אל: מדור "קוראים כותבים הארץ" // עדה גבע

המצוקה והצער הנורא שפקד את משפחות עולי תימן, כאשר אבדו להם ילדיהם הקטנים ונפטרו, בעת ישיבתם בארבעת מחנות העולים שהוקמו בארץ בשנת 1949 ,אינם נותנים מנוח לנפש.

אתה מוצא עצמך מתלבט, האם יש טעם לדקדק מיקומו של יישוב כזה או אחר אל מול הכאב הזה.

ובכל זאת, למען הצדק ההיסטורי, ולמצער, גם למען חברי עין-שמר, בנותיו ובניו,הסופגים כל העת ומחרישים, אלה הן העובדות: מיקומו של מחנה העולים "עין-שמר" נמצא במה שמכונה היום "שער מנשה", ואין לו קשר לקיבוץ עין-שמר.

בתקופת המנדט, הקימו הבריטים מחנות צבאיים רבים במקומות שונים בישראל, ונתנו להם שמות. כך גם ליד קיבוץ עין-שמר. אחד המפורסמים שבהם הוא "מחנה 80 ,"היושב במרחק של כ-3 ק "מ מקיבוץ עין-שמר. גם בגבעת-חביבה, הנמצאת כ-2 ק"מ מקיבוץ עין-שמר, היה בסיס בריטי, וכך גם המחנה הצבאי שהבריטים קראו לו "מחנה עין-שמר" מטעמם הם, שישב אף הוא כ-3 ק"מ מהקיבוץ. לאחר שעזבו הבריטים את הארץ, השתמשה מדינת-ישראל במבניו השונים והקימה את "מחנה העולים עין-שמר", כשהיא נוקטת באותו שם שהעניקו לו האנגלים.

המחנה הבריטי שכונה "מחנה עין-שמר", שימש כבסיס אווירי גדול וכלל מסלול תעופה באורך 400,1 מטרים, שגם הוא זכה לשם "שדה התעו פה עין-שמר", ו כן מבנים שונים סמוכים למסלול, ששימשו את הבריטים למגורים ותעסוקה. הבסיס השלם נקרא בעת פתיחתו: Shemer Ein RAF .במבנים הללו ובצריפים ואוהלים שנבנו סמוך להם, שוכנו העולים מתימן, מרומניה ו ממדינות נוספות בשנת 1949 .היום נמצא באותם מבנים ובאותו מקום ממש, המרכז לבריאות הנפש - "בית -החולים שער-מנשה".

מוזיאון עין-שמר מתייחס לתולדות קיבוץ עין-שמר, ואינו מתייחס לתולדות יישובים אחרים בסביבה. אין זה אומר שתולדות אותם יישובים, הרצופים אף הם גבורה וסבל, ובכלל זה הסבל הנורא שפקד את העולים שישבו ב"מחנה העולים עין-שמר", זר לליבם

קשה עד בלתי אפשרי לבער מיתוסים. משך השנים נפגשנו עם אנשים לא מעטים הבאים לחפש את מקומו של המחנה בשטח הקיבוץ, וכן לחפש את קברי יקיריהם בבית הקברות של הקיבוץ, ואין לנו אלא להפנותם ל"שער-מנשה" ולבית הקברות הסמוך לו, שם קבורים כעדים אילמים הנפטרים מן המחנה.

אמנם בשיר אין הכרח לדייק בעובדות, שהרי "מיטב השיר כזבו", ובכל זאת, כיוון שהטעות הזאת, לרוב בשגגה לעתים במכוון, עולה שוב ושוב ולא רק בשורות השיר, מובאים כאן הדברים על דיוקם.