הקשר בין זכויות הוותיקים לחלופת האגודה // עזרא מזרחי

מכאן הציווי ליחס של כבוד וענווה כלפי מתווי דרכנו ומורי דרכנו (מייסדי ו חברי הקיבוץ הוותיקים), בזכותם אנו בונים(תרתי משמע) את עתידנו בעין-שמר. הדברים שבחרתי לכתוב כאן, אינם עוסקים בכדאיות כלכלית או בסיכון כספי, אינם מנתחים את השינויים במדדים, ריביות או בשוק הדיור; אלא במחויבות שלנו כלפי המשפחות והחברים שקלטו אותנו אליהם. 

בפרק הראשון של חוברת השינוי )ספטמבר 2011 ,)נקבעו העקרונות לפיהם יבוצע שינוי אורחות החיים והפיכתו של קיבוץ שיתופי מ לא, לקיבוץ מתחדש הכולל ערבות הדדית וחיי קהילה משמעותיים. במסגרת העקרונות, נקבעו זה לצד זה שימור פערי הכנסות סבירים בין החברים, רמה גבוהה של ערבות הדדית, אחריות על הפנסיונרים ובעלי הצרכים המיוחדים, ושימור זכויות החברים בנכסים, בוותק ובשיוך. במקביל החליט הקיבוץ לאפשר קליטה וצמיחה דמוגרפית. השנים שלאחר השינוי לא היו פשוטות - שכבת גיל העבודה ()מבוגרת יחסית) ו פנסיונרים צעירים שצריכים להסתגל למהלך שבוצע, ללמוד להסתדר עם ההכנסות וההוצאות, לראות כיצד מסייעים לבנים שרובם מחוץ לקיבוץ – בלימודים, מחייה, דיור ועוד. 

עברו כמה שנים עד שחברי הקיבוץ הטמיעו את השינוי באורחות החיים, והחלו לקבל החלטות שעל בסיסן יבצעו את הצמיחה הדמוגרפית. אחת מההחלטות היתה שיוך במתווה האגודה. כן, החברים, המשפחות המאמצות של כולנו, החליטו על מודל שיאפשר להם להמשיך ולשמור על עקרונות השינוי מחד, ומאידך יאפשר להם לבצע שיוך והורשה בשיתוף הקיבוץ, באמצעות מודל איזונים, כזה שלראשונה יפרע התחייבויות ולא ימשיך לרשום אותן בחוברות. 

אם נחזור לדברי הרמב"ם - מייסדי וחברי הקיבוץ הוותיקים קלטו אותנו לקיבוץ שלהם, כאן בנינו את ביתנו, חפרנו תשתיות חדשות, השתלבנו בחיי הקהילה והתחייבנו לערבות הדדית. לפיכך, מין הראוי שנפעל לכבד וליישם את החלטתם, כדי שגם הם יוכלו לראות טוב ולסייע לבניהם עוד בימינו. 

אגב, אני בטוח שגם החברים הוותיקים וגם הנהלות הקיבוץ, אינם מקלים ראש בהתחייבויות שלוקח כל אחד מאיתנו, וכאשר ירגישו תמיכה מאיתנו, נזכה לקבל מהם לא פחות.