טלוויזיה ציבורית
מספרת שלומית דקל:
בשנת 1973 לא היו טלוויזיות בחדרי החברים, אלא רק במקומות
ציבוריים – בחדר-האוכל, במועדון-לחבר ובמקלט שליד מגרש-הספורט.
כל יום בשעה 17:30 היה הערוץ היחיד מקדיש חצי-שעה לתוכניות
לילדים.
הייתי הולכת לחדר-האוכל עם שתי הבנות – סיגל ושרית
– מושיבה אותן לראות את תוכניות הילדים, ובינתיים מחכה בבית-הביטחון לטלפון מ-רמי,
שהיה במילואים.
יש הורים שמבטיחים לילדים שלהם שעד שהם יגדלו יהיה שלום והם לא
ילכו לצבא, אני הבטחתי שעד שסיגל מתגייסת לצה"ל יהיה לי טלפון בבית. כך היה.
הטלוויזיות שחור-לבן נכנסו לחדרים הפרטיים בקיבוץ בשנת 1975.
כמו המקררים גם הן חולקו לפי שיקלול של גיל וותק, והיו מתוצרת "סילורה"
של קיבוץ כפר-מסריק. בשנים 1983/4 חולקו טלוויזיות צבעוניות.
בתמונה – מול הטלוויזיה היחידה
בחדר-האוכל, מלחמת יום-הכיפורים. 1973.
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!