טלוויזיה ציבורית

מספרת שלומית דקל:

בשנת 1973 לא היו טלוויזיות בחדרי החברים, אלא רק במקומות ציבוריים – בחדר-האוכל, במועדון-לחבר ובמקלט שליד מגרש-הספורט.

כל יום בשעה 17:30 היה הערוץ היחיד מקדיש חצי-שעה לתוכניות לילדים.

הייתי הולכת לחדר-האוכל עם שתי הבנות – סיגל ושרית – מושיבה אותן לראות את תוכניות הילדים, ובינתיים מחכה בבית-הביטחון לטלפון מ-רמי, שהיה במילואים.

יש הורים שמבטיחים לילדים שלהם שעד שהם יגדלו יהיה שלום והם לא ילכו לצבא, אני הבטחתי שעד שסיגל מתגייסת לצה"ל יהיה לי טלפון בבית. כך היה.

הטלוויזיות שחור-לבן נכנסו לחדרים הפרטיים בקיבוץ בשנת 1975. כמו המקררים גם הן חולקו לפי שיקלול של גיל וותק, והיו מתוצרת "סילורה" של קיבוץ כפר-מסריק. בשנים 1983/4 חולקו טלוויזיות צבעוניות.

בתמונה – מול הטלוויזיה היחידה בחדר-האוכל, מלחמת יום-הכיפורים. 1973.