קיבוץ עין שמר
קיבוץ עין שמר
חסר רכיב

מתוך זיכרונות מנחם (מיקו) לוי מקיבוץ עין שמר 1941-1948

בחודש מרץ 1941, הגענו לקיבוץ עין שמר במסגרת עליית הנוער של הנרייטה סולד מבולגריה.
היינו 35 נערים ונערות בני 15-17, צעירים, רעננים, מלאי חדוות חיים והרבה מרץ.
שני שלישים מתנועות הנוער הציוניות כגון: מכבי הצעיר, החלוץ, בית"ר, ויצ"ו ועוד.
נקלטנו בעבודה בצורה יוצאת מהכלל ולכן היינו מבוקשים על ידי כל מנהלי הענפים במשק.
אני זוכר את יום העבודה הראשון. חיים חדוותי מנהל המספוא, ביקש שלושה בחורים בריאים וחזקים מסידור העבודה. הנ"ל שלח את ניסים, את מרכוס ואותי. נפגשנו ליד השער המזרחי של המשק עם חיים חדוותי ושמואל שועלי. הם חבשו כובעים עם שוליים רחבים כמו כובע מקסיקני, ואנחנו חבשנו כובעי טמבל. מהמחסן הם לקחו שני חרמשים והניחו אותם על הכתף. לנו נתנו קלשונים וגם אנחנו הנחנו אותם על הכתף ויצאנו לדרך.
היה יום אביבי ערפילי, לח וקריר. לא ראו עין בעין. חדוותי ושועלי הלכו לפנינו ואנחנו אחריהם עד שהגענו לשטח ירוק של גידולי התלתן שמיועדים לפרות ברפת. הורדנו את תרמילי האוכל ואחזנו כל אחד בקלשון שלו. חיים חדוותי הלך לסדר את הממטרות. שמואל שועלי הוריד את חולצתו, הסתכל בנחת בשרירים המפותחים והשזופים שלו ואמר: "חברה, אני קוצר בחרמש ואתם אחרי". הוא עבד כמו מכונה ואנחנו אחריו. כל כמה דקות הוא סובב את הראש והסתכל אם אנחנו מפגרים אחריו. זו הייתה תחרות סמויה. אנחנו החזקנו מעמד כל עוד היה קריר והשמש לא פיזרה את הערפילים. לאחר מכן המרחק בינינו ובינו התחיל לגדול. ניסים היה בחור גבוה ובריא ובא מספסל הלימודים בתיכון. מרקוס למד בקולג' צרפתי ובחיים לא עבד. רק לי שלמדתי בית ספר מקצועי היו ידיים מיובלות. ראינו ששמואל שועלי נהנה מן המחזה. כשהמרחק גדל לשביעות רצונו הוא הפסיק ואמר: "חברה, כל הכבוד לכם, בואו לאכול ארוחת בוקר". אז הצטרף אלינו גם חיים חדוותי.
כך התחיל יום העבודה הראשון.
בזמן ההפסקה סיפרתי שמואל שועלי כי גם לאבי היו שרירים כמו שלו. 
הוא היה נפח מסגר, אולי הנפח היהודי היחיד בבולגריה.


עבודת הדייש בשדה הפלחה  -  1930

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב