש, התרבות והקהילה, איכרים דוהרים על סוסים, פועלים עובדים בשדות, המולת אדם ברחוב הראשי של המושבה, ילדי חדרה רוקדים במעגל. עידן אחר...כנראה מלא משמעות.