השכונה האמריקאית
בתמונה – בניית השכונה האמריקאית. 1993.
מספר עודי דגאי מרכז-המשק באותן
שנים: בתחילת שנות ה-90 הגיעה לארץ העלייה הגדולה מברית-המועצות לשעבר. אריק שרון
היה שר-השיכון וכדרכו הוביל מבצע קליטה שלא היה כמוהו. בהוראת השעה (בלי בירוקרטיה
והמתנות ממושכות) הוצבו בעין-שמר 10 קרוונים לקליטת העולים ובמקביל לכניסת העולים
אליהם, הוחל בבניית 10 דירות בבנייה קלה. והכל חינם אין כסף.
מספר מארק ברצלבסקי:
עלינו לארץ בשנת 1991 והגענו לעין-שמר
במסגרת "בית ראשון במולדת". נכנסנו לגור בקרוון ואחרי שנתיים עברנו לבית
בשכונה האמריקאית. בהשוואה לקרוון זה נראה לנו כמו ארמון.
הבתים הגיעו מאמריקה בחלקים שהורכבו
כאן, כולל הכל – מרצפות, ארונות, ברזים, ידיות... בהמשך הוסיף הקיבוץ מרפסות לכל
אורך הבית, פרגולה ומחסן. גם גג משופר.
בשנים הראשונות היו הדיירים נוהגים
להתכנס לארוחות ארבע שכונתיות, לדון ולקבל החלטות משותפות, כמו לא לחנות בתוך
השכונה...
מספרת סיגל דקל:
כמו כל דבר שמקבלים בחינם, גם הבתים
בשכונה האמריקאית לא זכו להערכה רבה מצד חברי עין-שמר. מה לא אמרו עליהם:
"בתים מקרטון", "תוך 20 שנה יתפרקו", "את לא רוצה לעבור
לבית אמיתי?"...
לפני כשנה, אחרי כמעט 30 שנה שאני גרה
בבית בשכונה, הגיעו פועלים לפרק חלקים ממנו, כדי לשפצו ולהרחיבו... "מה אתה
אומר?" שאלתי את רפא שעבד בפירוק, "רטוב, רקוב, מתפרק?"...
"כמו חדש", הוא ענה,
"הבית הזה יכול לעמוד עוד 100 שנה, קשה לפרק אותו יותר מאשר בית
מבלוקים".
וכך בעוד רבים סרבו לעבור לבתי השכונה
שהתפנו עם השנים, אנחנו שגרנו בה, נהגנו לחייך ולקרוץ זה לזה בהבנה, שרק אצלנו אין
סדקים בקירות, הקירות מבודדים כך שכמעט אין צורך בחימום בחורף ובקירור בקיץ, ולכל
בית סידור פנימי יעיל ושטח רחב של גינה ודשא המפצים על מספר המטרים הקטן.
לאורך השנים שופצו רוב בתי השכונה וגם
חלק מהדיירים הראשונים הוחלפו בחדשים:
במקום נגה ודני שורר
(עברו לרכבות), נכנסו יפעת וערן אפל.
במקום סיביל ואלכס היילבורן
(עזבו את הקיבוץ), נכנסו אדווה ואורי תומר (עברו בינתיים לחממה
וביתם מחכה לדיירים).
במקום שושי ויגאל כץ
(עברו ללוינסון), נכנסו כרמית ועדי אלבז.
במקום אורה אדר (נפטרה), נכנס מיכה
שוורץ.
במקום דורית אלון (עברה
לבית-אבות) נכנסים משפצים זמניים.
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!