רכב פעיל | סיגל דקל
מבחינת חברי הקיבוץ, שרובם הגדול עבד
באותן שנים בענפי הקיבוץ, היה בית הקבה"א -
מזוהה עם המעמד הבעייתי שנקרא אז
"פעיל" .
התנועות הקיבוציות העסיקו אלפי פעילים,
חברי קיבוץ, בעשרות תפקידי ארגון חברתי, - פעילות כלכלית, ייעוץ והדרכה מקצועית
בנושאי חינוך, בריאות, תרבות ועוד .
לכל קיבוץ הייתה "מכסת
פעילים" שנתית, ולכל תנועה היה "גייס פעילים" (פעיל בעצמו...),
שתפקידו היה לאתר את האנשים המתאימים לתפקיד התנועתי. תמיד היה ויכוח בין הקיבוץ
לנציגי התנועה, ולא אחת היו מנהיגי התנועות בעצמם באים לשיחת הקיבוץ -
כדי לשכנע את החברים "לשחרר"
את החבר המסוים לפעילות . מרכזי התנועות בלב תל אביב (סוטין - 27 , דובנוב 7
וליאונרדו דה וינצ'י - 13 ) והסניפים בכל רחבי הארץ - בנוסף לשליחות הציבורית הערכית,
של תרומה לפיתוח וחיזוק הקיבוץ הבודד והמסגרת התנועתית כאחת הציעו לפעילי התנועה
תנאי עבודה מפתים כמו רכב - צמוד, אש"ל שמן ואפשרויות בילוי רבות. וכך, בסיום
האסיפה שדנה ביציאה לפעילות, בהתחשב בכל הנימוקים של ה"בעד" (השליחות,
הרכב, האש"ל, הבילוי...) וה"נגד"
(התנגדות מרכז המשק), היה בדרך כלל
המועמד מכריז חגיגית ש - " הקיבוץ חשוב לי יותר מכל, חברים, אבל אני מקבל עלי
את דין התנועה ומוכן, אם יידרש ממני, לצאת לפעילות ..."
מידי בוקר כשהפעילים היו נכנסים
למכוניתם (באותם ימים איש בקיבוץ לא חלם על רכב פרטי ) ויוצאים לעבודתם, הם היו
נעצרים תחיל ה ליד חדר האוכל לאסוף את הטרמפיסטים - שנרשמו על הלוח הייעודי לכך,
כדי לנסוע איתם.
בעלון משנת 1985 (ימי משבר הקיבוצים)
היה מי שכינה את בעלי הרכבים האלו – "מנדרינים". הם מצידם טענו שנהוגה
בקבה"א מדיניות חסכונית, של רכב אחד האוסף מספר פעילים בדרכו לתל אביב, ומפזר
אותם לקיבוציהם בדרכו חזרה .
בעלון אפשר למצוא גם טענות של הפעילים
כלפי הטרמפיסטים שלהם, על כך שהם נרשמים לטרמפ ולא מגיעים בבוקר בלי להודיע, או
כופים על הפעיל מסלול נסיעה שאינו מתאים לתוכניותיו. כחיילת ששרתה בלשכת הגיוס
בבאר שבע ותפסה טרמפים עם - - פעילים, אני זוכרת פעיל אחד שלא הסכים לנו להירדם
בדרך כי "אני לא נהג מונית" .
בשנת 1985 מתקיים בעין שמר פסטי שמר
ובו שירים מקוריים שכתבו וביצעו החברים. - -
לפי הלחן של השיר "עץ האלון"
נכתב השיר הבא, ששמו "אוטו של פעיל" (קטעים) –
לְתֻמי יָצָאתי לרְאוֹת את הַשְקיעָה
וְדָרְכוּ רַגְלַי בְמגְרַש הַחֲנָיָה
בְצדֵי הַרְחָבָה רָאיתי, כָרָגיל,
אֵיךְ עוֹמֵד, נצָב לוֹ שָ ם אוֹטוֹ של
פָעיל . –
פזְמוֹן: אוֹטוֹ של פָעיל, כֹה נכְסָף
הנְך
לוּ אוֹתְך נזְכה לְאַמֵץ בַמשְפָחָה .
וּמָחָר בַבֹקר אֵלֵךְ לַמַזְכירוּת
וְאתְבַע בְעֹז כי יָבוֹא הַסּוֹף
לַהפְקֵרוּת ,
גַּם אֲני משְתוֹקֵק לְשָרֵת את
הַתְנוּעָה –
כָל שַבָת בַיָם, עם פיאסטלה
צְנוּעָה..
.
רפי שפירא היה פעיל במדור הנוער במחלקת החינוך בקבה"א. תפקידו העקרי שם, היה להרחיב את מעגל הקיבוצים הקולטים חברות נוער: "זה כרוך באמצעי שכנוע רבים - בישיבות מזכירות, שיחות קיבוץ ועם מועמדים פוטנציאליים לחינוך חברות ה נוער. בנוסף - לכך המדור משתדל ככל יכולתו ללוות את חב רות הנוער בחינוכם ולתת להם גיבוי כלפי - המוסדות. כמו כן אנו מארגנים מבצעים תנועתיים כמו מקהלת חברות הנוער, טורניר - ספורט, מחנה חברות הנוער וכדומה... יש לנו - 42 חברות נוער... עין שמר קלטו עד כה - - 12 חברות, והשיא בקבה"א הוא 14 חברות נוער בקיבוץ אחד". - (מתוך ראיון בעלון המשק 1985)
ב"השבוע" ביטאון הקיבוץ
הארצי משנת 1985 כותב רפי :
"... להיות "פעיל" זה
לא רק להתמסר לעיסוקיך בתחום עליו אתה מופקד: תרבות, כלכלה, חינוך, נופש וכו'.
להיות פעיל זה גם לא האש"ל והמכונית. להיות פעיל גם איננה ההתמכרות לעונג שבהחלקת
האווז (ממטעמי מסעדת הבית) בבית הבליעה... להיות "פעיל" זה להיות פעיל!
אקטיבי, מעורב, ער וקשוב לבעיות וצרכי התנועה, ונחלץ – לקריאתה בכל עת שיידרש.
כיצד תסביר את הסתגרותך במשרדך הממוזג,
שעה שאמורים היו להתכנס כל פעילי הבית למפגש מקדים לבחירות, בו הנוכחות שאפה (ואף
הגיעה) לאפס? מה יש לך לומר בנושא אי מעורבותך במערכת הבחירות הנוכחית, עד כדי אי
הדבקת מדבקות "מפ"ם" או "אמת" - על מכוניתך?..."
בכל רחבי הבית ובגלריה של בית הקיבוץ
הארצי, הוצגו לאורך השנים אמנים חברי קיבוצים. מרים ביטמן (מקיבוץ דליה, רעייתו של
משה מקבוצת " זית") אצרה את גלריה "ליאונרדו" ב- 15 השנים
האחרונות. מרים מספרת כי שתיים מהתערוכות האחרונות שהוצגו שם, היו של גדעון אברהמי
ואיגנץ פלגי (בראשית שנת 2020 ) . אגב, בסוף שנות ה- 50 ריכז איגנץ את מחלקת
העלייה והקליטה בקיבוץ הארצי. וכך כותבת מרים במאמר האוצרות :
"קצרה היריעה להציג בתערוכה
הנוכחית את מכלול יצירתו הפורה של איגנץ... גוף עבודות נוסף עוסק בקיבוץ, בחקלאות
ו'בחיים עצמם' במהלך התקופות .
ציוריו צוירו על פתקים, דפים ופיסות
נייר מזדמנות , באמצעות עפרונות, פחם, צבעי מים, עטים, כלים זמינים בעיקר. אווירת
הרישומים קלה, בהומור ובדיוק אנטומי וחזותי של הדמויות .
האמן הקיבוצי עסק לא מעט ביחסים בינו
לבין הקיבוץ, היחיד בחברת הרבים... אצל אמני הקיבוצים תמיד היה המתח בין הרצון
והצורך לבטא את היחיד, והציווי לשרת את הקהילה... בציוריו של איגנץ יש הרבה אהבה
למקום, לאנשים, לעיתים בסגנון קריקטורי, לא ביקורתי ומוגזם..."
איגנץ אייר במשך שנים רבות את עלון
המשק, ואיוריו מעטרים גם היום את העלונים.
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!